סיפור מהחיים: בבית הספר תיכון יוקרתי בחיפה, לימדה מורה את התלמידים בכיתתה, כי "הפלשתינים חיו כאן, בארץ הזו, במשך אלפיים שנה, וניהלו כאן חיים פלשתינים, עד שבאו היהודים ונישלו אותם". פלשתינים חיו כאן אלפיים שנה? היהודים נישלו? לא יאומן, אבל אלה בדיוק היו הכזבים שבהם הלעיטה אותה מחנכת, המקבלת משכורתה מקופת המדינה, את מוחם של תלמידיה, והפכה אותם בהבל פיה, ובמימון עם ישראל, לשמאלנים קיצוניים אוייבי עמם ומדינתם; למנשלים של פלשתינים תמימים ושוחרי שלום כידוע, שמעולם, כידוע, לא הרימו יד כנגד המדינה היהודית, אף פעם לא טבחו ביהודים באכזריות שטנית, ומעולם לא זעקו בגרון ניחר 'אידבח אל יאהוד'. אחד ההורים, רופא שיניים במקצועו, לא הסתפק בקיטורים של ליל שבת. הוא מחה באזני המורה על השקרים שבהם פיטמה את תלמידיה, אבל המחנכת התעקשה: "מה זאת אומרת? אלה עובדות שידועות לכולם". עשבים שוטים, דוגמת אותה מורה-להרע, קיימים למכביר במערכת החינוך הממלכתית (לא הממלכתית-דתית) בישראל. ונשאלת כמובן השאלה, היכן הן הערוגות ומניין חומרי הזבל, שהצמיחו עשבים שוטים אלה? מסתבר שהערוגה המרכזית בה מצמיחים לנו מחנכים המזדהים על הפלשתינים ועם הנרטיבים שלהם, הם הסמינרים למורים (לא שום עם בריא ותאב חיים לא היה, כמובן, נוהג כך. הבריטים לא חלמו ללמד בשנות מלחמת העולם את הנרטיב הנאצי, והאמריקאים לא יעלו על קצה דעתם רעיון עיוועים של לימודי מורשת בן לאדן וחבר מרעיו. כולם, כמובן) של הזרם הממלכתי, הפזורים ברחבי הארץ, וחלקם מזוהים חזק עם השמאל. אלה מייצרים לנו מידי שנה עתודות של מורים, מנותקים מאוד מזהותם היהודית והלאומית (ואין מדובר בקיום תרי"ג מצוות), אבל רגישים מאוד לצורך להכיר את 'האחר' (זוהי ההגדרה המכובסת לפלשתינים) עד כדי הזדהות עימו. מורים אלה מתנקזים לתוך מערכת החינוך הממלכתית, ומופקדים על חינוכם של רבבות ילדי ישראל. כך הם משכפלים לנו מידי שנה, עוד ועוד תלמידים בצלמם-כדמותם האידיאולוגית: נטולי מושג קלוש בתולדות עם ישראל, מורשת ישראל ומנהגי ישראל, אבל בקיאים להפליא ב'עוולות' העם היהודי כלפי הפלשתינים. מה פלא שמתוך הקאדרים שהצמיחו מורים אלה, צצים עוד ועוד אוהדי 'בצלם', 'שלום עכשיו', הקרן לישראל חדשה ועוד ארגונים אנטי ציוניים למיניהם? מה הפלא שקמות לנו טלי פחימות, ענת קם'יות ודומותיהן? ללמד בני יהודה נרטיב פלשתיני אותם מורים, לא כולם ואולי גם לא רובם, אבל יש כאלה, נאחזים – בניגוד מוחלט לעמדת משרד החינוך – בשיא העיוות בדרך להכרת ה'אחר': ספר לימוד היסטוריה, ושמו "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר". מדובר במוצר אנטי ציוני, המאביס את תלמידינו במנות גדושות של רעל נטו. אבל לפחות נקודת זכות אחת עומדת לזכותו: שמו חושף את כל האמת לגבי תוכנו. ללא שום נסיון להסתיר את מגמת פניו. השבוע פורסם כי המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך חייבה את מורי ההיסטוריה להשליך את כתב הפיגולים הזה לפח האשפה של ההיסטוריה. מפני שמדובר בפיגוע היסטוריוגרפי מהמעלה הראשונה, המחנך את הלומדים בו להכיר בכך שמדינת ישראל נולדה בחטא: "הציונות הינה תנועה קולוניאליסטית, חלק מהפרויקט הקולוניאליסטי האירופי באסיה ואפריקה. [...] הצהרת בלפור ב-1917 היא נקודת שיא של התכנית הבריטית, שבסיסה גזל ארצו ואוצרותיו של עם אחר ומחיקת זהותו, תוך דגש על תוקפנות, התפשטות