עוד בטרם יבשה הדיו על מאמר החרטה של השופט ריצ'רד גולדסטון, שחזר בו מעל דפי ה'וושינגטון פוסט' מהאשמות נוסח משפט דרייפוס כנגד מדינת ישראל, הכריזו ארגוני השמאל הרדיקלי הישראליים, שאמורים היו על פי כל קנה מידה מוסרי לכבוש פרצופם בקרקע, כי אין הם מכים על חטא. להיפך, טוענים אותם עוכרי ישראל בזויים, שאפילו על סיפו של גהינום אינם מוכנים להודות בטעותם. מאמרו של גולדסטון, הם אומרים, מחזק את דרישתם לחקור ולהעמיד לדין לוחמים ישראליים שהשתתפו במבצע עופרת יצוקה, בחשד להיותם שותפים לפשעי מלחמה. עולם הפוך. אפילו אמירה חד משמעית ממקלדתו של גולדסטון: "אם הייתי יודע אז מה שאני יודע כיום, דו"ח גולדסטון היה מסמך אחר", אינה משכנעת את המוח המעוות של השמאל ההזוי, שטוף הרטוריקה המשיחיסטית. ארגוני השמאל הקיצוני, שהתנדבו לפטם את גולדסטון בחצאי אמיתות הגרועים משקר, ובהם (על פי תסקיר תנועת 'אם תרצו'): עדאלה; שוברים שתיקה; בצלם; האגודה לזכויות האזרח בישראל; המוקד להגנת הפרט; הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל; יש דין; רופאים לזכויות אדם; גישה; במקום; רבנים למען זכויות אדם; איתך; קול אחר וארגוני קואליציית נשים לשלום ובהם פרופיל חדש, מחסום ווטש ופרויקט מי מרוויח מהכיבוש ועוד אי אלו ארגונים קיקיוניים מעוטי פעילים ועתירי תקציבים, טענו השבוע כי "יש עדיין פעולות החשודות כפשע מלחמה שיש לחקור אותן". העובדה שישראל ניהלה למעלה מ-50 חקירות מצ"ח בעקבות אירועי עופרת יצוקה, ושבכמה מקרים לוחמים שחרגו הועמדו לדין, מרבית הדו"ח הוא פרי מלשינותם הזדונית של ארגוני הקרן. לא מלבו בדה גולדסטון את הכזבים שפירסם, אלא מעדויותיהם של גופי שמאל קיצוני, שהתחרו ביניהם בסיפורי צ'יזבאט כנגד צה"ל. לא מעניינת אותם. גם העובדה שגולדסטון עצמו טען במאמרו כי ישראל אכן חוקרת את הטענות כלפיה, ואילו החמאס לא ניהל אף לא חקירה אחת (ולמה שינהל כש'שוחרי הצדק' הישראלים מתייצבים להגנתו?), וכי אילו הוא, גולדסטון, ידע אז את מה שהוא יודע היום, הדו"ח שלו היה נראה לגמרי אחרת, אינה מונעת מהם לצאת כנגד המדינה, ובכך לעודד, אם בתום לב ילדותי נאיבי ואם בכוונת מכוון, את החמאס האיסלמו-נאצי. אידיאל משיחיסטי הבעיה האמיתית העומדת בפני מדינת ישראל, הנאבקת על עצם קיומה מול פראי האדם האיסלמו-נאצים, אינה עם גולדסטון עצמו (אף שגם הוא ראוי שיימרח בזפת ובנוצות, ויגולגל לדיראון בחוצות העיר), אלא באותם יהודונים שונאי עמם וארצם שסיפקו לוועדתו מידע חלקי וכוזב, שמגמתו לנטרל את זכותה החוקית של ישראל להגן על אזרחיה. ואל יספרו לנו אבירי השמאל הסהרורי כי הם בסך הכל מילאו חובתם למצפונם: הם ידעו מראש כי ועדת גולדסטון נולדה בחטא: הגוף שהחליט על הקמתה, המועצה לזכויות האדם של האו"ם, שמדינת לוב בראשות המטורף קדאפי היתה בה חברת כבוד, ידועה בעוינותה לישראל (כך למשל גונתה בה ישראל 8 פעמים בשנה אחת, בעוד שאף דיקטטורה (!) בעולם לא גונתה יותר מפעם בשנה, עד כדי כך שהאיחוד האירופי וארה"ב, מזכ"לי האו"ם ענאן וקי-מון והתקשורת הבינ"ל העלו תהיות על התמקדותה בישראל בלבד, והתעלמות מהפרות חמורות יותר של זכויות האדם בסודאן, קוריאה הצפונית, מינאמר, לוב, סוריה ועוד). אפילו גולדסטון עצמו הודה במאמרו המפורסם מה-1 באפריל השנה, כי