1. בטרם יירד המסך על שירותו הצבאי רב השנים של האלוף יואב גלנט, ראוי להיפרד מהקצין הבכיר, רב הכישורים והמעללים, בתודה ובהצדעה. הפרשה העגומה מחייו האזרחיים-כלכליים שחסמה את דרכו אל לשכת הרמטכ"ל, לא תשכיח את זכויותיו הרבות במשך למעלה משלושים שנות שירות מבצעי. החל מהפשיטות הנועזות על קיני מחבלים כלוחם ומפקד בשייטת 13, ועד להצלחה היחסית - לכל הפחות ברמה המבצעית-טקטית - של מבצע 'עופרת יצוקה', לה היה אחראי בתפקידו כאלוף פיקוד הדרום ומפקד המבצע. גם אם מעשיך גרמו לכך - צר לנו, האלוף גלנט, על תקוותך שנכזבה לתפקיד הנכסף, וצר לנו במיוחד על הנסיבות המביכות והמשפילות שבהן איבדת אותו. 2. רבים סבורים כי גלנט משלם מחיר כבד מדי על חטאי המקרקעין שלו. אפילו קלמן ליבסקינד, עיתונאי 'מעריב' שתחקיריו הניעו את המהלכים שהובילו לביטול מינויו של גלנט, כתב בעצמו באחד ממאמריו בנושא שלא בטוח שהפרשה חמורה עד כדי פסילת מועמדותו של גלנט לרמטכ"ל. הדילמה באמת קשה. מצד אחד, טבעי ומתבקש לצפות ממי שנושא בתפקיד כה חשוב ונכבד שיהיה נקי מכל רבב, וייתן דוגמא אישית לחיילים הכפופים לו ולכל אזרחי ישראל. מצד שני, כולנו יודעים איפה אנו חיים: במדינה שבה הנשיא לשעבר הורשע באונס, ראש הממשלה לשעבר אולמרט עומד לדין, שר האוצר לשעבר הירשזון יושב בכלא, מועמד לתפקיד מפכ"ל המשטרה מואשם בהטרדה מינית, בביתו של היועץ המשפטי לממשלה הועסקה עובדת זרה שלא כחוק, ועוד בכירים אם כל קצין בעל שאיפות יבין שהצטיינותו המקצועית לא תועיל לו אם לא יקפיד גם על טוהר המידות, ולא רק בצבא אלא גם בחייו האזרחיים - אפשר יהיה לומר שזה היה כדאי רבים נושאים קופות שרצים כאלה ואחרות. ידוע גם שכמה וכמה ממפקדי העבר המהוללים בצה"ל לא תמיד היו צדיקים גדולים. ומי לידינו יתקע שהמועמד שייבחר במקומו של גלנט יהיה נקי מכל רבב? אולי גם הוא עיגל פינות פה ושם, ורק במקרה עדיין לא נתפס? אמנם בצה"ל מדגישים מאוד לאחרונה את נושא האמינות. שני מפקדי אוגדה, תא"ל צ'יקו תמיר ותא"ל עימאד פארס, הודחו מצה"ל בגלל דיווחי כזב שמסרו, בניסיון לחפות על הפקדת כלי רכב של הצבא בידי בני משפחתם שלא הוסמכו לנהוג בו. אך האם הרבב שדבק ברא"ל אשכנזי עצמו בפרשת 'מסמך גלנט', אינו הוכחה לכך שיחסו המחמיר למקרים אלו היה התחסדות מוגזמת ומנותקת מהמציאות? אולי די בכך שקציני צה"ל שחטאו ישלמו מחיר מידתי, ואין צורך שהעונש המיידי יהיה הדחה מצה"ל וגדיעת הקריירה הצבאית? השאלה קשה עוד יותר כשמדובר, כמו במקרה של גלנט, בעבירה שנעשתה שלא במסגרת הצבא. זאת ועוד: בהנחה שמבחינה מקצועית גלנט אכן טוב יותר מאחרים, האם נכון למנות רמטכ"ל מתאים פחות ולשלם מחיר של פגיעה אפשרית בביטחון המדינה, רק בגלל שגלנט ניכס לעצמו כמה דונמים במושב עמיקם והגיש על כך תצהיר כוזב? כאשר מולנו עומד איום הגרעין האיראני ועוד כמה איומים, האם אין כאן פיקוח נפש שדוחה את הדקדקנות המוסרית? ומה אומרת על כך המורשת היהודית? האם יואב בן צרויה לא המשיך לשרת כשר הצבא גם לאחר הריגת אבנר ועמשא? האם דוד מלך ישראל הודח מכהונתו בגלל מעשה בת-שבע? 3. נראה כי התשובה לשאלה האם ביטול מינויו של גלנט היה מוצדק תתברר רק בדיעבד - לפי ההשלכות שיהיו לה על התנהגותם של