במחקר שערכתי על דרכי קבלת ההחלטות של ממשלת גולדה דיין בימים שלפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים1 עלתה תמונה עגומה של מערכת ביטחון לאומית ומדינית שבה המחדל המודיעיני היה חלק אחד ולאו דווקא המרכזי בנסיבות שהובילו לפרוץ המלחמה. הן הדרג המדיני והן הצבאי הדגימו רמה נמוכה ובלתי מספקת של חילופי מידע חיוני, חוסר תיאום ביישום החלטות מוסכמות של הדרג המדיני והצבאי, ומהן בקרה רשלנית והיעדר מעקב אחר מימוש ההחלטות במפקדות ובכוחות הלוחמים כאחד. מתוך מכלול הכישלונות הביצועיים הללו ניכרה תופעה בולטת של היעדר מקצועיות מדינית וצבאית, ואי הבנה של הוויית הצבא והמלחמה, של מדיניות החוץ ומהפעולות המתחייבות מהיתוך המידע הבין תחומי הנדרש לקבלת החלטות גורליות בלוח זמנים קצר ובסיכונים שגבלו בקטסטרופה לאומית. התוצאה הייתה איחור קריטי בגיוס המילואים ובהפעלת מכה אווירית מונעת בסוריה ובמצרים, כמו בהחלטות שבהן הדרג הצבאי דרש, בעוד שהדרג המדיני של שר הביטחון ורוה"מ סרב לאשר פעילויות גיוס והפעלת כוח. זמן יקר בוזבז לריק כאשר הממשלה מנסה בהחלטות פתטיות לשכנע את מזכיר המדינה האמריקני קיסינג'ר שיפעל אצל שגריר בריה"מ בוושינגטון שיעצור את המצרים והסורים מהתקפה. שעון הזמן השגוי בידיעה שהגיעה מראש המוסד באירופה, ולפיו תחל ההתקפה "לפני שקיעת החמה" פורש על ידי אלמוני (שלא זוהה עד היום) כשעה 6 בערב שבה תתחיל ההתקפה. בתוך חלון הזמן הצר הזה, לא קבלו הכוחות בשטח התראה על פרוץ לחימה, בחלק המקרים שכן נמסרה התראה, והכוחות יצאו מערבה לחבירה אל המעוזים 2 הם הוחזרו אחורה. בדיעבד הסתבר שהייתה זו עוד הטעייה מודיעינית של המצרים שהשהתה את ישראל בביצוע של פעולות חיוניות. כשפרצה האש בשתי החזיתות סמוך לשעה 14:00 חל נתק גמור ואובדן שליטה של המטכ"ל והקבינט המדיני על המתרחש בשטח, והכוחות פעלו ככל העולה על דעתם ובמאולתר בניגוד לתוכניות המגירה שהוכנו למקרה האגו של רודפי השררה והכוח, בכל הרמות מעביר אותן על דעתן, ומעורר את השאלה הזועקת לשמיה של המדינה: איך אפשר לסמוך עליכם כשענני מלחמה מתקדרים מעל ראשינו? המלחמה3 ('שובך יונים', 'גיר', 'חול ים'). בשתי החזיתות לא נמצאו אלופי הפיקוד במפקדות שלהם כדי לנהל את המלחמה, אלא עסקו בדיונים עקרים בקריה בתל אביב. אלוף פיקוד צפון הגיע רק בחצות הלילה למפקדת החזית בנאפח לפגישה עם מפקד האוגדה רפאל איתן, השאיר לו את הפיקוד על הקרבות הסוערים ברמת הגולן ויצא למפקדתו בצפת, שם המליץ לדרג המדיני לסגת מרמת הגולן. אלוף פיקוד דרום הגיע למפקדה שלו רק בצהריי יום הראשון ולאחר שהושמדו שני שלישים מאוגדת סיני, וכל מעוזי התעלה כותרו. הדו"ח ההיסטורי שהוכן על ידי ועדת אגרנט בעקבות המלחמה יושם אך בחלקו הקטן, ודומה כי הקביעה המרכזית שלו, שניקתה את הדרג המדינית מהפאשלה של המלחמה, והטילה את האשם על הדרג הצבאי, משמשת כתקדים לבריחה נוספת מאחריות של הדרג המדיני הנוכחי ולכסת"ח מביש של שני קברניטי ממשלת ישראל בקיץ 2010, עטור ענני-המלחמה. דומה לציבור הישראלי, כי מלחמות הפוליטיקאים והגנרלים "בחזית" מינוי הרמטכ"ל, כמו בוועדות החקירה המפשפשות באחריות "לפאשלה" כביכול בעצירת המשט התורכי, משמשות מפלט לרגע או מחסה מהדחק הנפשי בו נתונות המערכות השולטות על קיומה וביטחונה של מדינת ישראל. על פניו נראה כי האגו של רודפי השררה והכוח, בכל הרמות מעביר אותן על דעתן, ומעורר את השאלה הזועקת לשמיה של המדינה: איך אפשר לסמוך עליכם כשענני מלחמה מתקדרים מעל