בא' דראש השנה לפני 5771 שנה נולד אדם הראשון – 'בחיר הנבראים' כהגדרת רבותינו. בא' דראש השנה לפני 62 שנה נולד רבי משה טמבור זכרונו לברכה. הגמרא [במסכת עבודה זרה] מספרת:" תנו רבנן: יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה אמר; 'אוי לי שבשביל שסרחתי - עולם חשוך בעדי, ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים'. היה יושב [בתענית] ובוכה כל הלילה, וחוה בוכה כנגדו. כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא...." כך היה אצל אדם הראשון ורעייתו הטריה כאשר מוצאי יום ההולדת הראשון שלהם עבר בבכיה. ברם, השתא התרחשה תופעה דומה ל"ע בעירנו קרית מוצקין; במוצאי יום הולדתו של רבי משה טמבור ז"ל - ירדה חשכה על העיר, ותבלטו"א - יעל רעייתו של ר' משה "בוכה כנגדו", וביחד עמה יבלטו"א בנו הבה"ח יצחק שי' (ששהה בחג בבית הוריו) שניצב ליד מיטתו, בתוככי כל קהל קדישא הדין דקרית מוצקין – כי האחד והמיוחד מיקירי עירנו, וגם מי שהיה מוכר ומוקר רבות גם במישור הארצי כעוסק בצרכי ציבור באמונה - החזיר נשמתו לבוראו, כך בפתע פתאום- "מיתה שנקנסה עליו מן השמים". אוי נא לנו כי חטאנו. ר' משה ז"ל שימש ב'בעל מקריא' בתקיעת שופר בבית הכנסת 'משכן אחוה' שבעיר. כן, אותו שופר שעניינו ומטרתו, כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה, להביא ל"עורו ישנים מתרדמתכם" ולהקיץ את אלה השקועים בהבלי הזמן ולהביאם בכך לידי תשובה. ביום הראשון של ראש השנה , כאמור יום הולדתו שימש ר' משה ז"ל בעת תקיעת שופר כ'בעל מקריא', אך ביום השני של יום הדין הוא עשה זאת כבר ממקום אחר - ממדור עליית נשמתו בגנזי מרומים - בעלמא דקשוט. ברם, הפעם התבצע הדבר ביתר שאת ויתר עז: כי הזעזוע בנפש שאמורה לחולל תקיעת השופר התמזג עם השוק וההלם הרבתי שאחזו בכולנו, בהסתלקותו מאיתנו בחטף של ה'בעל מקריא' הזה.. "א-ל עורך דין", לקח עמו למרומים את עורך הדין, ובכך קנה את עבדיו בדין, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. ר"מ טמבור לרגל יום הולדתו קרא וסילסל את פסוקי שירת חנה שבהפטורה דיום א' של ראש השנה, בהם מהללת אמו של שמואל הנביא את השי"ת : "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל". כשר' משה קרא את המילים הללו - הוא והסובבים אותו לא שיערו לרגע בנפשם כי נגזרה גזירה ומ-ה"ויעל" יתהפך הגלגל ל.."שאול", בבחינת "אוי מה היה לנו ,נהפך לאבל מחולנו". . . וכך, בשבת קודש 'שבת תשובה' כאשר המת מוטל היה עדיין לפנינו במרחק של 50 מטר (ולהעיר שבקרית מוצקין אין בפועל אפשרות מעשית לקבורת המת ביום-טוב, ולא כאן המקום לפרט) - במקום תפילתו ולימודו הקבוע של ר' משה - בבית הכנסת 'משכן אחוה' (ע"י תחנת הרכבת המוצקינאית) קראו בפרשת השבוע - פרשת האזינו את הפסוק של 'צידוק הדין'; "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא". העיר קרית מוצקין בתחילת ימי נעוריה נוסדה ע"י יהודים ש"הגרועים" שבהם היו שומרי מסורת ומוקירי רבנן. אבל הייתה בה גם קבוצה של יהודים חרדים שרידים של חרב השואה האיומה, בעיקרם ממשפחות חסידיות-גוראיות של פולין הקונגרסאית, כשהידוע שבהם היה הרה"ח ר' יעקב בראון ז"ל, שנשא, אגב את ה'פנקס חבר' מס' 1 (!) של תנועת 'פועלי אגודת ישראל' (פא"י). ר' יעקב ז"ל היה עסקן למופת בכל התחומים הדתיים