אז קיסינג'ר התנצל. בהתפתלות המעידה על יכולת הפלפול – היהודית?- שלו, ניסח האיש תירוץ מפוקפק לגבי אמירתו מלפני 37 שנה. אז הוקלט כמי שאמר שאם יהודי רוסיה יוכנסו לתאי הגזים, אין זו בעייתה של ארצות הברית. אמירה נוראה לכל יצור אנושי. ובודאי למי שנושא את תו הזיהוי "יהודי". ובמיוחד למי שחלק ממשפחתו הרחבה הושמד בשואה. שהרי אז כבר הוכח שזו שייכות שאינה תלויה ברצון בעל התו. נראה שהרב צבי יהודה, זצוק"ל, ראה לעומק כשכינה אותו "בעל הגויה". (לאחר שבחר בכזאת לזוגתו). זהו לא רק ניתוק ממורשתו היהודית. זה גם אימוץ ראייה גויית לגבי העם היהודי. ודי לצטט את "הבוס" שלו, הנשיא האמריקני ניקסון, מאותן הקלטות. שם הוא מתייחס ליהודים- כולל שר החוץ המתיפייף ממוצא יהודי- כמגעילים. ויש משהו שהוא יותר מכך. כפוליטיקאי אמריקני הוא התווה דרך להציל את ישראל מעצמה. באותן הקלטות הוא ממליץ לא לסייע לישראל במלחמת יום הכיפורים (בה הותקפה המדינה היהודית ביום הקדוש ביותר בשנה, ליהודים) כדי שייגרמו לה אבידות כבדות. אלו ייאלצו אותה, על פי מזימתו, להגיע להסכמי שלום שנסללו בדם בניה. דווקא ניקסון, בעל הראייה האנטישמית, סבר ש-3000 אבידות ישראליות הם הקזת דמים שאין להוסיף עליה. וראוי להפנים את הלקח הזה. קיסינג'ר הוא אמריקאי, הדואג לאינטרס האמריקאי על פי הבנתו. השייכות הביולוגית שלו אינה מצפן מוביל לגבי דידו. כך ראינו אצל קרייסקי היהודי, שהיה ראש ממשלת אוסטריה וכך היום אצל (חלק מ...) מדינאים אחרים ממוצא יהודי. למעשה, לא צריך להרחיק לכת. אודי אדיב, שהסגיר סודות ביטחוניים ישראליים, כמו גם הבוגד ואנונו, מוכיחים שהשתייכות משפחתית אינה ערובה לנאמנות. רצון הזולת אינו קיים אם הם חושבים שיש לעשות משהו אחר. ולהם מותר ללחום נגד. בהטפה, בריגול גם בזריקת רימון לביתו של שר. ועד שאנו מצקצקים לגבי זרים או עבירות על החוק אצלנו, אפשר להתבונן ולהבין שקיסינג'ר אינו הגרוע בין היהודים. האמריקני הזה הניח את משימת הריגת היהודים בידי אויבים ערבים. ואילו השמאל הישראלי כבר העלה את הצורך ב"מלחמת אחים" כעיקרון שיש לשאוף אליו. והרי לא מדובר ברובי צעצוע. (אותם מפעילים נגד פעילי טרור, כזכור). ושמענו את הפירוט מפי פרופ' שטרנהל שקרא לעלות על עפרה עם טנקים. אגב, הצעה שמעמידה אותו בשורה אחת עם חוסיין, המלך הירדני, שהוציא פקודת מבצע- בערב מלחמת ששת הימים- לכבוש את שעלבים תוך הבהרה מה לעולל לתושביה. ויש להניח שהטנקים של צה"ל אינם פחות טובים מאלו של הבדווים של הממלכה ההאשאמית. אנו גם זוכרים שיהודים ירו על יהודים אחרים ששחו בים, כשקפצו מהאנייה איתה עלו ארצה. אבל יש להרחיב יותר את היריעה. התפיסה שמאחורי אנשים אלו היא התנשאות. הם יודעים טוב יותר מאחרים מה עליהם לעשות, למען עצמם. ההחלטה הדמוקרטית – בחירות או כנסת- אינה מחייבת אותם במקום בו היא מתנגשת עם רצונם שלהם. רצון הזולת אינו קיים אם הם חושבים שיש לעשות משהו אחר. ולהם מותר ללחום נגד. בהטפה, בריגול גם בזריקת רימון לביתו של שר. לגביהם תוצאות ההצבעה בבחירות הן רק גורם מדרבן לפעול ביתר שאת נגדן. ובעיקר בולט הזלזול באחר. באותו אחר שחושב אחרת. דוגמא בולטת היו דבריה של זהבה גלאון- מי שהייתה ח"כית של מר"צ- בסוף השבוע שעבר. גלאון התייחסה להפגנות בשכונת "התקווה" נגד הזרים, בדגש על המסתננים מאפריקה. תושבי השכונה טוענים על שפוגעים בביטחונם, באיכות החיים, ובבנות המקום. אולם זהבה לא גינתה את המפגינים עצמם. היא ציינה שהם אינם אשמים והפנתה את חיציה אל אותם גורמים חיצוניים- לדבריה- שמסיתים את אנשי השכונה. משמע מגב' זהבה, שלתושבים אין יכולת חשיבה משלהם. הם רק פועלים לפי רצונם של אחרים. סוג חריף של התנשאות- שיש בו פן מסוים של גזענות- שחשבנו שכבר פסה מן העולם במחוזותינו. אכן, יש מכנה משותף בין בעל הגויה לבין אדיב, ואנונו וגלאון וחבריה. הזלזול בתבונת האחרים. הביטחון של "אני ואפסי עוד", וניתוב הדמוקרטיה מרצון העם, לרצון האישי- הפרטי. מי שקורא ופועל כדי שזרים "יצילו את ישראל מידי עצמה", אינו מאמין בדמוקרטיה, מתנשא על אחרים, ופוגע בעצמאות המדינה ואזרחיה. וגם לעתיד כדאי לזכור שלא כל מי שנולד כיהודי, גם חושב בהכרח כיהודי. אסור לקבל את היות האדם יהודי כערובה להיותו לויאלי לבני עמו. ובפארא פרזה על דברי חכמים: אנא עזור לי מבני עמי. עם אויבים זרים כבר אסתדר בעצמי.
