תקופת כהונתו של מנחם בגין כראש ממשלת ישראל היתה עמוסת אירועים דרמטיים בתחום המדיני, הביטחוני, החברתי והכלכלי. לבגין שמורה זכות הראשונים על עצם הצלחתו להיבחר לראשות הממשלה, שחוללה לראשונה חילופי שלטון בדמוקרטיה הישראלית, לאחר כשלושים שנות שלטון ללא מצרים של מפלגת מפא"י ויורשתה 'המערך'. בשתי הקדנציות שלו כראש הממשלה הוא הוביל מהלכים מרחיקי לכת, שלא תמיד הסבו נחת לעם ישראל בכלל ולבוחריו מהמחנה הלאומי בפרט. תהליכי הליברליזציה של המשק, שכונו 'המהפך הכלכלי', אולי הוכיחו את עצמם בטווח הארוך, אבל בתחילת הדרך הם הכניסו את כלכלת ישראל לסחרור אינפלציוני שממנו השתחררנו רק לאחר שנים רבות. בהסכמי קמפ-דיוויד קיבלה ישראל לראשונה את הנוסחה של 'שלום תמורה שטחים', ויתרה על שטחים עצומים בסיני, והסכימה לראשונה לעקירת יישובים נרחבת. הוכרו לראשונה 'הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני', ואף נוצר התקדים המסוכן והמכשיל לפיו הצד הערבי לא יבוא על סיפוקו עד להחזרת המטר האחרון של כיבושי מלחמת ששת הימים. מבצע שלום הגליל נראה כהצלחה גדולה בימיו הראשונים, אבל הסתבך בהמשך הדרך, עלה במחיר כבד מהמצופה, סיבך את ישראל למשך שנים רבות ב'בוץ הלבנוני', וככל הנראה גם הביא לפרישתו של בגין בנימוק כי 'איני יכול עוד'. ארה"ב תומכת בגינוי מורשתו של מנחם בגין היא מורכבת ומסובכת, ואפשר למצוא בה מקור השראה לכיווני פעולה סותרים. מי שמבקש לראות אצל ראש הממשלה בגין את העוז הלאומי ברוח מורשת האצ"ל ותנועת החירות, יוכל למצוא אותו בשתי פעולות שנעשו בשנה שלפני השלמת הנסיגה מסיני וחורבן חבל ימית: החלת ריבונות ישראל על רמת הגולן, והפצצת הכור הגרעיני בעיראק - מבצע שבימים אלו מתקיימת במרכז בגין בירושלים תערוכה מיוחדת במלאות לו 30 שנה. שתי הפעולות הללו נעשו על אפו וחמתו של הממשל האמריקני, כאשר בגין עומד על כבודה ועצמאותה של ישראל, ועל זכותה לפעול כהבנתה גם כאשר ידידתה הגדולה מעבר לים ממש לא מסכימה למעשיה. הפצצת הכור בעיראק בוצעה ללא תיאום עם ארה"ב, תוך עשיית שימוש בציוד צבאי שהתקבל ממנה, ובפרט במטוסי אף-16 שנקלטו בחיל האוויר זמן קצר קודם למבצע ובאמצעותם התבצעה ההפצצה. הממשל האמריקני בראשות הנשיא רייגן הגיב בזעם, וכאשר מליאת האו"ם ומועצת הביטחון העבירו החלטת גינוי חריפה לישראל, גם ארה"ב תמכה בה. אבל הסכנה של נשק גרעיני בידי הרודן העיראקי האכזר הוסרה מעל ראשנו. יעברו עוד שנים רבות עד שהפלישה העיראקית לכווית תחשוף את פרצופו של סדאם חוסיין במלוא כיעורו, וארה"ב תכיר בדיעבד בצדקת ההחלטה של ישראל וראש ממשלתה. אין ספק שהתנהלותו הזקופה של בגין ראויה להיות מקור השראה לקברניטי המדינה, במיוחד לנוכח הרפיסות שגילו בהמשך הדרך כמה מראשי ממשלות ישראל, אשר נתפשו לבהלה בכל פעם שנוצר פער בין האינטרס הישראלי החיוני לציפיות האמריקניות. אומץ ליבו