של העיר (חברא קדישא, מועצה דתית ועוד). כך גם התקיים מניין של פא"י בבית הכנסת 'עזרא' מיסודו של ר' יעקב. כדרכו של עולם גרעין המייסדים של בית הכנסת הלך אט אט לעולמו, ועליהם הצטרף ציבור איכותי, יקר וגדול של משפחות שומרי תורה ומצוות. בית הכנסת 'עזרא' כבר צר היה מלהכיל את מספרם הרב כ"י של המתפללים וכך נוסד בסמוך ל'שטיבל' הקטן ה'עזראי'-פא"י – נבנה בית גדול לה', בית שמגדלים בו תורה ותפילה, הלא הוא בית הכנסת 'משכן אחוה' הנ"ל. ר' משה טמבור היה ידיד קרוב של ר' יענקל בראון, וכך, באופן טבעי, היה ר' משה טמבור ממשיכו וזה שהולך בנתיבתו של ר' יעקב ז"ל. תרמה לכך גם העובדה, שאביו של ר' משה – העסקן הידוע מקרית ביאליק השכנה ר' ישראל טמבור ז"ל (שנלב"ע אך לפני כמה שנים בשיבה טובה) היה עצמו חבר נלהב בפא"י, כיהן כראש החברה קדישא בקרית ביאליק, ובכלל, היה הציר המרכזי שסביבו התנהלה הציבוריות הדתית בקרית ביאליק. ר' ישראל טמבור ז"ל השכיל להנחיל לילדיו את המורשת של אהבת תורה כמו כבוד ויקר לגדולי תורה. ולא בכדי; ר' ישראל טמבור היה בצעירותו עת שבתו שבת תחכמוני בישיבה בהונגריה – חברותא של ...הגה"צ ר' משה ארי'ה פריינד זצוק"ל, לימים ראש ישיבת סטמאר, והגאב"ד של ה'עדה החרדית' בירושלים. זאת ועוד; ר' ישראל קירבה מיוחדת הייתה לו לכ"ק הגה"ק בעל "שפע חיים" זצוק"ל מצאנז-קלויזנבורג (לימים בנתניה) שהיה המרא דאתרא של ר' ישראל טמבור בימי נעוריו ב"בית הכנסת הספרדי" (כך הוא כונה) שבעיר קלויזנבורג (קלוז') שברומניה. ברא כרעא דאבוה, והבן ר' משה טמבור הלך בדרכי אביו וכיהן כיו"ר החברה קדישא בקרית מוצקין (מדהים שכבר בגיל 16 עסק בטהרת נפטרים!), ח"י שנים שימש כנציג הציבור הדתי בעיריה, היה הראשון (לפני כ-40 שנה) כאשר לקראת חג הפסח פתח ע"י ביחכ"נ פא"י חנות למוצרי אוכל כשרים למהדרין, ורק אח"כ העביר את המשימה לידידו שליח חב"ד בקריות הר"ר משה אוירכמן שי'. ובענין זה - בכלל היה המנוח עד לימיו האחרונים לאחיעזר ואחיסמך לפעולות חב"ד בקריות. ר' משה טמבור ראה בעיסוקי פרנסתו (עריכת דין) - טפל, ואילו את עיסוקו בקודש כעיקר. פעיל ומפעיל היה של שעורי תורה במסגרת בית הכנסת 'משכן אחוה' בו קבע מקום לתפילתו, ואף דאג באדיקות ובעקביות, למרות היותו עצמו מיוצאי הונגריה - לשימור מורשת הגרעין הגוראי-פולני של מייסדי קרית מוצקין והקפיד לארגן ולהפעיל את 'סעודת ה' שבט' יומא דהילולא של מרן ה'שפת אמת' מגור זי"ע. כבר חודש לפני יום ההילולא היה מזכיר וממריץ אותי לא לשכוח להשתתף בסעודה ואף לשאת מילי דחסידותא. אגב נושא זה; דומני, שבבית הכנסת 'משכן אחוה' שבקרית מוצקין, הוא המקום היחידי בעולם בו מתקיימת סעודת הילולא ל'שפת אמת' כאשר המשתתפים בה, כמעט כולם, על טהרת ה'כיפות הסרוגות'.... ר' משה טמבור ינק יחד עם חלב האם שלו את אהבת התורה לומדיה וגדוליה. וכשמזכירים את אמו-מורתו של המנוח - ר' משה טמבור ינק יחד עם חלב האם שלו את אהבת התורה לומדיה וגדוליה. וכשמזכירים את אמו-מורתו של המנוח - הצער כאן כפול ומכופל, כי אמו הישישה והיקרה מרת ברטה נמצאת וחיה עמנו בארצות החיים לאויוש"ט, ואוי לה כך שעלתה לה בימיה וכל לב יימס שאמא באה בימים אשר עברה – היא תחי' ובעלה ז"ל את שבעת מדורי הגיהנום בשואת אירופה - צריכה לקבור את בנה יקירה בחייה. הצער כאן כפול ומכופל, כי