סוגיית גלעד שליט לא היתה מעסיקה כלל את אזרחי ישראל אם היתה המדינה פועלת באופן מוסרי, שכן אז לא היו בידי ישראל מחבלים חיים שניתן היה לדרוש את שחרורם תמורתו. לפי המסורת היהודית, ההנחיה למה שראוי לעשותו לאויב המאיים על חייו של אדם מוסרי כלולה באמירה "הבא להורגך הסכם להורגו". ועל כך ניתן להוסיף: "וקל וחומר אם כבר הרג". משמעותו הצודקת והמעשית של הדבר היא שכל המבקש להרוג אדם אחר הוא בן מוות – ועל כן יש צדק בכל פסק דין המטיל עונש מוות על כל מי שמבקש לרצוח ישראלי. לפיכך התופעה של בתי כלא ישראליים, המלאים באויבים חיים שפעלו כדי לרצוח ישראלים היא ביטוי לאי מוסריותה של מדינת ישראל. לאחרונה נשמעות לעתים קרובות האשמות המופנות נגד ישראל על פגיעתה בזכויות האדם. נכון הדבר שישראל חוטאת בפגיעה בזכויות האדם אך אין אלה זכויות אויביה שבהן היא פוגעת אלא דווקא בזכויותיהם היסודיות של אזרחיה שלה; בניגוד לטענות מתנגדי ישראל הנשמעות תדיר בעולם הגדול מפיות מתנגדיה הפוליטיים של המדינה מבית ומחוץ, אי המוסריות שבה חוטאת מדינת ישראל איננה מתבטאת בכך שהיא פוגעת בזכויות הערבים, ב"כיבוש" אדמתם או ב"מצור" עליהם, אלא דווקא בכך שהיא איננה נלחמת באויביה במלוא העוצמה שמחייבת אותה ההגנה שלה היא נדרשת על ידי הצורך לשמור על חיי אזרחיה ועל זכויותיהם. פגיעתה של מדינת ישראל בזכות ההגנה העצמית של אזרחיה היא רק חלק אחד ממדיניותה הלא צודקת של ישראל, המתבטאת כמעט בכל שלב של הסכם פוליטי שהיא עושה פגיעתה של מדינת ישראל בזכות ההגנה העצמית של אזרחיה היא רק חלק אחד ממדיניותה הלא צודקת של ישראל, המתבטאת כמעט בכל שלב של הסכם פוליטי שהיא עושה. כמעט במסגרת כל ההסכמים שערכה ישראל עם מדינות אויביה נכללו הפקעת רכושם של אזרחיה וזלזול בחייהם ובכבודם. אך בראש ובראשונה נפגעו זכווית האדם שלהם כאשר נמנעה המדינה מלהפעיל במלוא כוחו את צבא העם, אשר ממומן על ידי משאבי אזרחיה, שהם ובניהם מסכנים את חייהם בשורותיו, כדי למחוץ את אויבי העם המאיימים על קיומו. בהקשר זה, בהזדמנויות רבות שבהן יכולה היתה המדינה להגן על אזרחיה מפני האויב באמצעות פעולה בטוחה ביחס, נמנעה ממנה המדינה והעדיפה לסכן את חיי חייליה ואזרחיה בפעולות שההחלטות לגביהן לא נבעו מטעמים מעשיים אלא מפשרות מסוכנות שלהן נגררה לאחר שנכנעה לאיומים שהופעלו עליה מצד גורמי חוץ. בפשרות אלה סוכנו חיילי צה"ל שלא לצורך לעתים קרובות – מה שהגיע לשיאו בדרך שבה תקפה ישראל את המשט לעזה. אחת התוצאות והמאפיינים של דרך מלחמתה הלא מוסרית באויביה היא המדיניות שבאמצעותה מתייחסת ישראל לארגוני הטרור ולמחבלים החברים בהם. בהקשר זה חטאה הוא בכך שהיא מעניקה להם את הכבוד והזכויות שמקבלים חייליו של צבא אויב על פי דיני האומות בעולם, על אף שאין לכך כל הצדקה, הן בגלל שהסכמה עם יחס הניתן בעולם התרבותי לחיילי צבא אוייב, המבוססת על תפיסה משותפת של כבוד הדדי בין צדדים לוחמים הנהוגה בעולם, תואמת את המוסר הנוצרי השולט במערב אך לא את היהודי – וקל וחומר שלא את המוסלמי. ארגוני הטרור הנלחמים נגד ישראל הם מוסלמיים בגישתם ולפיכך אינם מסכימים, בין אם במוצהר ובין אם באופן מעשי, לשום כלל מאלה המקובלים על חותמי אמנות בינלאומיות, כמו אמנת ז'נבה, שהם נוצריים במקורם. לכן רואים אויבי ישראל המוסלמים – ובמיוחד הקיצוניים מביניהם השייכים לארגוני הטרור – בלעג כל נסיון של ישראל להתאים את עצמה למוסר הנוצרי, ומתייחסים בבוז גמור למאמצים שעושה ישראל להתאים את התנהגותה לדרישות הצדק של ההומניזם המערבי, כמו