של ראש הממשלה הראשון מהמחנה הלאומי מתבלט במיוחד מול נטייתן של ממשלות ישראל כיום להסתמך על אחרים בנוגע לאיום החמור עוד יותר של הגרעין האיראני. פרס התריע לרגל 30 שנה לפעולה המזהירה הזאת, בצד פעלו של ראש הממשלה בגין, כדאי להיזכר גם בחלקם המסוים ובעל לאחר שפרס קיבל הדלפה מוקדמת על הכוונה להפציץ את הכור, הוא פנה אל בגין במכתב והתריע על הנזק המדיני הצפוי לישראל אם תעז לטפל באיום העיראקי באמצעים צבאיים המשמעות של עוד כמה מגיבורי הפרשה. נשיאנו שמעון פרס היה באותם ימים יו"ר מפלגת העבודה, טוען לכס ראש הממשלה ויריבו הפוליטי הגדול של בגין. לאחר שקיבל הדלפה מוקדמת על הכוונה להפציץ את הכור, הוא פנה אל בגין במכתב אזהרה, הפציר בו שלא לבצע את הפעולה והתריע על הנזק המדיני הצפוי לישראל אם תעז לטפל באיום הגרעיני באמצעים צבאיים. פרס ניבא כי ישראל תישאר בודדה "כערער בערבה" ודרש להסתפק באמצעים דיפלומטיים, תוך שהוא תולה תקוות בחילופי הממשל בצרפת - המדינה שסיפקה לסדאם חוסיין את הכור הגרעיני. דליפת סוד המבצע לידיעתו של פרס גרמה לדחיית מועד הביצוע. בבחירות לכנסת שהתקיימו שלושה שבועות לאחר המבצע המוצלח גבר הליכוד בראשות בגין בפעם השנייה על מפלגת העבודה בראשות פרס. במפלגת העבודה היו מי שטענו כי ההחלטה של בגין לבצע את התקיפה בעיתוי הספציפי היתה נגועה בשיקולי בחירות. יפתח ספקטור, קצין בכיר בכיר בחיל האוויר וטייס רב-מעללים, היה באותם ימים מפקד בסיס רמת דוד בדרגת אלוף משנה. למרות גילו ודרגתו, ספקטור התעקש להשתתף במבצע כאחד הטייסים, וגייס את הרמטכ"ל, רא"ל רפאל איתן, כדי לכפות על מפקדי המבצע לצרף אותו. לימים התוודה ספקטור כי בימים שלפני המבצע הוא סבל מקשיי נשימה ונטל תרופות, ובדרכו אל היעד היה בהכרה מעורפלת. בכל זאת התעקש ספקטור להמשיך בטיסה, אך מבחינה מבצעית לא הביא תועלת, ואולי אף גרם נזק. שבעה מבין שמונת מפציצי האף-16 פגעו במטרה והרסו את הכור העיראקי. ספקטור, על פי הודאתו, מצא את עצמו ברגע האמת במצב של 'בלקאאוט' ואיבוד ראייה, דאה לכיוון הלא נכון והטיל את פצצותיו מחוץ לתחום המטרה. לימים, כאיש מילואים בחיל האוויר בדרגת תת-אלוף, הוביל ספקטור את קבוצת הטייסים הסרבנים מהשמאל והופרש משירותו בצה"ל. אילן רמון, מי שלימים היה לאסטרונאוט הישראלי הראשון שיצא לחלל ונספה באסון המעבורת 'קולומביה', היה הצעיר מבין שמונת טייסי אף-16 שהפציצו את הכור העיראקי. מטוסו של רמון היה השמיני והאחרון בסדר הטיסה. המיקום הזה נחשב למסוכן ביותר, שכן ראשוני המטוסים מגיחים בהפתעה, אך לאחר מכן עלולים צוותי ה-נ"מ שעל הקרקע להיערך ולפגוע במטוסים הבאים. ואכן במהלך הפעולה אבד הקשר עם רמון, ועד שחודש סברו חבריו שמטוסו הופל. אילן רמון התנדב לטוס במקום השמיני והמסוכן מכולם, באומרו שמכיוון שעדיין לא הקים משפחה, מוטב שאם מישהו מהטייסים ייפגע זה יהיה הוא.
