סערה כזו לא פקדה את האקדמיה הישראלית. זעזוע סייסמי. פרופסורים נפוחים מרוב חשיבות עצמית זועקים: "הגיע יום שחור לאקדמיה, לחופש האקדמי ולחירות המחשבה" (פרופ' יוסי בן ארצי, רקטור אוניברסיטת חיפה); פרופסורים אכולי שנאת ישראל צורחים: "מקארתיזם!" (פרופ' יהודה שנהב מאוניברסיטת ת"א, שחייב את תלמידיו להיות משקיפים בבתיה"ד הצבאיים וב'מחסום ווטש' והבטיח מילגה כספית ופירסום אקדמי תמורת פעילות זו); מרצים פוסט ציוניים באוניברסיטת באר שבע, נבעתים מהמחשבה, שהם נתבעים לחדול מהשתוללות ההטפה האנטי ציונית. "שערוריה! דיקטטורה! הצילו את האקדמיה!", צווחים באוניברסיטה שבנגב.

 לאחר תקופה ארוכה של הסתה והטיה אנטי ציונית חריפה (לא כל המרצים כמובן); הפצת מאמרי שיטנה אנטי ישראליים בעולם; חתימה על עצומות הזויות לטובת עזמי בשארה, טלי פחימה והסרבנים; פעילות בעולם להטלת חרם על ישראל- התעורר סוף סוף הציבור הציוני להציל את האקדמיה, מידי ההשתלטות העויינת של השמאל הסהרורי על האקדמיה

אכן, צודקים הפרופסורים בדרישתם להציל את האקדמיה. מוכרחים להציל את האקדמיה - מידי המיעוט הכוחני והצעקני שהשתלט עליה וגזל אותה. ובדיוק לטובת יעד זה של הצלת האקדמיה, פועלים שני ארגונים לא מימסדיים: 'המכון לאסטרטגיה ציונית' ו'אם תרצו', החושפים סוף סוף את הכיעור הפוסט ציוני שפשה באקדמיה.

התאבדות לאומית

גופים אלה פירסמו דו"חות מזעזעים, שמהם עולה כי אם יימשך המצב הקיים, נידרדר כולנו למצב של התאבדות לאומית. פרופסורים מסויימים, מזהירים שני הארגונים, מצמיחים כאן שכבת משכילים שונאי עמם ומדינתם, ומטפחים את הדור הבא של מרצים באוניברסיטאות שיהיו בצלמם כדמותם.

השיטה היא פשוטה להחריד: עוסקים בשטיפת מח באמצעות 'סיליבוסים' (תכניות לימודים) המאופיינים בתכנים אנטי לאומיים ואנטי ציוניים, ומנתחים טקסטים השוללים את זכות קיומה של 'המדינה הקולוניאליסטית', מעודדים השתמטות מצה"ל ומוקיעים את התנועה הציונית. בכיתות הלימוד מתבססים בעיקר על מאמרים רדיקליים אנטי ציוניים ופרו פלשתינים, שאינם אלא תעמולה פוליטית במסווה של מחקר מדעי. ומי שאינו מאמץ את התיזות הללו, אל יצפה לציון עובר. "תחשבו כמונו, תקבלו ציון". כמה פשוט. כמה מעוות. 

ושלא יספרו לנו מעשיות הבל, כאילו אין שום השפעה להטפותיהם של המרצים, על סטודנטים שבילו 3-6 שנים באוניברסיטה, ויוצאים משם שטופי מוח. תשאלו את פרופ' (לביופיסיקה) אלישע האס: "לפרופיסור הניצב בפני תלמידיו בכיתה כוח רב להשפיע על עתידם. מכוח החופש האקדמי הוא מכתיב את גופי הידע והדעה שעליהם ללמוד, ו[מכתיב] אלו תשובות ישיבו במבחנים, כדי שיזכו בתואר אקדמי".

