לפני כשבועיים ישבנו לתכנן את טקס יום השואה במושב. בכל שנה אנחנו בוחרים בנושא מרכזי. בשנה שעברה הצעתי להתמקד באנטישמיות. בתחילה לא כל כך הבינו איך ולמה, אבל עשינו זאת.

השנה הצעתי שנתמקד באנטישמיות המוסלמית. זה היה כבר יותר מדי בשביל חברי הועדה. מה פתאום? זה לא שייך!. בסערת נפש גדולה נתתי נאום ארוך על מה שקורה בעולם, ובעיקר המוסלמי, ועל כך שרוב הישראלים והיהודים לא רואים ולא שומעים, מתכחשים ומתעלמים ממה שצפוי לנו.

הסתכלו עלי במבטים חצי מרחמים (עלי, הלא שפויה) חצי מתנגדים (לי הידועה כ"קיצונית" בדעותיה), ורק אחת הנוכחות, דור שני לשואה, אמרה: "גם בדור של הורי לא רצו לשמוע, לא רצו להבין, והתכחשו למציאות עד לרגע האחרון".

בסוף הוחלט לשים במרכז את משפט אייכמן. הצעתי שנביים את ההודעה הדרמטית ברדיו של ראש הממשלה דוד בן גוריון על
ורק אחת הנוכחות, דור שני לשואה, אמרה: "גם בדור של הורי לא רצו לשמוע, לא רצו להבין, והתכחשו למציאות עד לרגע האחרון".
תפיסתו של אדולף אייכמן והבאתו למדינת ישראל למשפט. ספרתי לחברי ששמעתי את ההודעה כשהייתי תלמידת כתה י"א, שלמדה בבית ספר תיכון דתי.

כשעלה השם אייכמן פניתי לאבי שעמד לידי ושאלתי "מי זה? למה זה כול כך חשוב?". בבית הורי לא דברו על השואה. אבי עלה לארץ כאדם צעיר, בשנות השלושים, לאחר ששמע נאום של ז'בוטינסקי שהמוטו שלו היה "אם לא תחסלו את הגולה, הגולה תחסל אתכם". הוא האמין לו ועלה עם סרטיפיקאט מזוייף. אחיה של אמי, שבאה ממשפחה חסידית בצ'כוסלובקיה, היו בית"רים, עלו לארץ ושלחו סרטיפיקטים למשפחה. זו הייתה המשפחה היחידה מכול יהודי העיר, שלא נשלחה לאושוויץ . הם שמעו את הדברים והבינו, לא התכחשו למציאות. משפחתו הענפה של אבי, כולל סבי ,הושמדה כמעט כולה. אצלנו בבית לא דברו על כך. במשפחה המורחבת דברו על המלחמה בערבים ובבריטים. כולם היו שם. אחיה הצעיר של אמי נידון תליה, אחר כך הומתק דינו למאסר, וגם מזה הצליח להימלט בבריחה מהכלא המרכזי בירושלים. לא שמעתי סיפורי שואה. גם חברי לכתה לא דברו על כך, חלק גדול מהם היו עולים ממדינות ערב.

משפט אייכמן פרץ את הסכר. לא ידעתי איך להתייחס למידע. שנים רבות פשוט לא עסקתי בו. אחר כך כנערה-אשה שגדלה ילדים משלה וחינכה תלמידים רבים ,לא הפסקתי לשאול את עצמי למה לא הבינו בזמן את העתיד לקרות. היום אני שואלת אותן השאלות , כאשה מבוגרת, כסבתא הרוצה לראות את נכדיה גדלים במדינה יהודית חזקה ומשוחררת מאיומים. מדוע שוב מתכחשים למציאות? מדוע לא מצליחים לפקוח עיניים ואוזניים ולהבין מה שוב מתכננים עבורנו?