בעזה יסדו אריאל שרון ושות' את מדינת פלסטין, המדינה הערבית היחידה שהנהגתה נבחרה דמוקרטית. את העובדה הזאות לא יכולים לבלוע לא השמאל ולא הימין, כמובן כל אחד מנימוק אחר. השמאל - כי דמותה ופרצופה אינו מתאים לחלום ההזוי והשקרי של "המזרח התיכון החדש". ההכרה במדינה הזאת כישות מדינית נבחרת של העם הפלסטיני מעידה כאלף עדים על הכישלון הענק של פתרון הסכסוך על ידי הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, וחוסר הריאליה והסכנות בהרחבת המדינה הזאת ליהודה ושומרון. הימין, נאמן לשיטתו - שלילה מוחלטת של רעיון הפתרון של שתי מדינות לשתי עמים, רואה בעקירה מעזה תקלה חד פעמית שמוכיחה בכל פרמטר הניתן למדידה את כשלון המהלך וכמובן רואה ומאמין בצורך לתיקון המעוות. על אחת כמה וכמה - הוכחה לחוסר הרלוונטיות של המשך המהלך ביהודה ושומרון. התוצאה של שתי הגישות השונות הוא הפרדוקס המחבר את שתיהן להתייחסות לממשל בעזה כאל ארגון טרוריסטי ולא כאל ממשל ריבוני שנבחר דמוקרטית. הגישה הזאת אפשרה למדינת ישראל הריבונית לספוג משך שנים בשטחה אלפי מטחי ירי, סיכון ושיבוש חייהם של עשרות אלפי אזרחים ועם הזמן – אף של מאות אלפים. כל זה ממדינת אויב פלסטינית שהכריזה על מטרתה: השמדת הישות הציונית. כאמור, ההגדרה של ארגון טרור משמעותה כי אין בעל בית, אין אחראי – אנרכיה. לכן אפשר למשוך שנים מצב שלא היה נסבל בשום מדינה ריבונית מתוקנת בעולם ועוד ביחסי הכוחות הצבאיים והכלכליים. אך סד הטרור אפשר לאמלל שנים את חייהם של תושבי הדרום ולשדר לעולם כי עזה כבושה על ידי כנופיות טרור. אך הטרוף האמיתי היה ועודנו קיים כי על אף הטיהור האתני מיהודים בעזה, ועל אף אלפי הרקטות והפצמרים וכל שאר המריעין בישין, מדינת ישראל נשארה מחוברת ומחוייבת לתנאי חייהם הסבירים של תושבי עזה מצביעי החמאס וליורי הרקטות מה לעשות? להכריז על הממשלה הנבחרת בעזה כישות מדינית האחראית בלבדית על כל פעולה צבאית או אחרת המתנהלת בשטחה ומשטחה. ומשפחותיהם בהספקת מים חשמל ומזון. תופעה שרק המח היהודי יכול להמציא. לאפטיה השלטונית הריבונית יש להוסיף שתי תופעות חברתיות שתרמו את תרומתן. האחת, העובדה כי הנפגעים היו תושבי הדרום, הפריפריה הרחוקה והמוזנחת לאורך שנים. זה לא היה נסבל בשום אופן לאורך זמן בגוש דן. התופעה השניה היתה שינוי ערכי שתחילתו לדעתי בשלהי מלחמת לבנון הראשונה, שהיוזם היה ארגון בשם "ארבע אמהות" שהיה מורכב מאמהות שבניהן שירתו בלבנון ושהצליחו בעזרת קמפיין מתוקשר ואגרסיבי, בסיועה המובן של התקשורת,קמפיין שנתן לאהוד ברק (אז ראש ממשלה) לגיטימציה להבריח את צהל בלילה אחד מלבנון, אומנם בלי נפגעים אך מוראלית ותודעתית הפך הלילה ההוא לאירוע מכונן שהפך את חיזבאללה לגורם פוליטי מדיני וצבאי רב משמעות כפי שהוא היום. הלילה ההוא היה גם תחילת תהליך פנימי בחברה הישראלית שבמידה רבה הפך את היוצרות ושם בראש סדר העדיפויות את הדאגה לחיילים, לבנים, שלא לומר "הילדים של כולנו" וסירס במידה רבה את הנכונות להסתכן בפעולות שיש בהן סיכון לנפגעים כשהשיא היה חוסר הנכונות לפעול קרקעית משך שנים בעזה בגלל החשש לנפגעים רבים וכך נחשפה אוכלוסיה אזרחית לשנים של סכנה, פחד ואימה ושיבוש החיים. למעשה הוקמה חומה אנושית אזרחית שהחליפה תפקידים עם הצבא שהיה אמור לפעול במלאו עוצמתו לנטרול המצב הבלתי נסבל בדרום. כיפת הברזל, הפתרון הטכנולוגי שבנוי על הספיח של אותה קונספציה של הגנה ומיגון, והנה גם המערכת הזאת שאמורה היתה להגן על ישובי הדרום מופנית ראשונה להגנה על בסיסי צה"ל. השינוי הדרסטי איננו רק קונספציה. הוא נגוע בסדרי עדיפויות משתנים, בערכים שנמוגו, אך בעיקר במשמעות החיים כאן. בנינו ונכדינו מתגייסים מלאי נכונות והקרבה לביצוע המשימה, אך אנחנו משופעים בפוליטיקאים קטנים שעיקר עיסוקם לא המצפון אלא ה"מצפן" המכוון אל כותרות העיתונים, מהדורות החדשות ופרשני התקשורת, וזה מחלחל לדרגים הבכירים בצבא שלחלקם הפוליטיקה היא הקריירה השניה שנבנית עוד במהלך הראשונה. מה לעשות? להכריז על הממשלה הנבחרת בעזה כישות מדינית האחראית בלבדית על כל פעולה צבאית או אחרת המתנהלת בשטחה ומשטחה. כמדינת אויב ייסגר גבולה היבשתי עם מדינת ישראל והספקת צרכיה יעברו דרך מדינת האחות מצרים ודרך הים. במקביל יוסר ההסגר הימי. עם זאת תישמר הזכות לבדיקה מדגמית או אחרת לשם מניעת חימושה של מדינה המצהירה על שאיפה להשמדת ישראל. יינתן זמן סביר אך מועד סופי להספקת אנרגיה ומים ממקורות חלופיים. הכרזה על הדדיות בנושא השבויים: הממשל בעזה אחראי על שלומו של גלעד שליט. על כל פגיעה בו ישלמו הם בחייהם. ייפסק מיד ביקור הקרובים של אסירי עזה ותנאים נוספים שלא מחייבת אמנת ג'נבה. כל פעולה התקפית משטחה תיחשב כהכרזת מלחמה בפועל ותטופל בהתאם. על גודל ארסנל ההרס שבידי האויב אנחנו לא מצליחים גם היום לשלוט, אך יש בכוחו ובתגובתו של צה"ל למנוע את השימוש בו, לשנות פאזה בעזה.
