השבוע ימלאו ס"ג (63) שנה לתקומת מדינת ישראל. ושוב גלי שנאה פורצים במרחב המזרח-תיכוני ומאיימים עליה להכחידה; "ולא יזכר שם ישראל עוד", כלשון המזמור שצוטט לעיל. ברור לכל בר-דעת כי אלמלא אלקי ישראל "אוזר ישראל בגבורה" (מתוך ברכות השחר), כי אז "טרף היינו לשיניהם" (עפ"י תהלים קכד,ו). ברית-אנטי האירוע האחרון (בינתיים) שיש לו משמעות הרת-גורל מדינית היא הברית שנכרתה בין אש"ף לחמאס. איני יודע להיכן יתגלגלו הדברים בטווח הקצר, ובודאי לא הארוך, אך בעת כתיבת השורות כריתת הברית בין ה'גדה' לעזה מלווה בעיקר בהכרזות אנטי-ישראליות מובהקות בנוסח "סידרנו אותם". הכרזות אלו מעידות כי שנאת ישראל היא הדלק המזין ברית בלתי-קדושה זו. לא קלטתי אוירה של פיוס בתוך "אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים" (במזמור הנ"ל), וחיבורם היא השאיפה להרע לישראל. עובדה בולטת היא שה'ברית' הפתיעה את העולם ואת קהיליית המודיעין הישראלית; לא קדמו לה שום צעדי התקרבות, פיוס או אחוה ניכרים לעין. המניע היחיד הוא (ושוב כלשון המזמור) "על עמך יערימו סוד יתייעצו על צפוניך". וטוב שכך! אלמלי היו אויבינו הפלשתינאים מלוכדים באמת, כי אז צרתנו היתה גוברת שבעתיים. בינתיים אני מציע 'לבנות' על אי יציבותה של ברית זו. ובהזדמנות זו תיזקף אצבע שואלת כלפי 'גורמי ההערכה' הישראליים; האמנם שוב דבקתם בקונצפציה ובקיבעון כמו ערב מלחמת יום-הכיפורים, רווית הדם והשכול? כזכור, אז הצליחו להפתיענו במיתקפה משולבת מצפון (סוריה) ומדרום (מצרים). אין שום סימנים שיש ל'ברית' זו צדדים חיוביים כלפי ישראל. אדרבה, הסכמי השלום בסכנה, הטירור מבצבץ מאחורי מסך 'האיחוד הערבי', והמדינה הפלשתינית מתגלגלת לפתחנו כרימון נפץ חסר ניצרה. משכך, אין לנו מנוס אלא לשאוב השראה מימי הקמת המדינה, לנקוט יזמה ולקבוע עובדות בשטח, ללא התחשבות יתירה ב"מה יאמרו הגויים" וב'או"ם-שמום', כלשון הימים ההם. תכנית מדינית בחינם התכנית המדינית הפרטית שלי (רובה הוצעה ע"י גורמי ימין) מורכבת ממספר צעדים כדהלן. הוא מוצעת בזאת לפרנסי המדינה 'חינם אין כסף'. א. סיפוח מיידי של שטחי כל הישובים בישו"ב (=יהודה, שומרון ובנימין) ובגולן למדינת ישראל. הכוונה לכל השטחים והמבנים המצויים בתוך גדרות הישובים, גם ללא רצף טריטוריאלי. השראה וצידוק למדינה ללא רצף היא... המדינה הפלשתינית, המנופנפת בראש כל חוצות כשהיא בנויה משני מחוזות מרוחקים זה מזה, גדה/עזה, ללא רצף קרקעי ביניהם. ב. הפסקה מיידית של שיחות-קירבה, שיחות-ביניים או שיחות-שלום עם הפלשתינים, עד לפירוק מוקשי הטירור לחלוטין, כנראה בימות המשיח. ג. הפגנת יד חזקה וזרוע נטויה, וגביית מחיר-גמול כבד, כלפי כל פעולת טירור ולו הקלה ביותר. קביעת תג-מחיר 'קטלוגי' לכל סכין, פצמ"ר, קאסם וגראד ומימושו המיידי. כל התרפות בתגובה מצדנו תעלה מיד את רף-סף הטירור ה'נסבל', וההחמרה ההדרגתית תנסוק בתלילות. ד. פתיחת מסע הסברתי אגרסיבי בעולם באמצעות רעיונאים (=קופירייטרים) ואישים חוץ ממשלתיים שאינם מחוייבים לכפפות המשי הדיפלומטיות. אני בטוח שניתן לפתח גם בחזית זו תיחכום ו'ראש יהודי' כמו בלוחמה האלקטרונית, למשל. אני קורא למוחות היי-טקים ואמרגנים מקוריים לפתח אמצעי לוחמה הסברתיים מקוריים ויעילים, לא פחות מ...יוזמי המשט הטורקי. ה. קברניטי הכרזת המדינה השכילו בשעתו לשכנע 'את העולם' כי מדינת ישראל קמה מתוך אפר השואה ולאור כבשני המשרפות. על מסבירני המדינה כיום להבליט, בהדגשה רבתי ובהכאת תופים יום-יום, את קוי הדמיון בין האנטישמיות דאז לבין שואת הטירור האיסלאמי המרחפת כיום על העולם המערבי כולו. ו. ולא אוכל להתעלם מן הזוית 'האמונית'; ללא ספק, הכרזת המדינה נישאה על כנפי האמונה בשיבת ציון, בהתנערות העם היהודי מן הגלות וברוח גאולים. כיום, כאשר אויבינו עברו לפסים 'דתיים', מוסלמיים, נוכל להם רק אם נציב אמונה מול אמונה. אני מצפה ששם שמים ישוב להיות שגור על פי מנהיגינו, והרוח הלאומית תתעודד בעזרת נטפי אמונה. כאז כן עתה. נמשיך איפוא להתפלל בנוסח פסוקי סוף המזמור שפתחנו בו: "אלקי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח / כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם / מלא פניהם קלון ויבקשו שמך ה' יבשו ויבהלו עדי עד ויחפרו ויאבדו / וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ". (נכתב במוצ"ש קדושים)