ישראל הרשמית התעלמה מחגיגת ההשתוללות: מרצים יזמו סימפוזיונים תחת הכותרת: 'ישראל אפרטהייד', אך מנעו מבעלי דעות מנוגדות להופיע בהם. אחרים אירגנו כינוסים להבנת החמאס, תחת הכותרת: 'קולות מעזה', והשתתפו בהפגנות אנטי ישראליות בחו"ל תחת דגלי אש"ף. ויש המדווחים לסטודנטים שיום העצמאות אינו חגם, מפני שזהו יום זכרון לנכבה הפלשתינית.

משווים לגרמניה הנאצית

ישראל הרשמית המשיכה לשתוק כשפרופ' אוריאל רייכמן (שאינו חשוד כאיש ימין), קבע: "ישנם מרצים ששנאתם לישראל כה גדולה, עד שהם מותחים אנאלוגיה בין ישראל לגרמניה הנאצית".

ישראל שתקה. אף אחד לא קם. לא משרד החינוך שעמדתו רופסת מול הוד מעלתה האקדמיה, ולא הפרקליטות שאמורה לבלום טרור אינטלקטואלי. לא המפלגות הציוניות ולא הכנסת שהעדיפה עד לאחרונה לברוח מהנושא.

מול שתיקת המימסד, קמו כאמור שני גופים חוץ-מימסדיים, שחושבים שאפשר גם אחרת. תנועת 'אם תרצו', שחיברה דו"ח עובדתי לגבי המצב העגום באוניברסיטת באר שבע, הודיעה שאם תימשך ההסתה, תיידע את היהודים הטובים בתפוצות, התורמים ממיטב כספם לאוניברסיטה, על-אודות מימצאיה, ותציע להם לשקול מחדש את תרומותיהם. "העובדות שנחשפו מציגות לכאורה תמונה שלפיה המחלקה לממשל ולפוליטיקה פועלת נמרצות וביודעין לקידום מסרים אנטי ציוניים חריפים", כתבו ראשי התנועה רונן שובל וארז תדמור.

למותר לציין שבראש מחלקה זו עומד פרופ' ניב גורדון, ממובילי חרם בינלאומי על ישראל. במחלקתו נמנו 9 אנשי סגל המעורבים בפעילות פוליטית של השמאל הקיצוני, 6 מרצים החתומים על עצומת תמיכה בסרבנים, 8 מורים המביעים עמדות השמאל הרדיקלי, ועוד. אין פלוראליזם, אין יושר אינטלקטואלי כלפי הסטודנטים, אין איפכא מסתברא – כולנו ניב גורדון.

משל למה הדבר דומה? – למינוי מטה כללי לצה"ל שכל אלופיו הם בוגרי גוש אמונים, או לחילופין בוגרי 'בצלם'. מישהו היה רואה בהרכב שכזה משהו שבכלל מתקרב ליושר אינטלקטואלי?

סוציולוגיה אנטי ציונית

ואילו דו"ח אחר, שנתחבר ע"י 'המכון לאסטרטגיה ציונית', חשף הטיה פוסט ציונית במחלקות לסוציולוגיה בכל הארץ: "בכל האוניברסיטאות, למעט בר אילן, קיימת במחלקות לסוציולוגיה הטיה פוסט ציונית ברורה, והיא חריפה במיוחד בקמפוסים של תל אביב ובאר שבע. קיימת מגמה ברורה לקעקע את יסודות האתוס הציוני. מבין כלל הקורסים שנבדקו, עסקו הסטודנטים ב-146 מקורות ציוניים לעומת 440 מקורות פוסט ציוניים".

העובדות ברורות כשמש, אבל באוניברסיטאות נחרדו מן החוצפה לחשוף ערוותן. במקום להתייחס לגופם של עובדות ומימצאים, מנסים להשתיק את הביקורת באמצעות נחרות בוז מתנשאות בנוסח: "טענות פשטניות ואינפנטיליות", "משטרת מחשבות", ובזעקות שבר: "הצילו את האקדמיה".

מדהים להיווכח עד כמה אלה המתיימרים להיות אבירי הביקורת, נאחזים פאניקה כשהם הופכים להיות מושאי הביקורת.