אישי ציבור בעתיד. אם הדוגמא של הרמטכ"ל שנבחר אך לא זכה להיכנס לתפקידו תעמוד בעתיד לנגד עיניהם של מי ששואפים להגיע רחוק, יהיה זה שכרנו. אם כל קצין בעל שאיפות יבין שהצטיינותו המקצועית לא תועיל לו אם לא יקפיד גם על טוהר המידות, ולא רק בצבא אלא גם בחייו האזרחיים - אפשר יהיה לומר שזה היה כדאי. צודקים הטוענים כי בעבר נסלחו חטאים גדולים מזה לקצינים בכירים, אך הדרישות הנורמטיביות בתחום טוהר המידות השתנו, ובצדק. יידע כל רמטכ"ל פוטנציאלי, כל שר בתחילת דרכו, כל בכיר עתידי באחת ממערכות המדינה, כי בדרך אל התפקיד הבכיר ייבחנו לא רק הישגיו אלא גם ערכיו, מידותיו ויושרו. אם לא זכינו שכל מנהיגינו יקפידו על התנהלות תקינה בזכות תומתם ויושר ליבם, אולי נזכה לכך באמצעות הפחד מפני המחיר האישי והציבורי. אין ספק שהתנהלותם הקלוקלת של בכירים במערכות השונות גורמת נזק כבד ומקרינה על התנהגותם של כלל אזרחי המדינה. ככל שנזכה לבכירים ומנהיגים המהווים דוגמא אישית, כך יחלחלו ערכי היושר וניקיון הכפיים בכל שדרות הציבור. 4. על פי ההחלטה האחרונה של ברק ונתניהו (ובתהפוכות הימים הללו יש להוסיף: נכון לרגע זה), בתקופת הביניים שבין פרישת רא"ל אשכנזי למינוי מחליפו ימלא סגן הרמטכ"ל החדש, האלוף יאיר נווה, את מקום הרמטכ"ל. יש מי שיראו בשורה בכך שמפקדו העליון של צה"ל, ולו הזמני, הוא חובש כיפה ושומר מצוות. יש מי שייחלו לכך שהמינוי הזמני יהפוך לקבוע ויוחלט כי האלוף נווה יקבל דרגת רב אלוף וימונה לרמטכ"ל. בפועל נראה כי בשלב הנוכחי יוכל נווה לתרום כסגן הרמטכ"ל יותר משיוכל להוביל מהלכים כרמטכ"ל. כמי שמתויג מראש כדתי וימני, מינוי של נווה לרמטכ"ל בנסיבות הנוכחיות יגרום לכך שכל מעשיו ייבחנו בשבע עיניים רעות. תקשורתני השמאל ישלחו בו את חיציהם, ועמותות השמאל ינעצו בו את שיניהן המשפטיות, כפי שכבר החלו לעשות עם היוודע דבר מינויו הזמני. אולי מוטב לנווה לכהן כמה שנים כסגן רמטכ"ל, ולאחר שיתבסס בעמדה זו תתקבל מועמדותו לתפקיד הבכיר ביותר ביתר טבעיות. מעבר לכך, על מועמדותו של נווה מעיב עדיין צל כבד שהוטל עליה בשל מעשיו בעת כהונתו כאלוף פיקוד המרכז. אינני מתכוון כאן לחלקו בהחרבת יישובי צפון השומרון. לצערנו, הטובים שבין בכירי קציני צה"ל, גלויי ראש או חובשי כיפה, לא זכו להפנים את החובה ההלכתית והמוסרית שלא לקחת חלק במעשים הללו. חלקם אף קיבלו גיבוי לכך מרבנים שונים, גדולים יותר וגדולים פחות. והלא הרב הצבאי הראשי, תלמידו של מו"ר הרב שפירא בישיבת 'מרכז הרב', לא השכיל להתעלות מעל לציפיות המערכת הצבאית ולציית לפסק ההלכה של רבו. ומה לנו כי נלין על נווה, שמעולם לא למד יותר מאשר בישיבה תיכונית? לעומת זאת, על מה שקרה בפוגרום עמונה מוטלת על נווה אחריות אישית. הוא אמנם נצטווה על ידי הדרג המדיני להרוס את הבתים, אך איש לא יכול היה לצוות עליו לערוך לשם כך את מרחץ הדמים הנפשע והמיותר שהיה שם, אשר רק בנס הסתיים ללא אבדות בנפש. גם לנווה כמו לגלנט יש זכויות רבות. אך אם גלנט נפסל בגלל עברות מקרקעין שפגעו באנשים מעטים, קל וחומר שמי שפגע בגופם ובנפשם של מאות נערים ונערות צעירים ואידיאליסטים יצטרך לעשות תשובה ולהביע חרטה לפני שיהיה ראוי לתפקיד הרמטכ"ל.