ודיכוי כל מגמה של שחרור. וכך, 1917 היא חלק משורה של תאריכים שנושאים בחובם טרגדיות, מלחמות, הרג, הרס, פליטות ואסונות שחוו הפלשתינאים". שלא תהיה טעות: טקסטים מעוותים אלה לא נלקחו מתוך האמנה הפלשתינית, וגם לא מספר לימוד של החמאס, אלא מתוך ספר ללימוד ההיסטוריה שהודפס בישראל, במימון קרנות זרות עויינות, ונלמד במספר בתי"ס בישראל. כתבו אותו פרופ' דן בר-און המנוח, יחד עם פרופ' סמי עדוואן מאוניברסיטת בית לחם, בשיתוף מורים להיסטוריה, יהודים וערבים. מיותר כמובן לציין שרק בדמוקרטיה הישראלית המתאבדת קיימים מורים המתעקשים על זכותם ללמד מתוכו. ברש"פ, לעומת זאת, אף בי"ס לא העז להכניסו לתכנית הלימודים, מפני שהוא גם מציג, רחמנא ליצלן, את הנרטיב הציוני. עוד מלמד כתב הפלסתר האנטי ציוני הזה כי "הערבים היבוסים" (היה דבר כזה??? – הנה עוד המצאה שקרית להחריד) היו יושביה המקוריים של הארץ הזו, ושל ירושלים, אבל המלך דוד שכבש את הארץ "רוקן את יבוס מתושביה". ועוד: "הצהרת בלפור היא תעודת הנישואין הלא מקודשת בין האימפריאליזם הבריטי והתנועה הציונית הקולוניאליסטית על חשבון העם הפלשתיני ועתיד האומה הערבית כולה". ובמלחמת 1948 כמובן ש"נעשו מעשי טבח, שוד ואינוס, ע"י לוחמים יהודים". אז מה הפלא שתלמיד אחד הגיב על ה'ידע' החדש שרכש בשיעורי ההיסטוריה שהתבססו על ספר זה, בקביעה, כי "אילו אני במקומם, הייתי מתגייס לחמאס"? קשה להבין מה ההגיון שמאחורי לימודי השנאה העצמית. אבל כשנשאלו בכירים בביה"ס התיכון האזורי שער הנגב (מוכה הקסאמים, דרך אגב), לפשר דביקותם בספר המאשים את ישראל והיהודים בכל חוליי העולם, הסבירו שזו הדרך הטובה ביותר להכיר באמת את מצוקת הפלשתינים בעזה, את תפיסת עולמו של 'האחר'. [היום הודיע מנהל ביה"ס אהרון רוטשטיין, לאחר פגישה עם יו"ר המזכירות הפדגוגית ד"ר צבי צמרת, כי הוא מקבל את מרות משרד החינוך]. מורי תיכון שער הנגב אינם לבד: ראש מועצת שער הנגב אלון שוסטר הביע תמיכה בלימוד הנרטיב של האחר הפלשתיני. למה לא הנרטיב הנאצי? שום עם בריא ותאב חיים לא היה, כמובן, נוהג כך. הבריטים לא חלמו ללמד בשנות מלחמת העולם את הנרטיב הנאצי, והאמריקאים לא יעלו על קצה דעתם רעיון עיוועים של לימודי מורשת בן לאדן וחבר מרעיו. אבל כאן, במדינה היהודית בעלת הנטיות האובדניות, מלמדים את מי שעתיד לשרת שירות חובה בצה"ל, את 'צידקת' האוייב. אבל למה לעצור ב'אחר' הפלשתיני? מדוע לא ללמד למשל את הנרטיב הנאצי האנטישמי? למה לא יקנו לתלמידים את הנרטיב של מכחישי השואה, ויערכו בבתיה"ס 'יום שואה' אלטרנטיבי שבו יצדיעו לצורר במועל יד, ייקראו קטעים מספרו 'מיין קאמפף', יניפו את הדגל הנאצי וישירו את ההימנון הנאצי? הרי אין דרך טובה מזו להכיר את ה'אחר'... עם תפיסה אנטי חינוכית של הכרת ה'אחר' בכל מחיר, גם במחיר התאבדותך, לא פלא שבגימנסיה הריאלית בראשל"צ, מפגישים את תלמידי י"ב עם משפחות שכולות יהודיות ו...פלשתיניות. בעיר בה הוקמו ביה"ס וגן הילדים העבריים הראשונים בארץ, הושיבו מול התלמידים, בכנס הכנה לצה"ל (!), אב שכול שבתו התפוצצה בפיגוע פלשתיני, לצד פלשתיני מחברון שאחיו נורה מאש חיילי צה"ל. כל אחד מהם נתבקש לספר על עולמו שחרב. אורחים שנקלעו למקום שיפשפו עיניהם בתדהמה. עם הכנה כזו לצה"ל, מה הפלא שכשתלמידים אלה מגיעים לשירות הפעיל, אין הם יודעים להבחין בין אוהב לאוייב, בין תוקפן לקרבן?
