כדי לצמצם את נגע השריפות על מדינת ישראל לפעול בכמה דרכים ומישורים: לתגבר את מערך מניעת הדלֵקות בשירותי הכיבוי. תגבור זה ייעשה על ידי הוספת תקנים וכוח אדם לביצוע ביקורות, על ידי חיזוק הצוות שעוסק בנושא במטה הנציבות ועל ידי מתן סמכויות אכיפה לאנשי מניעת הדלֵקות – דבר שלא קיים היום. כמו כן, על מדינת ישראל לתת לנציבות תקציב להסברה בתחום מניעת הדלקות. ההסברה תוכל למנוע מראש מראות כמו אלה שראינו בשבוע האחרון ולהקדים רפואה למכה. במישור המבצעי יש להוסיף עוד תחנות כיבוי, כדי לקצר את זמן התגובה של הכבאים לאירועים. דוגמה בולטת לכך היא כביש הערבה שלכל אורכו אין תחנת כיבוי מאוישת בכבאים מקצועיים שיכולים לתת מענה לתאונות דרכים, וכדאי שנתעורר לפני שחלילה יקרה אסון ושנהיה חכמים לפני מעשה ולא לאחריו. בנוסף: למערך הכיבוי אין מטוס כיבוי ואנו שוכרים מטוסי ריסוס מחברות פרטיות שיכולים להטיס כמות קטנה מאד של מים או חומר מעכב בעירה. אחד הלקחים המרכזיים משריפת הענק בכרמל הוא שיש להצטייד במטוס גדול יותר שיוכל גם לפעול בחשיכה וכך נוכל להתמודד טוב יותר עם שריפות רחבות היקף בשטחים פתוחים. אני משוכנע כי הפיכת הכבאות בישראל לרשות לאומית תוך הקצאת תקני כוח אדם וכלי רכב על פי הסטנדרטים המקובלים בעולם, תביא בטווח הארוך לצמצום מספר השריפות בישראל וכי לא נהיה עוד עדים לשריפות בקנה המידה שראינו לפני שבוע, ואף לא למשהו שמתקרב לכך.
