תהום רובצת בין משפטני מועצת יש"ע ובעיקר המועצה עצמה בפנייתה לאו"ם בעניין זכויות היהודים על ארץ ישראל לבין פניית קודמת כמעט זהה לאותו הנמען של קבוצה מראשי המועצות כמו גרשון מסיקה, רון נחמן, ומראשי המטות איציק שדמי בני קצובר ונוספים . התהום הזו היא כל ההבדל בין כשלון המאבק או הצלחתו. קיומו של עם ישראל על אדמתו או סילוק השרידים הנשארים. משפטני מועצת יש"ע לפי ידיעה שהתפרסמה אמש ולפי הסרטון שהפיצה מועצת יש"ע טוענים כדלקמן: "הכרזה חד צדדית על מדינה פלס' - לא חוקית. שורה של משפטנים ומומחים למשפט בינלאומי פנו למזכ"ל האו"ם בדרישה שלא להעלות להצבעה הצהרה על הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית.". המצגת של מועצת יש"ע, נקורת העין מציגה סדרת טענות חוקיות שהיו ידועות מאז ומתמיד לצערנו מאז הקמת מועצת יש"ע על ידי ישראל הראל ומסודות ההנהגה שלו האופק שלה היה אופק ציוני חילוני, רווי רגשי נחיתות, מתבטל בפני המדינה וחוקיה ומוסדותיה בכל תנאי בעניין זכויות היהודים על פי המשפט הבינלאומי וככל שהיו ידועות היו קבורות תחת הטענה הביטחונית. המצגת יפה מאוד, אבל יוצאת מתוך הנחה שהנושא בדבר הזכות על הארץ מבחינת המשפט הבינלאומי כלשונה "שנוי במחלוקת". מעולם לא שמענו ערבי שאינו אומר "כולה שלי". לעומת מכתב מועצת יש"ע מכתב ראשי המועצות פונה למזכ"ל האו"ם ומוכיח כי המזכ"ל וכל הנילווה עימו מסלף את החוק הבינלאומי מעיקרו וכי הזכות של היהודים כלאום על ארץ ישראל כולה היא בלעדית ולכן שני המסמכים רק דומים לכאורה. מסמך מסיקה מאיים בתביעה משפטית על מזכ"ל האו"ם על חלקו ואחריותו לתוצאות החמורות שעשויות לנבוע מסילוף זכויות היהודים אבל העיקר הוא שמסמך מסיקה אינו מעלה על הדעת כמו שמעון פרס ומועצת יש"ע כי יש להגיע בהסכמה לעניין ההכרזה על המדינה הפלסתינית. מועצת יש"ע מתנגדת להכרזה חד –צדדית, אבל אם תהיה הסכמה והכרזה רב צדדית הכוללת את ישראל באמצעות תוכנית נתניהו ואובמה אזי המדינה הפלסתינית תהיה חוקית. שתי מדינות לשני עמים. בכך מוכיחה מועצת יש"ע את בגידתה המתמדת והמהותית בשליחות שאותה היא מתיימרת לשאת. להגן על תושבי יהודה והשומרון מפני כל צר ומתנכל. שלטונות ישראל בכל הממשלות שהיו מאז ימי ממשלת אשכול בתקופת תשכ"ז נשאבים מרצון לתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית משני טעמים שהם אחד : לזכות בהכרה בינלאומית של האומות ובעיקר של הערבים בלגיטימיות של הלאומיות היהודית באמצעות חילוניותה והשנייה לכפר על חטא הנאכבה, הסבל שנגרם לאוכלוסיה הערבית במהלך מלחמת השחרור על יד גורם קולוניאליסטי, ישות זרה כביכול שקמה מול בני הארץ האותנטיים. לפיכך שלטונות ישראל עד היום הזה מנפנפים בטענות הבטחון כבסיס לקביעת הגבול אבל לא בטענת זכות אבות. לשני המרכיבים יש מסד אחד: אי הכרה בחובות ובזכויות של העם היהודי על פי תורת ישראל בארץ ישראל ובעיקר המשך המרידה בבורא עולם שהניעה את גלגל את ה"נאורות" לפחות מאז המאה ה-י"ח כמניע העמוק של תאוות החירות והחופש של הציבור היהודי המתנער מעול הקדושה. הזכויות היהודיות נחשבות בעיני נאורים ודמוקרטים לזכויות גזעניות ולכן התשישות מתבטאת גם במלחמות ישראל כאשר צה"ל מגויס נגד "הגזענים", כלומר נגד היהודים. מועצת י"ש כגוף ממונה על