ראשינו? שאלות לבנימין נתניהו מאזרחי מדינת ישראל אתה טוען כי קיימת הפרדה בין אחריותך לקבלת ההחלטה על עצירת המשט, שלדבריך היא החלטה מדינית, לבין הביצוע המוטל על הדרג הצבאי (בדיוק לפי תקדים אגרנט). האם קבעת מדדי ביצוע או קריטריונים לפיהם נקבעת הצלחה או כישלון של הדרג הצבאי בביצוע המשימה? לדוגמא: ביצוע לפיו כמות ההרוגים מקרב נוסעי המשט היא אפס או מינימאלית. האם נתת הנחייה שאסור שייהרג מי מנוסעי המשט? ואם כך נהגת, האם קבעת מהו תג המחיר שעל חיילי צה"ל לשלם כדי לעמוד במדד זה? הרוג אחד? 5? 10חללי צה"ל? האם אתה, ראש הממשלה, השתתפת בדיון או בסיעור מוחות, שירד לפרטי התסריטים האפשריים בתהליך ההשתלטות על המשט? בכלל קבלתם החלטות לביצוע או שסתם "שחררתם קיטור" ברוח תרבות הניהול הישראלית החפיפניקית של: "החלטה שלא להחליט"? האם קבלת ישירות או דרך המתאם הצבאי שלך העתק של פקודת המבצע המטכ"לית (מאמ"ץ או ממפקדת זרוע הים) וחיווית דעתך על מתווה הפעולה? מי מזרועות המודיעין סיפק מידע לפיו המשט התורכי הנו של "פעילי שלום בלתי חמושים"? אמ"ן? המוסד? השב"כ? משרד החוץ? האם המועצה לביטחון לאומי מתאמת מידע מכל אלה? מי מגורמי המודיעין לא העביר לידיעתך, או לידיעת שר הביטחון והרטכ"ל, ציון-ידיעות-חיוניות (צי"ח) שבו בשידור טלביזיוני מהספינה ''אווי מרמרה'' נראים מחבלי ה- IHH חמושים בסכינים ובנשק קר המאיימים לפגוע בחיילי צה"ל? אם זה לא הדליק למטה שלך אור אדום, מה כן אמור להדליק? מה היה תפקידה של המועצה לביטחון לאומי בכל הסיפור הזה? האם המטה שלה לא אמור היה לרכז את מכלול התכנונים, מעקב החלטות והתיאומים שכה חסרו בעת היעדרותך מהארץ ביום הקרב? האם השארת הנחיות לממלא מקומך? האם דאגת בנהלים ובהוראות קבע של משרדך ששר הביטחון יתאם בהיעדרך את הפעילויות עם ממלא מקומך? מי אחראי לתכנון המבצעי שהניח כי מדובר בספינת שלום בלתי חמושה ?אתה עצמך? שר הביטחון? הרמטכ"ל? אגף המבצעים במטכ"ל (אמ"ץ)? מפקד חיל הים? מי נתן את ההוראה לביצוע השתלטות תוך שימוש ברובי צבע ללא חימוש לחימה תקני של לוחמי שייטת 13? האם ווידאת שחיל הים ביצע נוהל קרב מסודר לקראת מבצע ההשתלטות, או לפחות נשקלו תסריטים של המקרה הגרוע ביותר? תרשה לי להזכיר לך: רוה"מ המנוח, יצחק רבין, היה נוהג במבצעים רגישים ומסוכנים להיפגש עם מפקדים ואנשי מפתח במבצעים חשאיים, להתרשם מאיכות התכנון, לבקר, לשאול שאלות ולדרוש מענה לנקודת שנויות במחלקות המחייבות תיקון ליקויים בתכנון. האם גם אתה נוהג כך? האם במקרה זה, שבו היה ידוע חודשים מראש על המשט, נהגת כך? אם לא, האם אין לך זמן או די סקרנות כיצד פועלות מערכות צבאיות, ולהפיק לקחים אישיים לשיפור תפקידך כקברניט? אדוני ראש הממשלה: בעדותך לפני ועדת טירקל השתמע מדבריך, שאתה עושה הפרדה ברורה בין החלטות "מדיניות" של הקברניט לבין האחריות מיישום תוצאותיה "הצבאיות" על ידי הדרג המבצע. האם נתת דעתך על כך שתפיסה כזו משמעותה הפרדה הרסנית בין הסמכות לתת פקודות לבין האחריות על תוצאותיה? האם לקחת בחשבון את השפעת ההתחמקות הזו מאחריותך על רוח המפקד ואחוות הלוחמים של צה"ל? ושאלה אחרונה, האם אדוני טרח להבין את משמעות הטלת האחריות האישית שלך, כקברניט, על הדרג הצבאי? הלוא הצבא בצע במלואה את ההוראה שקיבל ממך לעצור את המשט ולא לאפשר לו להגיע לחופי עזה בשל התקדים המסוכן מאין כמוהו לביטחונה הלאומי של מדינת ישראל! הלוא הצבא בצע משימה זו בלא נפגעים לכוחותינו תוך מילוי כל הנחיות הדרג המדיני להימנע ככל