לאחרונה נתבשרנו שכומר גרמני בשם יוזף אלואיס רצינגר, (כיום ההגמון של רומא וראש הכנסיה הקתולית, ידוע בין מאמיניו בעיקר כ"האפיפיור בנדיקטוס ה-16"), פרסם ספר חדש שבו הוא "מזכה" את היהודים מאשמת מותו של מייסד הנצרות, יש"ו הנוצרי. מדיווחי התקשורת למדתי שראש ממשלת מדינת היהודים, בנימין נתניהו, אף שיגר מכתב תודה לרצינגר, וכדי ביזיון וקצף.

מתברר שאין שפל מוסרי שהכנסיה הקתולית לא תרד אליו, ואין התרפסות שיהודי אינו מסוגל לה בפני הפריץ. "זיכוי" זה אינו אלא עלבון נוסף ליהדות מבית היוצר השטני של הכנסיה הקתולית. על מה שש ועל מה שמח "מלך היהודים" נתניהו? על שהרוצח הואיל בטובו "לזכות" את קרבנותיו מאשמת רצח? אכן, שישו ושמחו יהודים, (ואוי לאותה בושה).

למען האמת, "זיכוי" זה אינו חדש. הידיעה על ספרו של רצינגר הזכירה לי שיחה שניהלתי כשהייתי כבן 16 לערך. בעודי ממתין בשעת ערב מאוחרת לאוטובוס בתחנה כלשהי בירושלים התיישב לידי אדם והחל להתעניין במנהגיי ובדתי. בין היתר שאל אם אני נוהג להתפלל. לא הבנתי מדוע הזר מתעניין בכך, והשבתי בנימוס שאני אכן נוהג להתפלל שלוש פעמים ביום. הזר השיב לי שגם הוא מתפלל לאלוהים, אך הדגיש שהוא מתפלל גם ל"בנו" של אלוהים (עפ"ל). משהבנתי שיש לי עסק עם מסיונר השבתי לאיש בנימוס אך בתקיפות שאינני מעוניין להמשיך בשיחה. "אל תספר לי על הכנסיה שלך ועל יש"ו שלך", הוספתי, "מצד אמי אני נין ונכד לרבי יהודה הלוי הספרדי וצאצא למגורשי ספרד פליטי האינקוויזיציה, ומצד אבי אני נינו של ר' שלמה שורץ שישב שנתיים בכלא על לא עוול בכפו בגין עלילת דם שפלה שנרקחה במרתפי הכנסיה הקתולית ההונגרית, שהסיתה את האוכלוסייה לבצע פוגרומים ביהודים". (כוונתי הייתה למשפט עלילת הדם בטיסא-אסלר, 1882-1884).
מה שבאמת מרתיח הוא המכתב המתרפס של "מלך היהודים" נתניהו, המודה לרצינגר על ה"זיכוי" המעליב. שהרי מכל האפיפיורים שקמו לכנסיה הקתולית, דווקא מרצינגר, חבר המפלגה הנאצית בעבר, אנו זקוקים ל"זיכוי"?

הזר נדהם והשתתק לרגע, אך די מהר התעשת והשיב לי: "הדברים הללו קרו מזמן ואינם משקפים את עמדת הכנסיה. להיפך, כבר לפני כמה עשרות שנים זיכה הכס הקדוש את היהודים מאשמת צליבתו של ישו".

"ובכן" עניתי לו, "במקרה יש לך עסק עם נער שקרא קצת היסטוריה ויודע משהו על הבולות של האפיפיור אינוצנטיוס הרביעי, ועל חלקם של האפיפיורים במסעי הצלב ובאינקוויזיציה". "אבל", הוספתי, "הזיכוי המגוחך של הכנסיה הוא עלבון כפול ומכופל. ראשית, מה פתאום היהודים זקוקים לזיכוי מרוצחיהם במשך אלפי שנים? ושנית, אנו באמת הרגנו את יש"ו ואין לנו מה להתנצל על כך".