אמו הישישה והיקרה מרת ברטה נמצאת וחיה עמנו בארצות החיים לאויוש"ט, ואוי לה כך שעלתה לה בימיה וכל לב יימס שאמא באה בימים אשר עברה – היא תחי' ובעלה ז"ל את שבעת מדורי הגיהנום בשואת אירופה - צריכה לקבור את בנה יקירה בחייה. ישלח לה השי"ת תנחומים, בריות גופא ונהורא מעליא. ר' משה, כפעיל נמרץ בתנועת פא"י חבר בשעתו להרה"ג ר' קלמן כהנא זצ"ל והיטה שכם למען מתן אפשרות כלכלית לעובדי אדמה במושבים והישובים בארעא קדישא ולזכותם לקיים מצות שמיטה כפשוטה-כהלכתה, ולמטרה זו כיתת את רגליו לנכר במטרה לקושש קש עבור החקלאים גבורי החייל שחפצו לשמור את השנה השביעית ללא היתרים. הוא זכה להיפגש במסגרת זו עם כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע (ואף זכה ממנו לקירוב מיוחד, ועוד חזון למועד לפרט בזה), עם פוסק הדור הגר"מ פייינשיין זצ"ל, ןעוד ועוד. כפי שכבר הזכרתי, וכידוע, לפרנסתו ניהל ר' משה טמבור משרד מוצלח של עורכי דין. אמינותו, יושרו ואצילותו שלא לדבר על מקצועיותו של עו"ד משה טמבור היו מן המפורסמות ולשם דבר. ביחד עם זה, לא רבים יודעים, כמה עזר ר' משה, וזאת עד לימיו האחרונים ממש לכמה וכמה בעצה וייצוג משפטי, וזאת באופן שלא על מנת לקבל פרס. לפני כמה שנים, אבלחטו"א טסתי עמו לשוייץ לצורך איזה עניין של עשיית טובה פרטית למאן דהו, ואז יכולתי להבחין מקרוב יותר בטוב ליבו, עדינותו ואצילות נפשו. הסתלקותו הפתאומית, לדידי הוא בבחינת "אבל יחד עשי לך". כי 'מוישה' היה בשבילי ידיד וחבר נעורים. בילדותנו היינו מצויים איש אצל רעהו כבני בית, ויצויין שכבר אז היה אפשר להבחין ב"בוצין בוצין מקטפי ידיע"; הוא התאפיין ובלט כ'ילד מיוחד'; אציל, עדין, בעל נימוסים אירופאיים וכו', כך שפטירתו ועוד בראש השנה הפנימה אצל כותב שורות אלה והחדירה יותר ויותר את ההרגשה וההכרה של ראש השנה כ-"יום תרועה יהיה לכם" – "תרועה" מלשון "תרועם (תשברם-תכתתם) בשבט ברזל", כאשר נחמתנו היחידה שזכה והותיר אחריו -יבלטו"א- בנים ובנות וכל הנלווים עליהם – זרע ברך ה', בני תורה, יראי שמים ובעלי מידות - ינחמם המקום בכפליים בנחמת ציון וירושלים, את אחותו הגב' רבקה (אשת ר' יאיר ליאון), ובראשם את אמם ורעייתו של ר' משה - האישה היקרה והאצילה מרת יעל תחי' מנשים באהל תבורך. "חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה"; בקרית מוצקין רבה התאניה אחר פטירתו, של יקירנו ואהובנו ר' משה טמבור ז"ל. ובמיוחד לאור העובדה הטרגית שבשנה האחרונה שבחל"ח כמה צעירים מבני הקהילה (ר' אילן בולר ז"ל, הגב' רחל רוטפלד ע"ה, הגב' בלה דהן ע"ה, ר' שייע דומצבסקי ז"ל – אף הוא ידיד נעורים). ביום הקדוש השתא, המילים "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר משול כחרס הנשבר", ה-"אתה יודע רזי עולם" - כל אלה יקבלו משמעות מיוחדת ונוקבת עד התהום! אבל, אעפ"כ ולמרות כל זאת נכריז נצהיר בקול רם, בצעקה מלאה וחדורת אמונת תום: "ואתה הוא מלך חי וקיים"! כאשר עתירתנו ותחינתנו שהוא ית' ברחמיו המרובים ירחם על המחנה הנשאר לפליטה ה' עליהם יחיו, ויתקיים בנו סיום ההפטרה של א' דר"ה אותה קרא כאמור ר' משה טמבור לרגל יום הולדתו הס"ב - "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו"..... הכותב בדמע: ידידו מנוער; דוד מאיר דרוקמן (רב העיר קרית מוצקין יע"א)