הימנעות מפגיעה באוכלוסיה אזרחית. אל מול נסיונה הנואש והנואל של מדינת ישראל לקבל את אות הכבוד של העולם הנוצרי על השתדלותה הכאילו-אנושית הזו שלה, שוות הערך להגשת הלחי השניה, אויביה המלגלגים על מאמציה אלה וגם משתמשים בהם כחלק ממזימתם לטובת מלחמתם בה, מפרים מוסכמות אלה דרך קבע בהתקפותיהם האכזריות ובפגיעותיהם היזומות המופנות במכוון נגד אוכלוסיה אזרחית והכוללות רצח של נשים, ילדים וזקנים. בנוסף לכך מפרים אויבי ישראל באופן בוטה של כל הסכם הפסקת אש, אי לוחמה או שלום שעליו הם חותמים בכל הזדמנות שבה יכולים הם,לדעתם, להרוויח מכך. ועל אף היות פעולתם כזו של כנופיית רוצחים ששים להרג מתייחסת מדינת ישראל לאויביה אלה כאל בני אדם שיש לכבד את זכויותיהם. כאשר היא תופסת אותם, היא מעניקה להם תנאי קיום של אזרחים חשודים בפשעים קטנים ועורכת להם משפטים שבסיומם, גם אם וכאשר הם נידונים לשנות מאסר רבות על פשעיהם, הם מבלים אותן מאחורי סורג ובריח בתנאים שבהם מוגנות זכויותיהם כאילו היו פושעים רגילים. בגישה זו של מדינת ישראל קיים אי צדק מובנה, שכן לא רק שאל לו למי שהחליט לרצוח יהודי או ישראלי ליהנות מיחס אנושי שאינו הולם את מעשהו המנוגד לאנושיות, אלא שיש לראותו כבן מוות, שכן רק נטילת חיים היא העונש ההולם למי שמצא לנכון ליטול חיי אדם. ויש, על כן, משום עונש שמטיל הצדק על ישראל החוטאת בתוצאות מדיניותה הלא-מוסרית שכל אזרחיה חו אם תנקוט מדינת ישראל בפעולה של התקפה שמטרתה השמדה מוחלטת של האויב ושל כל מי שמסייע לו, במטרה להגן על חייהם של אזרחיה, היא תהווה דוגמה של מוסר וצדק לעולם כולו וים מזה שנים רבות בתוצאות המו"מים שלה. אי הצדק הגדול של השארתם בחיים של רוצחי אזרחיה ושל שותפיהם גובה את מחירו לאחרונה בדרך התפתחותה של פרשת שליט; כנופיית הרוצחים, שעל ידיה דמם של חפים מפשע רבים, אשר רצחה מספר חיילים ישראליים מבלי לשלם על כך את העונש המגיע לה, לא רק שאיננה מקבלת כגמולה אלא שיש הקוראים לשחרר את חבריה הכלואים כדי שימשיכו את מלחמתם נגד ישראל. ולו כדי להוסיף שמן למדורת חוסר המוסריות של היחס לרוצחים באה לאחרונה החלטתו של הפרלמנט הגרמני לתבוע לשתף את החמאס במו"מ המדיני לקראת הסדר – מה שמשמעותו המוסרית היא הענקת אות של אנושיות למי שאיננו מכיר בכזו. אם תיקח בחשבון מנהיגותה של ישראל את היותם של אויביה המבקשים לרצוח את בניה בני מוות ותיישם את הדבר לפעולה, תסמן היא בכך את הדרך לכל אדם מוסרי החפץ בחיים. אם תנקוט מדינת ישראל בפעולה של התקפה שמטרתה השמדה מוחלטת של האויב ושל כל מי שמסייע לו, במטרה להגן על חייהם של אזרחיה, היא תהווה דוגמה של מוסר וצדק לעולם כולו. בכך תמוטט חומה עצומה של עוול מוסרי שנבנתה במשך דורות רבים על ידי אנשי רוח רבים בעולם המערבי. באלה, אשר מאז ומעולם נלחמו למען פשרה עם אויבי האנושות התוקפנים, האכזריים והאלימים, צריכה האנושות להכיר כחלק בעל השפעה מכרעת במחנה אויביה. ביניהם צריכה האנושיות לדעת לדחות את כל מי שתומך בהסכמים לא מוסריים המושתתים על הערכה וכבוד לאויבי האדם ובראשם את מי שדוחף מדינות כמו ישראל לעריכת הסכמי שלום שאינם אלא צורות מתוחכמות של מלחמה. אם תכיר הנהגת ישראל בהיותם של אויביה בני מוות ותפעל בהתאם לכך יתבטא הדבר בהשקעת משאביה ללא פשרות בחיסולם המלא של כל אוחז נשק נגדה – וגם של כל מי שתומך בו. אם יקרה כדבר הזה יוכל העולם כולו, באמצעות ישראל הצודקת, לצאת לחופשי מכלא הדעות הקדומות שבו הוא אסור היום – שבראשן המחשבה שיש על מה לדבר עם מי שהחליט שיש לרצוח.