הניתן מנפגעים בקרב מובילי המשט? אז איזו עילה יש לך או לשר הביטחון שלך להטיל אחריות שהיא כול כולה מדינית במשמעויותיה על הדרג הצבאי? האינך סבור אדוני שזו הבעיה שלך! זבש"ך בלשון החיילים? שאלות לאהוד ברק שר הביטחון מאזרחי ישראל מדוע לא יידעת את ממלא מקומו של רוה"מ בהיעדרו על התרחשות המשבר באווי מרמרמה? באיזו עבודת מטה אושרה, אם בכלל, הקונספציה של שימוש בנשק לא קטלני בידי לוחמי שייטת-13? האם אתה נתת את ההוראה להשתמש ברובי צבע ללא חימוש תקני של לוחמי השייטת בעת השתלטות על ספינת הדגל התורכית? אם לא, מי יזם את השימוש ברובי צבע? האם "רוח המפקד" שלך הובילה לשימוש ברובי צבע על ידי מפקדת חיל הים? האם לא היו קיימות דרכי פעולה (דפ"א) אחרות לעצירת המשט בלא אש חיה? אם אכן כך נאמר על ידי המתכננים הצבאיים, שיש רק דפ"א אחד להשתלטות, כביכול, מדוע לא בדקת בכ"ז חלופות אחרות כדי לאמת זאת? 4 האם יחסי העבודה המעורערים שלך עם הרמטכ"ל, כפי שניתן להסיק מפרסומים בתקשורת, הוביל לאותם ליקויים בתכנון, תיאום, בקרה וניהול המשבר הבינלאומי שהתחולל בעקבות הצלחת צה"ל לבלום את המשט בהתאם להחלטת הממשלה? האם יחסיך אלה עם המערכת הצבאית מאפשרים לך לנהל את נושאי הביטחון הלאומי וקיומה של מדינת ישראל בהתאמה לרמת הסיכונים והאיומים המופנים כלפיה בימים אלה? תהיות חששות רבותינו, ראש הממשלה ושר הביטחון: אנו אזרחי מדינת ישראל מביטים אליכם בתהיות, בחששות שמא ההגה שנתנו בידיכם מצוי בידיים לא אמונות. שבו והתבוננו במראה: כך נוהגת מנהיגות של אומה המצויה במלחמה? כזו שגורמים שונים בתקשורת העולמים מערערים על הלגיטימיות שלה ומייחלים לסופה? ואתם? האם יש לכם מעט יראת כבוד למשרות שהפקדנו בידיכם? לאחריות הכבדה, למורשת ולזכויות של העם היהודי במולדתנו, לא רק בדורנו ובימי חיינו אלא לאלה של הדורות הבאים אחרינו? היכן צדקת הדרך שחייבת להתגבר על איומים מאויבים ולחצים מידידים? האם אינכם רואים שכל הקטסטרופות של מאבקנו לקיום, בין אם ממבצע זה או אחר או מהמשט הזה נובעים מכניעתכם "לדעת הקהל העולמית" כביכול? מדוע אין אתם מפגינים יכולת עמידה מינימאלית? מתי אם בכלל תוכיחו שאתם גברים? 1 בספר התקדשות – זיכרונות ממליוה"כ, יוסי בלום הלוי, הוצאת מיתאם 1999, עמ' 134-151 "היהודים ישנים" על 7 דיונים של הממשלה והמטכ"ל ביום הכיפורים בקריה בת"א, יום הכיפורים 5:30 לפנות בוקר ועד 14:00 6/10/1973. 2 תנועת גדוד 9 מאוגדת מנדלר לקראת קו הסנפירים והמעוזים אל עבר מוצבי הגזרה הצפונית של התעלה בצהריי יום הכיפורים שנעצרה והוחזרה לבסיסיה משום שהפיקוד לא רצה "לחמם את הגזרה". 3 חזית רמת הגולן התמוטטה בשל סירוב מח"ט 7 ינוש בנגל, לקבל מרות של מח"ט 188 שהיה בסולם ההיררכיה מפקד הרמה בהיעדר מפקד האוגדה ואלוף הפיקוד. ינוש הורה לחטיבה 7 לנוע לעבר צפון הרמה שאופיין בטופוגרפיה וקווי הגנה טובים ביחס לדרום הרמה השטוח, אשר נעדר תוואי הגנה. החלטה זו הובילה לאי מימוש תוכנית ההגנה בכוח של 2 חטיבות שיריון, לפריצת הקווים, להשמדת חטיבה 188 וכמעט לנפילת הרמה כולה תוך סיכון צפון מדינת ישראל. 4 לדוגמא: שיטת עצירת ספינות המעפילים על ידי הצי הבריטי באמצעות שתי ספינות הנצמדות אליה וזריקת כבש או גשרון פריצה. החזרת המווי מרמרה, שלפי חוקי המלחמה הפכה לרכוש מדינת ישראל, הוחזרה במהלך פחדני וללא תנאי לתורכים במקום שתשמש בעתיד ספינה לעצירת משטים נוספים. ישנן ספינות אזרחיות בגודל דומה שניתן להשתמש בהן למטרה כפולה – תובלה ועצירה לעת מצוא.