ידי ממשלת ישראל אינה יכולה לסטות מהאופק של הממנים. אלו שתובעים מאומות העולם הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית אבל מתנהלים כמעט כגויים גמורים ולכן היא מתמרנת את האוכלוסיה שכביכול היא הממונה עליה ולדבריה מייצגת אותה ישר לתוך גדרות כפר מימון שוב ושוב. ראשי מועצת היהודים נבחרו על ידי השלטון כשסגולתם העיקרית היא שהם אינם ידועים כחובשי כיפות לעומת עדר הנאמנים של נתניהו המורכב מתצריף של סרוגים. הרעיון שאוכלוסיה יהודית בארץ ישראל תהיה נתונה תחת שלטון פלסטיני הופך לרעיון קביל או נשמע כי הוא עדיף בעיני רבים על תאוות הגירוש והנקמה בתושבי יהודה ושומרון כיהודים המסמנים מחדש את עם ישראל כעם הנתון להשגחת השם ולא להשגחת אומות העולם. הסיוט ממלחמת האזרחים הצפויה מן הגירוש ואי יכולת כלכלית להתמודד איתו מאלצת את ממשלת נתניהו להסכים לחצי עקרון כי גירוש יהודים הוא פסול אבל להידחק לחצי הפסול השני להפקיר יהודים תחת שלטון אויב. איך יוצאים מהמבולקה הזאת. משתדלים להיות יהודים פשוטים וישרים שאינם כופרים בלאומיות המיוחדת שלהם שכולה קשורה בקבלת הבריתות של האבות עם ה' ובמעמד סיני וממלא קבלת תנאי ברית הארץ וברית המילה. היינו הידיעה כי הקדושה היא המתנה את קיום הברית בפועל והיא הקדושה חופפת על עם ישראל ככל שהוא אינו מסלק את השכינה מארצו. זהו גם בדיוק מה שכל גוי נורמלי רוצה לראות ולשמוע מבני ישראל, בני א-ל חי. לא עם ככל העמים אלא עם הנבחר על ידי אלוקיו השונה ומובדל מכל העמים וכדברי הנביא עושה משפט וצדקה ומצניע לכת עם ה' אלוקיו אך אינו מתכחש לו מרוב צניעות מדומה שאינה אלא הכחשה. לצערנו מאז הקמת מועצת יש"ע על ידי ישראל הראל ומסודות ההנהגה שלו האופק שלה היה אופק ציוני חילוני, רווי רגשי נחיתות, מתבטל בפני המדינה וחוקיה ומוסדותיה בכל תנאי, כאן מתחברת עמדת מועצת יש"ע עם העמדה הממלכתית הפרמיטיבית וכפי שהרב קוק דיבר על הפרוסט"ע פרומקייט כך יש לראות את הפרוסטע מדינת ישראל. מדינה מתנכרת וכופרת כפי טענת החרדים. לכן אם ישכילו יהודים ובעיקר ביש"ע לתפוס ולהגדיר אל לאומיותם היהודית הריבונית כנובעת ותלויה בציות לחוקי התורה ובאהבתם וקבלתם מרצון יוכלו להופיע בציבור כדור ישרים מבורך. להציע לעמם ולאומות העולם דרך שלום שתגאל את האסלאם והנצרות מהבליהם ומשפיכות הדמים הקשה הצפויה להם לבני עשו וישמעאל ובני לוט ולעם ישראל. האסלאם לא ייצא מהשנאה והאומות הערביות לא תצאנה מהמרידות השבטיות ללא הדרכה של חכמי ישראל כל עוד תורת ישראל לא תנחה אותם להר בית ה', לענווה ולקבלת התורה כפי שהיו אמורים לקבלה בהר סיני וסרבו וכך לבני אדום, פראי אירופה המנסים להסית את בני ישמעאל להיות חרב להורגנו וללבות את אש המחלוקת והשנאה. "מחמס אחיך יעקב תכסך בושה". בינתיים האסלאם טורף את אירופה ואת ארה"ב. עם ישראל המאמין הוא שצריך להקים את האו"ם מחדש, לקרוא לעמים לדבר שפה ברורה, להקים את המקדש לתת לעם ישראל לעבוד את ה' בחלקו חבל נחלתו ולהילוות אליו על פי התורה והנבואה. מועצת יש"ע בעניין הזה נוהגת לומר: הר הבית זה העניין של יהודה עציון. המקדש במשתמע הוא לא העניין שלנו אנו נסתפק במדינה פלשתינית ובהסכמה לביקור חופשי בקבר יוסף ובכותל. לא לחינם הלך הזרזיר אצל פרס אלא שהוא בן מינו.
