ערב שבת זו, שלשה באלול, מלאו 75 שנה לפטירתו של הכהן הגדול, הרב הראשי אברהם-יצחק הכהן קוק זצ"ל. מעטים האישים שרשמו השפעה כה אדירה על מהלכי הדור שבו חיו ועל השקפותיו האידאיות (=הרעיוניות), וכיוצא בזה על הדורות הבאים בעקבתא. הרב קוק, ללא ספק, נכלל בהם, ובגדול! תורתו, אמונתו, הגיגיו ובעיקר המשמעות המעשית הגלומה בהם - חיים וקיימים עמנו, ובגדול! אכן, מדור זה איננו מיועד להספדים, ולפיכך נפנה כל מי שחפץ לעמוד על פעלו הרוחני והלאומי למאות ולאלפי מאמרים, כתבות, קונטרסים, ספרים ומקורות-מידע, מכל סוג ומדיה, ו"זיל קרי בי רב הוא" (=לך ותקרא בכל בית ספר). ברשימה להלן לא נצטט אפילו לא מילה אחת מדבריו... לא מה שחשבתם! קשה להעריך לאחור מה היו פניה של מדינת ישראל אלמלא המושג: 'הרב קוק', ולא רק מנקודת המבט של נאמניו במחנה הציונות הדתית. אך באותה מידה קשה להעריך מה היו עמדותיו, אילו היה חי ונושם בקרבנו, כלפי המתרחש כיום בחברה, במדינה ובעם. קשה, קשה מאד ובלתי-ראוי, להתייחס לאקטואליה מתוך ציטטין של מי ש...נפטר לפני השואה, וכמובן לא חווה ולא חזה (=ראה. רק חזה=צפה) בתקומת מדינת ישראל, בקיבוץ גלויות ובמלחמות ישראל. בודאי לא חווה, ולא חזה-ראה-צפה את התקופה הפוסט-ציונית ואת השקיעה הלאומית בעקבותיה. כל מי שמנסה להדביק לרב קוק תו ליברלי טועה ומטעה ובגדול! הוא לא היה כזה, ולא מקצתיה. גישותיו ההלכתיות והחברתיות היו שמרניות והדברים מוכרים לכל יודעי תורתו לשמה לא אחת אני מנסה להשתעשע בניחוש: "מה היה הרב קוק אומר?" על נושא ציבורי כלשהו שעולה על הפרק. והאם בכלל היה אומר? אין תשובות בפי, כמובן, אך דבר אחד ברור לי: לא מה שאתם חושבים שהיה אומר! ובמילה "אתם" אני מתכוון להמון העם שאיננו מודע מקרוב לתורתו, ואפילו לאלו שספגו מעט ממנה, ובעיקר לאנשי ציבור ותקשורת וידוענים 'מומחים' (דתיים וחילוניים כאחת) הקופצים בראש ומכריזים כיודעי-דבר מבית המלך: "אַי-אַי-אַי! לו היה הרב קוק קיים! איפה רוחו? חסרה לנו אהבת ישראל ברוח הרב קוק! אילו הרב קוק היה מחווה דעתו בסוגיא זו? היום כולם נהיו בית שמאי! כולם שמרנים! איפה ההתחשבות המאפיינת את בית המדרש הקוקניקי?" מה היו עמדותיו היום בשאלות חברתיות-לאומיות החוצות את הציבור (בחתך חרדי-דתי-חילוני) בשאלות מעמד האשה ומעורבותה בטקסי דת ובתפקידי ציבור, למשל; הקלות במצוקת הגיור ההמוני; היחס לזרמים לא אורתודוקסיים; פטור צבאי לבני ישיבות; חד-מיניות, ולהבדיל, חד-הוריות מרצון; איזרוח ילדי זרים ומסתננים; אקדמיזציה בישיבות; יחס לערכאות ישראל; חילוניים לומדי-תורה; כניסה להר הבית ועוד. לא-ליברלי כל מי שמנסה להדביק לרב קוק תו ליברלי טועה ומטעה ובגדול! הוא לא היה כזה, ולא מקצתיה. גישותיו ההלכתיות והחברתיות היו שמרניות והדברים מוכרים לכל יודעי תורתו לשמה (וכבר כתבתי שאינני מצטט). אפילו בשאלת ה'הסדר' הישיבתי שכל-כך מאפיין את החזון הציוני-דתי, גם בסוגיא זו מסופקני מה היתה עמדתו (ותעיד ישיבת 'מרכז הרב', שעוצבה ע"י בנו-ממשיכו הרצי"ה, שאיננה 'ישיבת הסדר' אם כי כמעט כל בניה למודי מלחמה אשר השתלבו למופת במצוות השירות ו'עזרת ישראל מיד צר'). גם בסוגיית השירות הלאומי לבנות, הכתר הנשי של חזון הציונות הדתית, גם בסוגיא זו מסופקני האם הרב קוק לא היה קרוב יותר לגישה ה...חרדית. וסהדי במרומים שאינני כותב שורות אלו להמעיט ח"ו בערכו, אלא להרחיק את הבריות ממחשבת שגגה ש"אילו הרב קוק היה חי" מזמן היתה שלטת בעולם התורה הישראלי הליברליות התורנית וההשקפתית. "באחת ועלתה לו" אכן, בא הרב קוק והעמידן על אחת, ועלתה לו לברכה ולגאולה. והנקודה ה'אחת' הזו היא-היא מוקד משנתו, הגותו ופעלו, לדור ולדורות; היחס החיובי, האוהד, החם, המחבק ואפילו ה'גאולתי' לחילוניים ולכופרים(!) הקשורים ללאומיות הישראלית. זה מוקד משנתו הכוללת ייחוס משמעות מיסטית-גאולתית, כמעט משיחית, להכרח האלקי של בניית הארץ - קרי הציונות המעשית – דוקא בכלי חולין, "ואחר-כך מקדישין". ממשנה סדורה זו נגזר שיתוף הפעולה ההיסטורי של הציונות הדתית עם המהלך הציוני; התיישבות, בטחון, עליה, מעורבות בחיי הציבור ונשיאה בעול ובאחריות לאומית וממלכתית. ממנה פינה ויתד לתחושת שליחות, וחתירה למנהיגות, בהליכות האומה בארצה ובתפוצותיה.
