מבחנו של אדם הראשון היה בתחום הזוגיות, והוא נכשל בו בהטיחו כלפי אשתו חוה: "האשה אשר נתת עמדי", וכמו שפירש רש"י: "כאן כפר בטובה". כעסו זה של אדם על חוה הביא אותו לפרוש ממנה מאה ושלושים שנה (עיין רש"י בראשית ד כה). מבחנם של קין והבל היה בתחום האחווה, וגם כאן הם נכשלו עד שקם קין על הבל אחיו והרגו. את נח אנו פוגשים במבחן ניהול המשפחה: עד המבול היתה משפחתו של נח עוד משפחה בתוך עשרות אלפי משפחות שחיו בחברה האנושית, נח האיש היה שונה מכל שאר אנשי דורו ככתוב: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", בעוד כל שאר משפחות האדמה השחיתו את דרכם עד שנגזרה עליהם כליה. לצד נח אנו מוצאים את משפחתו, אשתו, שלושת בניו ושלוש נשי בניו. לאיזו קטגוריה יש לשייך אותם, לצדקתו של נח או לשפלות שאר בני דורם? על כך אנו מוצאים בדברי חכמינו שתי דעות: לפי דעה אחת היה נח יוצא דופן במשפחתו, הוא לבדו היה הצדיק ככתוב: "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", וכל השאר ניצלו בזכותו, וכך כתב הרמב"ן: "והודיעו כי בזכותו לבדו ינצלו שלא אמר (הכתוב) אתכם ראיתי צדיקים לפני". וכדבריו מובא באגדת בראשית (פ"י) על הפסוק (משלי כ ז): "מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו" אמרו במדרש: "אמר הקב"ה: מכאן ואילך איני עושה כשם שעשיתי לנח, אלא אין אבות מצילין בניהם שנאמר: 'נח דניאל איוב המה בצדקתם ינצלו נפשם". לפי הדעה הזו רק נח היה צדיק ואילו בני משפחתו היו כשאר בני דורם. ואילו לפי דעה אחרת כל בני משפחתו של נח היו צדיקים וכל אחד מהם ניצל בזכות עצמו, כמו שכתב הרד"ק (ה לב): "והוליד שלושה בנים שהיו טובים, אלא שחם לא היה שלם כאחיו". את צדקת משפחת נח אנו מוצאים במדרש (משלי פל"א, הובא ב"תורה שלימה"): "אשת חיל מי ימצא זו אשתו של נח (שהיו ) שקולין מעשיה כמעשיו שהיתה היא וכלותיה מעשיהן רחוקין ממעשה דור המבול". לפי הדעה הרואה רק את נח כצדיק ואת שאר בני משפחתו כמי שניצלו בזכותו - האם במבול חל שינוי במעמדם של בני המשפחה? לפי המדרש (תנחומא ישן, נח י ט) חל בהם שינוי בתוך התיבה, כמו שאמרו "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה בזכות מה שעשו בתיבה יצאו מן התיבה, ולמה? כל י"ב חודש שעשו בתיבה היו חוגרין מתניהם וזנין הבהמה והחיה, בזכות כן יצאו מן התיבה". את השינוי במעמדם אנו יכולים למצוא גם בזה שעד המבול היה הדיבור של הקב"ה רק עם נח, ואילו אחר המבול אנו מוצאים פעמיים שהקב"ה דיבר לכאורה גם עם בני נח, ככתוב: "ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ" וכן אחר כך בכריתת הברית: "ויאמר אלקים אל נח ואל בניו", ועל כך אמרו במדרש: "מלמד ששוים היו נח ובניו בדברים וכמותו בדיבור שגם עם בניו דבר הקב"ה". וכך גם פירש הרד"ק: "אפשר שגם בניו היו נביאים". אמנם הרמב"ן (בפירושו לתורה) דוחה פירוש זה ומסביר שאלקים אמר לבניו של נח על ידי אביהם, "כי בניו לא היו נביאים, ולא הגיעו למעל ת הנבואה". כך או כך בפני נח ובניו עמדה משימה היסטורית של בניינו של עולם חדש. נכון שהיו הבדלים בתכונות של כל אחד משלושת בני נח, אבל ההבדלים הללו היו לטובת עתידה של החברה האנושית. לפי הנצי"ב (העמק דבר, בראשית ט כ) הבדלי התכונות של בני נח התאימו לרצון ה' שהעולם יתנהג על פי שלושה סוגי בני האדם, האחד - האנשים הפשוטים אנשי האדמה ופועלי הייצור שהם חסרי השכלה, ואותם ייצג חם. השני - "אנשים אפרתיים" (אינטלקטואלים) בעלי הכרה שכלית, ואותם ייצג יפת. והשלישי - אנשים אלקיים דבקים בה' והמה מרכבה לשכינה לפי ערך האדם והמקום, ואותם ייצג שם. ואילו נהג נח כשורה ולא התחלל בשכרותו היה מוביל את בניו שכל אחד יתרום לקידום האנושות בתכונה המיוחדת לו, אבל בשכרותו גרר אותם נח לשקוע בסכסוך משפחתי, שגרם להחמצת ההזדמנות ההיסטורית שעמדה לפניהם.
