חירותו של עם ישראל הינה לא תנאי בקיומו, אלא עצם מעצמותו. גם בעת שהינו עבד, באמת הוא בן-חורין. שהרי אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה. אל תיקרי "חרות על הלוחות" אלא תיקרי "חירות על הלוחות". כח הדרור של האדם-מישראל הינו עצם מהותו ועל כן יהודי חוגג את חג החירות בכל שנה כאילו הוא יצא מצרים. "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". "חייב אדם" – פירושו עצם העובדה שהוא אדם, זה כבר אומר שהוא רואה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. וכידוע "אתם קרויים אדם", אתם דייקא. את התחלת חירותנו כעם קיבלנו מתוך תשפוכת הדמים בת אלפיים שנות גלותנו. משיא השפלת האומה בשואת העם היהודי בידי עמי אירופה, לפני ואף תוך כדי השואה הנוראה, החל מפציע האור מבין ערפילי הקדרות וזכינו למה שהבטיחו רבותינו בתלמוד: ימי אתחלתא דגאולה. זכינו להיות מחצית כרוב עמנו בארץ מכורתנו, לעצמאות מדינית, גופנית, צבאית, כלכלית, ומעל הכל – תורנית. תורה בסדר גודל כזה, מספר גדול של לומדי תורה ומתוך הרחבה, לא היה בארץ ישראל זכה הציבור התורני, שלמי אמוני ישראל, להיות הכח העיקרי, המוביל. הציבור הדתי והחרדי מוצא עצמו מנהיג כיום בשדות חברה רבים וחשובים מאז ימי התלמוד הירושלמי ואולי מעולם לא. רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצוק"ל נהג להדגיש כי כבר הננו בעצם ימי הגאולה ועברנו את שלב האתחלתא, ומתוך כך הננו שואפים אל הגאולה השלמה המובטחת, בוא משיח בן-דוד, הכרתת זרעו של עמלק מן הארץ ובנין בית מקדשנו. זכה הציבור התורני, שלמי אמוני ישראל, להיות הכח העיקרי, המוביל. הציבור הדתי והחרדי מוצא עצמו מנהיג כיום בשדות חברה רבים וחשובים. "ממנו יתד וממנו פינה" בכל התחומים ובמיוחד בתחומי החברה המובילים: חינוך, גידול ילדים, צבא, התיישבות, גמילות חסדים וכמובן תנועת התשובה הגדולה הממלאה את לבבות נדחי ישראל. אך טיבעי הוא, שהציבור שזכה כי לא תישכח התורה מפי זרעו, איתן מושבו להיות החלוץ ההולך לפני המחנה בתחומים עיקריים אלו. אלא שזכות זו גם מחייבת מאד. חובה עלינו להיות מוצקים כציבור בעל כח השפעה רב ככל האפשר, לא רק בתיאוריה אלא גם באופן מעשי, בכמות ובאיכות. עלינו להוביל את עמנו האהוב גם בהנהגה המדינית, במה שמכונה "פוליטיקה". מצאנו דרכים לחבר ולגשר על דעות שונות תחת קורת גג אחד, "האיחוד הלאומי". בציבור שלנו ישנם גוונים מרובים, דגשים שונים. כדי לאגור כח של הנהגה שומה עלינו להמשיך הלאה ולצרף אלינו כוחות נוספים שהמכנה המשותף בינינו רב על המפריד. במדרש מסופר שכשיצאו ישראל ממצרים לחירות עולם, הם יצאו בשנים עשר מעברות שונים בים סוף. לכל שבט דגשים משלו, אופן יציאה משלו לחירות המובטחת. אבל כולם שואפים לחירות אחת, כולם יוצאים לאותו כיוון, לעבר הר סיני לקבל את התורה שם יחנו נגד ההר כאיש אחד בלב אחד. כך יוצאים בני ישראל ביד רמה. בחירותנו נשאף כולנו לעשות כל שלאל ידינו להחיש את גאולת העם הנפלא הזה בכך שנאזור חיל להתגבר על המכשולים ולהתקדם יחדיו.
