כותרות עיתוני יום שישי לא מותירות מקום להתבלבל ביחסי הכוחות שבין המאבטח בסילוואן שהגן על בתי "המתנחלים" (?) מול הערבי "תושב המקום" שנרצח על ידו. אמנם, המאבטח, בוגר יחידה מובחרת "טוען" להגנתו טענה הזויה ששלושה ערבים צעירים, תושבי סילוואן, ניסו לבצע בו לינץ' ואמנם אכן לאחר מעשה התברר שהפלשתיני שנורה "מוכר למשטרה" בשל הצתת רכב של תושב יהודי לא מזמן אבל עזבו את העובדות, למה לתת להן לבלבל אותנו? הרבה יותר נוח שהערבי הוא סתם תושב מזדמן שבמקרה נקלע לאש אקדחו של מאבטח "מתנחלים" שפתאום החלו לצוץ בירושלים. תופעה עתיקת יומין היא להפוך את התוקף לקרבן. מתאר אותה היטב הסופר אפרים קישון בסאטירה "הנזל וגרטל" בה הוא מספר על התערבותו של ד"ר פרומאז', נציג האו"ם ב"סכסוך" שבין הילדים הלכודים בכלוב לבין המכשפה העמלה על בישולם. איש האו"ם מת לא עוד משחקי לשון והסתבכות עצמית הנובעת מרגשי נחיתות ואובייקטיביות יתרה. ווך בין הצדדים ולא נותן לעובדות להטעות אותו, הסטטוס קוו לא ישתנה כל עוד הוא בשטח והוא דווקא מצדד בעמדת המכשפה שכן על ארגונו לתמוך, כלשונו של קישון, בראש ובראשונה בציבור המכשפות. השבוע הוכיחה שוב מועצת זכויות האדם של האו"ם שהעובדות אולי מאד מעניינות אותה אך ממש לא משפיעות על מסקנותיה. העולם כולו ראה את סרטוני דובר צה"ל בהם מככבים "פעילי השלום" במשט התורקי לעזה כשהם מצפים בכליון עיניים לחיילינו עם עלי זית בידיהם, סליחה, עם נשק קר בלבד, בסך הכל כמה סכינים, גרזנים ומוטות - לא משהו שבשבילו צריך כל כך להתרגז ולהרוג "באכזריות", כלשון הדו"ח. ראוי שלאחר יותר משישים שנות עצמאות נדע לעמוד על דעתנו ולומר פנימה והחוצה את האמת לאמיתה, לא עוד משחקי לשון והסתבכות עצמית הנובעת מרגשי נחיתות ואובייקטיביות יתרה. דע את האויב כפשוטו. וכן, לטרמינולוגיה במשחק הזה משקל מכריע.
