היום מסיימת הכנסת ה-18 את מושב החורף שלה, ויוצאת לפגרה ארוכה של ששה שבועות, שתסתיים לאחר יום העצמאות. הכנסת הגיעה לקו החציון, ללא איום משמעותי על סיכוייה לשרוד עד תום הקדנציה החוקית שלה, בתחילת 2013. זוהי הבשורה החיובית בפרלמנט הישראלי, שמאז 1977 פוזרו בו כל הכנסות לפני תום הקדנציה החוקית שלהן, פרט לאחת – זו שבמהלכה כיהנה ממשלת אחדות בראשות שמיר-פרס. נכון אמנם שלמרות היותה של הקואליציה הנוכחית בעלת מאפיינים לאומיים, לא תמיד יכול הימין הלאומי-אידיאולוגי לרוות נחת ממנה. נוכחותם של מספר בָּרָקים ומרידורים בתוכה, מאריכה את ההקפאה הכאובה ביהודה ושומרון ובמידה רבה גם בירושלים. ההידרדרות בתחומים כמו הבטחון האישי בירושלים ובעיקר במזרחה, המשך מדיניות ההרס האכזרי בשטחים, ובעיקר הדיבורים על נאום בר אילן 2, אינם הופכים את הממשלה הזו לכוס התה של הימין הלאומי (האיחוד הלאומי, הבית היהודי וישראל ביתנו). אבל גם הימין, כמו גם הבָּרָקים והמרידורים, יודעים היטב כי אין להם ממשלה טובה יותר. פעמיים הפיל הימין האידיאולוגי ממשלת ימין, והזיק רק לעצמו: ב-1992 הופלה ממשלתו של יצחק שמיר בידי מפלגות 'התחיה', 'מולדת' ו'צומת', ובכך הוכשרה הקרקע להקמת ממשלת רבין, ממשלת בכיה לדורות, החתומה על אסון אוסלו. ב-1999 חזרו אנשי הימין על התנהגות אובדנית זו כשהפילו את ממשלת נתניהו, והובילו לעליית אהוד ברק לראשות הממשלה. מושב החורף שהסתיים השבוע מהווה גם סוף עידן: נסתיימה תקופה רצופה בת 62 שנה, מאז הכנסת הראשונה, שבמהלכה היה ייצוג לתנועת השומר הצעיר. הפעם עלול הימין להמיט על עצמו ממשלה רעה, בראשות ציפי לבני וחבריה מן השמאל: דליה איציק, מאיר שיטרית, אברהם דיכטר ואחרים, עם חיים רמון הבלתי נלאה ברקע, ולצידם העבודה ומרצ, ואם צריך גם הערבים. לימין האידיאולוגי סיבה נוספת שלא להתגעגע לנפילת הכנסת ולבחירות חדשות. סקרי דעת הקהל אינם מטיבים עימו. הסקר האחרון של 'הארץ-דיאלוג' בפיקוחו של פרופ' קמיל פוקס מהחוג לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, שבוצע לפני ימים אחדים בלבד (הארץ, 25.3.11) מעניק לשתי מפלגות הימין האידיאולוגי, הבית היהודי והאיחוד הלאומי, 5 מנדטים, לעומת ה-7 שיש לשתיהן כיום. המרוויח: נתניהו על פי אותו סקר עשוי להרוויח מבחירות חדשות דווקא בנימין נתניהו: בפניו יעמדו שתי אופציות להקמת ממשלה חדשה. אחת מהן עלולה להיות גרועה מאוד מבחינת הימין: הקמת ממשלת ליכוד (31 מנדטים בסקר של פרופ' פוקס), קדימה (31 מנדטים בסקר; ובס"ה 62 מנדטים), אם או בלי העבודה (6 לפי פוקס; ובס"ה 68 ח"כים), תוך דחיקת הימין לספסלי האופוזיציה הצוננים, שמשם אפשר רק לצעוק עד לקריסת מיתרי הקול מול מדיניות דורסנית שתנקוט ממשלה כזו. קיימת אמנם לנתניהו, על פי סקר הארץ-פוקס, אופציה שניה: ממשלת ימין-חרדים, עם מפלגות הציונות הדתית (רק 5 לפי פוקס), ישראל ביתנו (17), ש"ס (10), חרדים (5) – בס"ה 68 ח"כים. אבל מי מבטיח שאבי סיסמת 'שתי מדינות' יעדיף אופציה זו? נכון אמנם שסקר הוא רק סקר, ושעד לבחירות עצמן עשויים לחול מהפכים נוספים, לרבות כירסום כוחם של נתניהו-הליכוד, על רקע הפירסומים האחרונים שנועדו לגמד את סיכוייו. אבל עדיין אסור לזלזל במימצאיו מבחינת הלכי הרוח בציבור. שלל לא יחסר מכל מקום, הכנסת הגיעה למחצית דרכה, עם הרבה אכזבה למפלגות הימין, אבל גם עם שלל לא מבוטל. הושלמו חקיקת חוק הנכבה שנוא השמאל, המאפשר הטלת קנסות על עמותות שיציינו את הנכבה ביום העצמאות, לרבות שלילת תקציבים מרשויות ערביות שיצטרפו לחגיגת השנאה; חוק ועדות הקבלה ליישובי הגליל והנגב, גם הוא מתועב השמאל, שנועד לאפשר ליישובים קהילתיים בני 400 משפחות ומטה לסנן את המועמדים לעקור אליהם; חוק האזרחות, אף הוא מושמץ השמאל, המיישם את סיסמתו של אביגדור ליברמן: 'בלי נאמנות אין אזרחות', ולפיו