התדהמה על פניו של הזר הייתה הפעם מוחלטת. יכולתי לקרא את מחשבותיו כספר פתוח: "האם היהודי הזה השתגע? הכנסיה מזכה את היהודים מאשמת רצח יש"ו והוא מתעקש לשאת באשמה"?

"אני רואה שאתה לא מבין", אמרתי לזר, "אז אסביר לך. ראה, יש"ו היה אזרח יהודי במדינה יהודית, שנשפט בבית משפט יהודי בגין עבירות על חוקי המדינה היהודית, נמצא אשם, נידון למוות והוצא להורג. כך כתוב בתלמוד שלנו (סנהדרין מ"ד ע"א במהדורות הלא-מצונזרות)". "כלומר", הוספתי, "מדובר בעניין יהודי פנימי. מה זה עניינך ועניינה של הכנסיה הקתולית"? הסומק אזל מפניו של הזר אך אני המשכתי: " שלוש מאות שנים אחר כך החלטתם להפוך את יש"ו לאלילכם ולסגוד לו. אז מה? האם זה מעניק לכם את הזכות לרדוף אותנו ולטבוח בנו? נניח שאיזשהו עם יחליט להפוך את סוקרטס לאליל ולסגוד לו. האם זה ייתן לו את הזכות לרדוף את היוונים לעולמי עד? על מה יש לנו להתנצל? אכן, יש"ו הוצא להורג לאחר שנשפט כדין בבית משפט יהודי של המדינה היהודית. מה זה עניינכם"?

לסתו התחתונה של הזר עלתה וירדה, אך מאומה לא נשמע מבין שפתיו. למיטב זכרוני הצלתו באה בדמות האוטובוס שהופיע פתאום. אני זוכר היטב שהוא לא עלה אחריי והעדיף להישאר בתחנה לבדו. אך לא הזר ההוא מעניין אותי. מה שבאמת מרתיח הוא המכתב המתרפס של "מלך היהודים" נתניהו, המודה לרצינגר על ה"זיכוי" המעליב. שהרי מכל האפיפיורים שקמו לכנסיה הקתולית, דווקא מרצינגר, חבר המפלגה הנאצית בעבר, אנו זקוקים ל"זיכוי"?

רצינגר ומאמיניו טוענים שהוא לא באמת היה נאצי,

אלא נער צעיר שנאלץ להצטרף לתנועת הנוער ההיטלראית "היטלר-יוגענד", ומציגים להוכחה את תמונת רצינגר הצעיר במדי "היטלר-יוגענד" (משמאל). אולם, חיפוש קצר ברשת האינטרנט מעלה תמונות נוספות של רצינגר הבוגר יותר, למשל זו של הכומר רצינגר המצדיע במועל יד נאצי (מימין). אולם, דומה שהתמונה המשכנעת ביותר היא זו שבה נראים רצינגר וכמרים גרמנים נוספים בחברתו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס (ראשון מימין). בעוד הכמרים הגרמנים מופיעים בתמונה לבושים בבגדי הכמורה שלהם ונראים מצדיעים כמי שכפאם שד, הכומר רצינגר נראה במרכזה כשהוא לבוש דווקא במדי התנועה הנאצית ומצדיע במועל יד כשידו מונפת בהתלהבות.

בהקשר זה לא למותר לציין שרצינגר פועל מאז מינויו לראש הכנסיה הקתולית להכריז על פיוס ה-12 "קדוש". פיוס ה-12 היה ראש הכנסיה הקתולית בימי השואה והתפרסם בשתיקתו נוכח הטבח. ובכן, זה לא לגמרי מדויק. כשיהודי רומא הובלו לתחנת הרכבת לשם שילוחם למחנות המוות בפולין, התקשר מזכירו של פיוס ה-12 למפקד הגסטאפו בעיר וביקש להימנע מהובלת היהודים בקרבת הוותיקן בין שתיים לארבע אחר הצהריים, כיון שהרעש מפריע את ה"שלאף שטונדה" של הוד קדושתו.