ממשלת ישראל הסכימה לשחרר למעלה מאלף מחבלים מסוכנים, חציים כאלה שהצליחו לרצוח יהודים וחציים האחר נתפסו לפני שהצליחו בכך. ניתן לומר כי מדינת ישראל הלכה כברת דרך ארוכה והסכימה לויתורים קשים וכואבים. לפי השכל הישר היה על החמאס לקבל את הצעת הממשלה ולחטוף אותה 'בשתי ידיים'. העובדה שהוא מתעקש אומרת דרשני. ההגדרה הפשטנית בקשר למשא-ומתן לשחרורו של גלעד שליט מניחה כי החמאס חטף חייל ישראלי במטרה לשחרר את המחבלים שבידי ישראל. אולם ההתעקשות של החמאס מובילה למחשבה אחרת בעניין זה. בכל עימות בין שני גורמים ישנן שתי רמות של מאבק. הרמה האחת מתבטאת בדרישות ההדדיות והפומביות של שני הצדדים. אולם הרמה הקובעת והשולטת היא הרמה הפסיכולוגית-תודעתית. החמאס אינו מבצע נגדנו רק טרור פיזי והמאבק אינו נמדד רק במספר כלי הנשק או במספר הנפגעים. לטרור הרצחני והפיזי שהוא מבצע מתווסף כל העת הטרור התודעתי. החמאס נלחם בראש ובראשונה כדי להשיג נצחון תודעתי ולכן חשוב לו שלא תהיה כל פשרה עם 'האוייב'. בהתאם לכך חוזר החמאס בהתמדה על האמירה כי "המחיר לשחרורו של גלעד שליט ידוע", וחאלד משעל מצהיר ברברבנות כי "אם ישראל תתעקש - המחיר רק יעלה". מטרת שטיפת-מוח זאת היא להנחיל לעמי האזור את התודעה כי החמאס הוא השולט והקובע, הוא 'מלך השכונה', ועל ישראל לקבל את תכתיביו ללא כל פשרה. חשוב לו להוכיח לעיני כל כי לישראל אין כושר עמידה ולהראות כי לאחר מספר התחבטויות והתפתלויות היא תיכנע ותקבל את עמדת הערבים - ולא רק בעניין גלעד שליט. חשוב לו ליצוק במוחות האנשים את התפיסה כי אין להתפשר עם ישראל שהרי בסופו של דבר היא תיכנע ותקבל את כל דרישותיהם. חשוב לו להכניע את ישראל ולהורידה על ברכיה. וחשוב לנו מאד לא לתת לו את הנצחון הזה.