יוכל ביהמ"ש להיענות לבקשת שר הפנים לשלול אזרחות מאזרח שיורשע במעשה טרור, סיוע לאוייב בעת מלחמה, שירות בכוחות האוייב, ריגול וריגול חמור; חוק בשארה, גם הוא הותקף בידי השמאל, השולל פנסיה והטבות כספיות לח"כ המרגל עזמי בשארה; חוק משאל עם, שגם נגדו נאבק השמאל, הקובע כי כל הסכם מדיני הכרוך בוויתור על שטחים בגולן ובירושלים ימומש רק לאחר אישורו ברוב של 61 בכנסת, והבאתו למשאל עם. אין ספק כי התאיינותו של הייצוג השומר-צעיר'ניקי משורות הכנסת, מסמלת קריסת תנועה פוליטית חצויה בנפשה ובנאמנויותיה, אולי דווקא מפני שסבלה לאורך כל ימיה מתיסמונת פיצול האישיות. אמנם נכון, שחקיקה זו אינה פיסגת מאוויי המחנה הלאומי. מרביתם עברו עיקור וצינזור קיצוניים בין שלבי הגשתם ואישורם, עד כי לפעמים קשה למצוא דמיון בין ראשיתם לאחריתם. אלא שתמיד עדיף הטוב במיעוטו, ולעולם אסור לשכוח, שהטוב ביותר הוא אוייבו של הטוב. לעיתים החלופה היא הרע במירעו. אז נכון שחוק הנכבה בגירסתו הראשונה היה נשכני הרבה יותר, ושחוק ועדות הקבלה לא הוגבל בתחילת דרכו לגליל ולנגב ול-400 משפחות, ושחוק האזרחות מחייב אישור שלילת האזרחות ע"י בית משפט, ושניתן היה להימנע מפארסת בשארה אילו הוקדמה חקיקת חוק בשארה להפסקת הזרמת מאות אלפי שקלים מקופת המדינה לכיסו של מרגל ניקלה שממשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק ואל מירקעי אל ג'זירה הקטארית ואל מנאר החיזבאללאית. אבל מה האלטרנטיבה? אלוף המחוקקים מושב החורף של הכנסת, ייזכר גם בזכות עבודת חקיקה מרובה שהיתה בו: 41 חוקים חדשים, מכלל 128 החוקים שנחקקו עד היום בכנסת ה-18. מקרב חוקים אלה רשומים 18 – המהווים 14% מכלל החקיקה – על שמו של ח"כ זבולון אורלב, שזכה לתואר אלוף המחוקקים בכנסת הנוכחית. שאפו! מושב החורף שהסתיים השבוע מהווה גם סוף עידן: נסתיימה תקופה רצופה בת 62 שנה, מאז הכנסת הראשונה, שבמהלכה היה ייצוג לתנועת השומר הצעיר. פרישתו השבוע של ראש סיעת מרצ ח"כ חיים אורון, חבר קיבוץ השומר הצעיר להב, מן הכנסת, משלימה מהפך חסר תקדים – מ-19 ח"כים בכנסת הראשונה (1949) למפלגת השומר הצעיר מפ"ם, ובהם דמויות חשובות דוגמת מאיר יערי, יעקב חזן, קובה ריפתין, מרדכי בנטוב, יצחק בן אהרון, פייגה אילנית (נכדתו של הגאון ר' שמעון שקופ זצ"ל מגרודנו, ואמו של גיבור ישראל אורי אילן הי"ד) ועוד, ל-0 ח"כים היום. כך חולפת תהילת עולם. אין ספק כי התאיינותו של הייצוג השומר-צעיר'ניקי משורות הכנסת, מסמלת קריסת תנועה פוליטית חצויה בנפשה ובנאמנויותיה, אולי דווקא מפני שסבלה לאורך כל ימיה מתיסמונת פיצול האישיות. מצד אחד ידעו אנשיה להשליך נפשם מנגד ערב קום המדינה ובשנותיה הראשונות למען בטחון המדינה וקיומה, יישבו ובנו וחרשו ועמלו בתנאים קשים מנשוא בחבלי ארץ מרוחקים בגליל ובנגב ובאזורים קשים נוספים, ובכך עיצבו את גבולות המדינה; אבל אותה תנועה בדיוק נגררה לכשלונות קולוסאליים, כמו הצבת זכויות היהודים בארץ ישראל בדרגה שוות ערך ל'זכויות הערבים', הקמת בראשית שנות המדינה סליקים של נשק מחתרתי בקיבוציה, הגדרת נציגותה הפוליטית מפ"ם את עצמה כ'מפלגה לניניסטית מהפכנית', תפיסתה הרשמית את רוסיה הסובייטית כ'מולדת שניה', הליכתה בעיוורון מוחלט ומתוך הערצה בלתי אנושית אחר רב הטבחים הסובייטי יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי סטלין, ובמותו התאבלה על שקיעתו של 'שמש העמים'. זוהי ממש אותה תנועה שהוציאה מתוכה את גיבור ישראל אורי אילן הי"ד, אבל גם את המרגל הניקלה אודי אדיב, שהעדיף את הרֶשע הערבי על פני זכות הקיום היהודי. התאדות תנועה היסטורית זו מהזירה הפרלמנטרית, מעוררת תהייה, אם זהו גורלן של מפלגות ותיקות בישראל. האמנם מדובר בתהליך דטרמיניסטי, האורב חלילה גם למפלגות הציונות הדתית, שעל פי סקר פוקס מצטמקות בכנסת הבאה מ-7 ל-5 מנדטים?