המועצה מוּטה לרעת ישראל. ואם לא די בכך, הנה חטא נוסף של הוועדה, שכללה בתוכה שונאי ישראל מושבעים, דוגמת פרופ' כריסטין שינקין מאנגליה, שהזדרזה לטעון בסיום עופרת יצוקה, כי פעילות ישראל בעזה אינה הגנה עצמית אלא פשע מלחמה. אל חבורת העיוורים הזו דהרו ארגוני השמאל כדי להשחיר את ישראל. הצד השווה שבכל אותם ארגוני שיטנה, הוא בכך שכולם אוכלים מתוך כף ידו של גוף עויין אחד - הקרן לישראל חדשה (להלן: הקרן), החותרת להפיכת המדינה היהודית למדינת כל אזרחיה, ובראשה בכירת מר"צ נעמי חזן והמנכ"לית רחל ליאל (רעייתו של יקיר הטלוויזיה והמרואיין הנצחי אלון ליאל, מיודע וידיד של גולדסטון). הקרן, על פי תסקיר תנועת 'אם תרצו', השתתפה בהפעלת לחצים כבדים על האו"ם למינוי ועדת גולדסטון. וארגוניה סיפקו לה את המידע הכוזב. על פי תסקיר אם תרצו, 92% מבין הציטוטים המעלים טענות כנגד ישראל, מתוך כלל הארגונים הישראליים, מקורם בארגוני הקרן. יתר על כן: גם מקורות זרים, כמו גופי תקשורת וארגוני זרים, המצוטטים בדו"ח גולדסטון, מסתמכים על ארגוני הקרן(!). "לארגוני הקרן היתה השפעה ניכרת ומשמעותית על היווצרות דו"ח גולדסטון ועל גיבוש האשמותיו כלפי צה"ל ומדינת ישראל", מסכם תסקיר אם תרצו. במלים אחרות, מרבית הדו"ח הוא פרי מלשינותם הזדונית של ארגוני הקרן. לא מלבו בדה גולדסטון את הכזבים שפירסם, אלא מעדויותיהם של גופי שמאל קיצוני, שהתחרו ביניהם בסיפורי צ'יזבאט כנגד צה"ל. פֶּרְפֶּטוּם מוֹבּילֶה כלשון תסקיר אם תרצו: "בלא פרסומי הקרן, לא היה לדו"ח גולדסטון ביסוס לרוב טענותיו, השאובות מארגונים ישראלים. זוהי תופעת הפֶּרְפֶּטוּם מוֹבִּילֶה: הארגונים הלוחמים להקמת הוועדה הם אלה שעליהם מתבסס הדו"ח להצדקת טענותיו נגד צה"ל וישראל... לולא הנתונים שהקרן המציאה לגולדסטון, למעלה מ-90% מהטענות נגד ישראל בהתבסס על פירסומים ישראליים, לא היו מגיעות לדו"ח". ארגוני הקרן, מוסיף תסקיר אם תרצו, הם אלה האחראים בין היתר למסע הדה לגיטימציה הבינ"ל כנגד ישראל, להפגנות אנטי ישראליות בעולם ולגינויה בפורומים בינ"ל, ליוזמות להטלת חרמות כלכליים ואקדמיים, לדרישות להעמדת קצינים לדין באירופה, לתביעות כספיות בסדרי גודל של מאות מיליוני דולר ממדינת ישראל ועוד. מובן שאת המכונה המשומנת הזו מממן כסף זר בשיעורים אסטרונומיים (מאז הקמתה חילקה הקרן למעלה מ-150 מיליון ד'), שמקורו בממשלות אנטישמיות באירופה וארגונים אנטישמיים למיניהם (למשל 'קרן פורד' שמייסדה הנאלח הנרי פורד היה ידיד אישי של הצורר היטלר, ועודדו באמצעות ספרו 'היהודי הבינלאומי' להמשיך בטבח 'הפתרון הסופי', ואף הדפיס במיליון עותקים לחלוקה חינם של עלילת הדם ושמה 'הפרוטוקולים של זקני ציון'). על רקע זה ברור לחלוטין כי יש לחדש את היוזמה הפרלמנטרית שהוקפאה, לכינון ועדת חקירה לזיהוי משאבי הקרן וגרורותיה, אם כמובן לא יסכלו מהלך זה אותן רכיכות יפיוּפיוֹת בימין, שטירפדו בחודש שעבר יוזמה ברוכה זו. ממה הם חוששים, יפי הנפש? שחקירה כזו תניב כתב אישום על פי חוק העונשין הקובע כי "העושה מעשה עבירה בכוונה להזיק ליחסים בין ישראל לבין מדינה, ארגון או מוסד... דינו מאסר עשר שנים"? במדינה מתוקנת היו מושלכים כל אותם מלשינים נאלחים, לעשר שנות מחבוש, בחברת ידידיהם המרצחים הפלשתינים.
