בינתיים, כצפוי, מתחממות הלהבות בזירת הכנסת והתקשורת, בקרב הפוליטיקאים והח"כים, תוך הטחת ההאשמות וחילופי מהלומות מילוליות. משפריצים זרנוקי רפש איש על רעהו, אופוזיציה בממשלה ולהיפך. כרגיל, לכל אחד יש מה להגיד, כולם מבינים, כולם נבונים, כולם יודעים מה צריך לעשות, מנסים להרוויח נקודות על חשבון האסון והקרבנות.
פשוט – מביש.
אמרנו - רווח מדיני. הכוונה, למשל, להתחממות היחסים עם אירופה. זו אירופה שבפינות שונות בה, בבירות ובערים אחרות, רוחשים הגחלים האנטישמיים, מופצות דיבות אנטי-ישראליות, נערכות הפגנות פרו-פלסטיניות עם סיסמאות שקריות והסתה נגד ישראלים ויהודים.
אז נכון, מטוסי-הכיבוי שהגיעו במהירות מארצות כמו יוון, צרפת, גרמניה, ספרד ועוד, חיממו את היחסים ולו לרגע. הם השתתפו במאמץ ישראלי-בינלאומי להציל את הכרמל שלנו. היה זה בוודאי מחזה מרנין, לראות אליושין רוסי לצד בואינג אמריקני, מטילים מימיהם על האש. 
אז תודה על המטוסים ששיגרו, אבל בכך אין די. דרושה התנצלות דוקא מצידה של תורכיה על ההסתה נגדנו שקדמה בחודשים רבים לפרשת המשט, שאף היא היתה פרובוקציה מתוכננת. 
אבל מכאן ועד דיבורים ריקים מתוכן על שיפור ההבנות עם ספרד או צרפת ועל ריכוך עמדותיהן כתוצאה מהאש בכרמל, ארוכה הדרך. הבה לא נגזים. נכון, אנחנו רוצים לראות מדיניות אירופית מאוזנת יותר כלפי ישראל, ומאבק נמרץ בגילויי האנטישמיות המתרבים. ואולם, בל נשגה באשליות. משק כנפי המטוסים שנשלחו מאירופה לא הוא שיחולל את התפנית. אירופה תוסיף ללחוץ עלינו, לוותר, להתקפל, לסגת, גם בחודשים הבאים.
אמרנו רווח מדיני – ומדברים על תורכיה. התורכים שיגרו שני מטוסים להשתתף במאמץ הכיבוי. תודה רבה. אבל התורכים היו ונשארו מזה למעלה משנה מלבי האש במזה"ת, כשהם מתחרים עם איראן האיסלאמיסטית מי ישמיץ יותר את ישראל וממשלתה, מי יצטייר יותר כעומד לצד הפלסטינים במאמציהם לכינון מדינתם.
האש בכרמל נוצלה כבר למגעים בין נציגי הממשלות הישראלית והתורכית. אבל ארדואן בשלו, בדרישת השחץ שלו להתנצלות על עצירת המשט התורכי ומתן פיצויים למשפחות תשעת ההרוגים, בנוסף לעוד כמה דרישות מדיניות.
מקנן בלב חשש, ישנם סימנים, שממשלת נתניהו עלולה להיעתר לדרישותיה של אנקרה המקצינה, לעשות ויתורים, להשתחוות אפיים ארצה לפני הסולטן המודרני, למען התחממות מחודשת ביחסים, וכאות תודה על השתתפות התורכים במאמץ הכיבוי.
יהיה זה משגה חמור. כל עוד ארדואן מושל בכפה בתורכיה, כל עוד נמשכת בחצי האי האנאטולי ההסתה המופקרת נגד ישראל והפקת סרטי דיבה נגדה, לא יוכלו היחסים לחזור לקדמותם. גם אין צורך בכך.
מיום ליום מתברר המשגה המדיני התורכי בהתחברות לסוריה, לאיראן, לחזבאללה ובעויינות המופגנת לישראל. תורכיה רוצה לחזור לימי הזוהר שלה, ימי האימפריה העות'מאנית, אבל היא מאבדת גובה בזירה הבינלאומית.
אז תודה על המטוסים ששיגרו, אבל בכך אין די. דרושה התנצלות דוקא מצידה של תורכיה על ההסתה נגדנו שקדמה בחודשים רבים לפרשת המשט, שאף היא היתה פרובוקציה מתוכננת.
אמרנו רווח מדיני – ומזכירים בהקשר לכך את הרשות הפלסטינית. ראש הממשלה נתניהו טילפן לאבו-מאזן, הודה לו על שלוש הכבאיות ששיגרה הרשות לכרמל. באמת מגיעה להם התודה. אבל האם עניין זה צריך לרכך את עמדתנו בנושאים רבי חשיבות, שנוגעים לעצם עתידנו, כמו הקמת מדינה פלסטינית עוד בטרם החל המו"מ, או המשך ההקפאה? יש לקוות כי ממשלת ישראל לא תרכך עמדתה בעניינים קרדינליים אלה.
חשוב לשמוע את הקולות העולים מתחת לפני השטח ובתקשורת הערבית ומאחורי מסך העשן שהתפוגג בכרמל. קולות של שמחה לאידה של ישראל, של אמונה שבשריפה הגדולה ובאזעקת הסיוע הבינלאומי הוכיחה ישראל את חולשתה, ולכן היא כבר אינה בלתי מנוצחת. קולות שרומזים כי כדאי לצאת למערכה מחודשת נגדה ולהצית שוב להבה גדולה באזורנו, שבה אולי תישרף כליל המדינה היהודית.
זאת בנוסף לעלילות וכזבים הרגילים בסגנון אלף לילה ולילה שהתקשורת הערבית משופעת בהם. למשל על כך שניסויים כימיים הם שגרמו לדליקה בכרמל, כשם שכריש ששיגר המוסד למימי שארם א-שייח שבמצרים הוא שגרם לבהלה בחופי סיני ולהברחת התיירים...
האש בכרמל כבתה, אבל הגחלים במזה"ת רוחשים ומאיימים. אנחנו רחוקים מלהוציא מתוק מהעז שחווינו מיום חמישי ועד יום שני, מהאסון הכבד שניחת עלינו ובאובדן 42 אחינו ובנינו היקרים. כיבינו לבסוף את האש בכרמל, אך הבה לא נשגה באשליות בעקבות המחוות המדומות של ידידים ועויינים. הבה נערך כבר עתה למנוע דליקות אמיתיות ומסוכנות נוספות, ובמיוחד שריפות שמנסים אויבינו להצית.
