האסון בכרמל כבד מנשוא. הן כאסון לאומי ובשבילנו גם כאסון פרטי. אחינו נספה באסון. הוא היה המפקד של הצוערים, ויחד אתם נספה בדליקה הנוראית שהשתוללה בכרמל. בימי השבעה שאבנו כח ועידוד מתחושת האסון הקולקטיבית ששררה בעם. נחמתנו היתה בהזדהות עם כאבנו ועם כאבה של משפחת השב"ס על ידי הרבים שבאו לנחמנו. הביטוי 'אסון לאומי' נראה בעיננו לא כאמירה עיתונאית נבובה וחסרת תוכן, אלא כתחושה אמיתית של זעזוע וצער עמוק של כל שכבות האוכלוסין בעם. וכיום,לאחר הארוע בשבוע שעבר בבית אורן , אנו עומדים מול התפרצויות מחאה שלא הוסיפו כבוד לטקס ולזכרם של הנספים. לחרדתנו, מיד כשקמנו מהשבעה, עמדנו מול הקמפיין המפלג של הדרישה להקמת ועדת חקירה ולפיטוריהם של השרים הבכירים בממשלה. ואכן, השריפה בכרמל היתה הנוראה בשריפות מאז הקמת המדינה, הן בהיקפה והן במחיר שהיא גבתה. אכן, לדעת הכל הוזנחו שירותי הכבאות במדינה לאורך השנים. הן בתחום ההצטיידות וההכשרה והן בתחום הארגוני, נושאים שמבקר המדינה חזר והתריע עליהם בדו"ח האחרון שפורסם לאחר האסון כמו גם בדוחות הקודמים. הביטוי 'אסון לאומי' נראה בעיננו לא כאמירה עיתונאית נבובה וחסרת תוכן, אלא כתחושה אמיתית של זעזוע וצער עמוק של כל שכבות האוכלוסין בעם. אך עיקרו של האסון הלאומי הוא כאמור במחיר הכבד ששלמנו, במחיר מ"ד הנספים באוטובוס ובסביבתו. מהעדויות שהצטברו מאז האסון עולה בבירור כי היה כאן כשל פיקודי-נקודתי. מבלי להכנס לשאלת ההכרח בפינוי כלא דמון ובצורך בשליחת הצוערים לתגבור הפינוי, ברור כי הצוערים נשלחו למלא משימה חברתית-אנושית של הצלת חיים והגנה על החברה הישראלית. בחירת מסלול ההגעה תואמה על פי הנחיות המשטרה, שבאחריותה פתיחת הצירים וסגירתם. האוטובוס היה במרחק של כמה מאות מטרים מיעדו בעת שנחסם על ידי קציני המשטרה. בהמשך הדרך לא השתוללה האש, וכך עבר שם ללא פגע רכבו של מפקד קורס הצוערים. דקות יקרות התבזבזו בכביש שמשני צידיו משתוללת האש, בגלל ההוראה התמוהה לסובב אוטובוס ארוך בעיקול כביש צר ומפותל. קציני השב"ס שבאוטובוס ניסו לשכנע את קציני המשטרה שבשטח באי סבירות ההוראה, אך טיעונם נדחה על ידי המשטרה ואז נקלע האוטובוס למלכודת האש. לצערנו לא ניתן לשאול ולחקור את קציני המשטרה על החלטתם לחסום את האוטובוס סמוך ליעדו, כי גם הם נספו בנחשול האש הפתאומי. קציני המשטרה פעלו ודאי מתוך אחריות שנובעת מתפקידם ומסמכותם, ואם שגו, היתה זו טעות שבשיקול הדעת, טעות טראגית שבודאי לא התכוונו אליה ואף שלמו עליה בחייהם. הכשל שגרם לתוצאה הכל כך טראגית של הדליקה בכרמל, היה ככל הנראה כשל נקודתי. אותם מפקדי משטרה חרפו נפשם בעצם פעילותם בשטח הבוער, ונאבקו בגבורה בלשונות האש בנסיון כושל לחלץ את האוטובוס ולסייע ללכודים. אך גם מפקדים אהובים ומוערכים עלולים לשגות, ומחיר טעותם עלול להיות כבד ביותר. כך ארע ככל הנראה גם באסון הכרמל. האם כשל פיקודי שכזה מחייב הקמת ועדת חקירה? האסון הטראגי של צוערי השב"ס ומפקדיהם מאפיל כמובן על כל הנושאים שעלו על סדר היום בעקבות השריפה. הכשל הנקודתי שהיה שם על תוצאותיו הטראגיות מכאיב לכולנו, אך ועדת חקירה בשאלת אחריותם של הדרגים המיניסטריאליים לאסון זה אינה הפתרון לכשלים שכאלה. מתפקידם ומאחריותם של הגורמים המקצועיים לבדוק את ההתנהלות של הדרגים הפיקודיים בעת הארוע על מנת למנוע השנותם של כשלים אפשריים בעתיד. לעומת זאת תפעולו של מערך הכבאות, ציודו, מוכנותו והערכותו לאירועים של מגה-שריפה, כל אלו מחייבים בדיקה מעמיקה ומקיפה, אם על ידי מבקר המדינה או ועדת חקירה אחרת. גם שאלת התאום בין כוחות ההצלה השונים והקמת חפ"ק משותף בשעות חרום, מחייבים בדיקה וחקירה. ועדת בדיקה שכזאת תעסוק כמובן גם בארגונו מחדש של מערך הכיבוי והקמת מערך הכיבוי המוטס, ויפה שעה אחת קודם. "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה".
