ההפגנות לשחרורו של גלעד שליט לא פוסקות. מצד אחד מפגינים הוריו ובני משפחתו. הדבר מובן ומוצדק. כל פעולה מצדם מוצדקת ועל המשפחה לפעול בכל דרך חוקית על מנת לגרום לממשלה לפעול לשחרור בנם, החייל של כולנו. מצד שני ישנם מפגינים שכונותיהם אינם טהורות. הדבר אינו מקובל שתמורת חייל שבוי המדינה תשחרר 1000 רוצחים שפלים. לפני תקדימים קודמים רובם יחזרו לרצוח בנו. שחרור הרוצחים יהווה עידוד לחטיפת חיילים ואזרחים על מנת לסחוט מהמדינה. מה לדוגמא יהיה על המדינה לעשות אם יחטפו 10 חיילים והרוצחים השפלים ידרשו תמורת שחרורם את עיר בירתנו ירושלים? האם גם אז יהיה עלינו להסכים לתביעתם. המפגינים רוצים את שחרור הרוצחים יותר ממה שהם רוצים את שחרור גלעד שליט. אם מאשימים את ראש הממשלה בנימין נתניהו שנוא נפשם ואליו הם באים בדרישות לשחרר את הרוצחים כתביעת חמאס. לו הם באמת היו רוצים בשחרור גלעד ולא בשחרור הרוצחים היו מפעילים קוראים לממשלה להפעיל לחץ על החמאס. ישנן דרכים רבות, לדוגמא: החמרת תנאי המאסר של הרוצחים הכלואים אצלנו, הם אינם חיילים ולכן אמנת זנבה לא חלה עליהם. אפשר להמשיך בחיסולים הממוקדים. אפשר להגיב באופן יעיל על ירי המבוצע מהרצועה לעברנו, אפשר למנוע את כניסת אלפי החולים מהרצועה לטיפול רפואי בארץ והרשימה עוד ארוכה. אבל המפגינים אינם מעוניים בכך. הם מעוניינים בשחרור הרוצחים הכלואים בארץ יותר מאשר בשחרורו של גלעד שליט.
