לפני מספר שנים יצאה ממשלת ישראל בתכנית "יהוד הגליל", בעקבותיה הוקמו בגליל עשרים וששה מצפים והורחבו ישובים קיימים. מטרת התוכנית הייתה לשמור על הרוב היהודי בגליל כדי לשמור על האופי של המדינה. "יהודית דמוקרטית" לפי הכרזת העצמאות שלה. בבסיס החלטת הממשלה עמדה ההכרה כי לערבים יש עשרים ושתים מדינות על כדור הארץ. ללאום היהודי יש רק מדינה אחת וגם היא הוקמה בדמים רבים אחרי אלפיים שנות רדיפה וגלות. אם לא נשמור על הזהות היהודית של המדינה – גם היא עלולה ללכת לאיבוד. צריך לזכור כי זאת מדינה שמראשית הקמתה הכריזו שליטי ערב למיניהם שמטרתם היא להשמיד את המדינה. האם המטרה הזאת השתנתה? האם אחמדניג'אד וחמאס שממשיכים להכריז על כך הם לבד, או שיש להם תומכים גם בארץ? בימים אלו הכריז פרופסור סידיק מארה"ב כי "צריך למחוק את מדינת ישראל, אם אפשר בדרכי שלום". יש לנו תחושה מאוד חזקה שאחת מ"דרכי השלום" הללו היא השתלטות על קרקעות בידי ערבים תושבי מדינת ישראל שקוראים לעצמם היום "ערבים פלשתינאים" במקום "ערביי ישראל". מי שלא שם לב לניואנסים מדובר בדגל. בזהות ברורה או חלקית עם אלה שמנסים להשמיד אותנו על פי הצהרתם. צריך לקרוא לילד בשמו. יש פה "מלחמה שקטה" מלחמה של ממש עם גיבוי אידיאולוגי שכלל לא מוסתר. מלחמה שמתנהלת דרך כיב פעולות הקנין והפלישה של הערבים הם צד אחד של המטבע. הצד השני הוא מניעת מכירה ליהודים. אצל הפלשתינים יורים כדור בראש לכל מי שמוכר קרקע ליהודי. זה החוק הרשמי של "המתונים" - אנשי הרשות הפלשתינאית. וש קרקעות הנגב והגליל, תוך כדי ניצול רפיון גדול של שלטון החוק. עשרות אלפי וילות של ערבים נבנות ברחבות ידיים על קרקע המדינה וקרקע פרטית ללא שום התחשבות בבעלות על הקרקע או בשמירת הסביבה, בלי שום תשתיות של ביוב וכד'. רשויות החוק לא פועלות. בתקופה האחרונה נשאלתי פעמים רבות על ידי תושבי צפת האם מותר למכור בית לערבי. בדברי ההסבר של השואלים הם סיפרו כי הנסיון הוא קשה כי הערבים מציעים מחירים הגבוהים ממחיר השוק בעשרות אלפי דולרים. אנחנו לא חושבים שהערבים הם לא סוחרים טובים. המסקנה המאוד פשוטה היא שאין פה מסחר תמים יש פה נסיון השתלטות בעידוד גורמים עוינים. לגרום לצפת להיות כמו ערים אחרות שהפכו להיות ערביות או חצי ערביות. זו עובדה שלא נעים לכתוב אותה. המנטאליות וסגנון החיים של הערבים מבריחים את היהודים שגרים בשכנותם. היהודים לא רוצים לגור בשכנות של ערבים ובורחים מכל מקום שנקנה בו בית על ידי ערבי. כך הפכו שכונות שלמות בעכו, יפו ולוד להיות שכונות ערביות. נצרת עילית וכרמיאל נאבקות על צביונם, ערים שהוקמו במיוחד בהחלטת ממשלה על מנת לייהד את הגליל, אנחנו נלחמים שזה לא יקרה גם בצפת. פעולות הקנין והפלישה של הערבים הם צד אחד של המטבע. הצד השני הוא מניעת מכירה ליהודים. אצל הפלשתינים יורים כדור בראש לכל מי שמוכר קרקע ליהודי. זה החוק הרשמי של "המתונים" - אנשי הרשות הפלשתינאית. בתחומי מדינת ישראל נלחמים בכל ערבי שמעז למכור בית ליהודי בדרכים אחרות. בעיתון "הארץ" פורסם מאמר של מר זוהיר אנדראוס, העורך הראשי של העיתון "מע אל-חדת" היוצא בשטח ישראל. לדעתו היחס למי שמוכר קרקע ליהודים צריך להיות הרבה יותר גרוע מהיחס לבנות ערביות שמחללות רק את כבוד המשפחה. לדעתו אלה שמוכרים קרקעות או בתים ליהודים - מחללים כבודו של עם שלם. מר זוהיר אנדראוס רואה בדבר הזה "אבן יסוד" של החברה ערבית. הוא לא סבור שצריך לזרוק את מוכרי הדירות ליהודים מהגגות או לגרור אותם ברכב בחוצות העיר כמו שנהוג במקומות אחרים. הוא גם לא סבור שצריך להרוג אותם כמו שנפסק על ידי שר המשפטים של הרשות הפלסטינאית. לדעתו צריך משהו פחות מזה. אבל ההשוואה במקומה עומדת. אנחנו צריכים לקרוא את המפה, אנחנו עדיין במאבק על הארץ הזו. זו מלחמה שקטה, אם נעצום את העיניים – אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מופתעים כמו ביום כיפור, עלולים לאבד את המדינה. אם נלחם – יש לנו סיכוי טוב לנצח כמו שנצחנו במלחמות אחרות. זה לא מאוחר. צריך להלחם ולשמור על המדינה היהודית היחידה שיש לנו. הערת סיום: אם אתם רוצים שנשמע אתכם כתבו לעניין. כך נקשיב וננסה להתמודד. מי שיכתוב "גזענים" ו"פשיסטים" הוא בעיננו סתם צרחן עיוור שחי באיזה בועה מנותקת של השמאל. אפשר בהחלט לנהל דיון עניני, בואו ננסה.
