הרצח המתועב של החסיד בן יוסף לבנת הי"ד, מוסיף להיות מוגדר בתור "אירוע הירי" בתקשורת הישראלית. הדבר מחייב תשומת לב, כי יוצאים מכך ניואנסים מכוערים. כשצה"ל שלנו מחסל מסתנן ערבי, שחוצה את הגדר בעזה – מדובר באירוע ירי. ההרג מצער, אבל מוצדק: הכללים ברורים, אסור לגעת בגדר ההיא, ורבים שחצו אותה בעבר עשו זאת כדי לטבוח בחיילינ מבחינתם לא מדובר ברצח גזעני מתועב של אדם שהיה במהלך פולחן דתי. לשיטתם מדובר באקט של הגנה עצמית מצד מדינה ריבונית המגינה על שטחיה. ו ובאזרחנו. לכן, מי שמנסה לחצות את הגדר שמקיפה את רצועת עזה הוא בחזקת מחבל, ודמו מותר. זוהי זכותה של ישראל כמדינה ריבונית לפגוע בו. לכן שייך הביטוי 'אירוע ירי', שאינו מטיל כל אשמה על היורים. כשהפלשתינים משתמשים בביטוי הזה ביחס למה שקרה בקבר יוסף, הם בעצם מכינים את עצמם לקראת ההכרה הבינלאומית בהם כמדינה. מבחינתם לא מדובר ברצח גזעני מתועב של אדם שהיה במהלך פולחן דתי. לשיטתם מדובר באקט של הגנה עצמית מצד מדינה ריבונית המגינה על שטחיה. כשבתקשורת הישראלית מאמצים את הביטוי הזה, הם למעשה מקרבים אל ליבם את הנרטיב של הגרועים שבאויבינו, ועושים זאת על דמו של יהודי יקר. אלא שיש פנצ'ר בתאוריה הזו, שהתקשורת והממשלה בוחרות להפנות ממנו את מבטיהן: קבר יוסף הוא בשליטה ישראלית. הפלשתינים כבשו אותו במלחמה הקודמת, באירוע המזעזע שבו נטבח והופקר מדחת יוסוף. אבל מדובר בשטח C. גם אם הפלשתינים חושבים שמותר להם לירות ולהרוג ישראלים שמבקרים בשטחי A, זה לא המצב כאן. מדובר בשטח בשליטה ביטחונית ישראלית, ומשכך – בפיגוע לכל דבר ועניין. התגובה, כמו תמיד, צריכה להיות נחרצת וברורה – ותלויה בנו בלבד. צריך לחזור, להגיע לקבר יוסף בהמונינו, להקים שם מחדש את הישיבה, ולא לזוז משם שוב לעולם. ויפה שעה אחת קודם.
