הצביעות עובדת בימים אלה שעות נוספות ברחוב שוקן. עיתון הארץ, שבמשך שנים רבות תקף יחד עם מוספו הכלכלי 'דה מרקר' את האוליגרכים הרוסיים ותלה בהם כל בוקי-סריקי שבעולם, וטרח להזהיר את 'מעריב' מפני רכישתו בידי אוליגרכים רוסיים וטייקונים מקומיים (נוחי דנקנר), ביצע פליק-פלאק קירקסי ומכר חמישית מעצמו, תמורת צ'ק שמן בסך 140,000,000.00 שקל, לאוליגרך היהודי-רוסי ליאוניד נִבְזְלִין. כל העקרונות והאידיאולוגיות של עיתון השמאל הקיצוני, שופרם המובהק של פוסט ציונים וחובבי פלשתינים, נגוזו בעשן תמורת חופן דולרים.

מה לא עשה הארץ כדי להכשיל חדירתם של אוליגרכים וטייקונים לעולם התיקשורת המקומי? הוא התריע מפני הסכנות שבקשרי הון-שלטון; הזהיר מפני בעלי הון מפוקפקים הרוכשים כרטיס כניסה לחברה המהוגנת באמצעות השתלטות על התיקשורת; מחה בזמנו על אחזקת מעריב בידי אדם שהורשע בפלילים, עופר נמרודי; ניהל קמפיין מכוער כנגד רכישת חלק ניכר ממניות מעריב בידי איש העסקים נוחי דנקנר; ועל הכל – ניהל קמפיין של 'חיסול' אישי ממוקד כנגד ליאוניד נבזלין.

ייאמר מיד: אין לנו דבר וחצי דבר כנגד נבזלין. להיפך. על פי כל הנתונים שניתן להשיג לגביו, האיש הוא בשר מבשרנו, בחור כלבבנו, בעל השקפת עולם יהודית לאומית מוצקה. האיש שנכלל ברשימת מאה האישים העשירים בעולם, על פי פורבס ומעריב, והונו האישי נאמד (במעריב) ב-4.9 מיליארד דולר, שימש יו"ר הקונגרס היהודי ברוסיה, והיה הרוח החיה בהקמת המרכז לתרבות יהודית במוסקווה ובייסוד המרכז הבינ"ל ללימודי יהדות רוסיה ומזרח אירופה.

האיש הוא פילנטרופ כבד: מממן באמצעות קרן 'נדב' שהקים פרויקטים ללימודי יהדות, חינוך יהודי, יחסי ישראל והתפוצות וקרנות לחיזוק הקשרים בין הנוער היהודי בעולם; משתתף בתיקצוב 'מרכז שלם' הירושלמי (המזוהה עם האגף הימני-לאומי של המפה
נכון אמנם שלכסף אין ריח, אבל בכל זאת, מר שוקן היקר, עד כדי כך אין לו ריח? עד כדי נכונותך לצרף כשותפים לעיתונך משקיע אחד שיש לו רקע נאצי ואחר שהורשע במוסקבה בקשירת קשר לרצח?
הפוליטית ומנפיק מחקרים מדעיים המשפדים את האידיאולוגיה השמאלנית); פעיל בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית ותורם לה מכספו; מזיל מכספו לטובת הסוכנות היהודית והג'וינט, ומשמש יו"ר חבר הנאמנים של מוזיאון בית התפוצות בתל אביב, יו"ר קרן השואה, ועוד. בקיצור, חלומה של כל אם יהודיה.

מחשכי הכלא

אלא מאי? המיליארדר נבזלין בן ה-52, מהנדס תוכנה בהשכלתו, נאלץ לפני שמונה שנים לברוח ממוסקבה, בטרם יושלך לכלא למאסר בנוסח פולארד. חששותיו של נבזלין מפני התאדותו במרתפי ה'לובליאנקה' (בית הכלא המרכזי במוסקבה) מתעצמים נוכח גורלו המר של שותפו לעסקים, יהודי גם הוא, מיכאיל חודורקובסקי, הכלוא במחשכי הכלא ואין איש יודע מתי ייצא משם.

בראשית שנות ה-90 מצאו עצמם נבזלין ושותפו חודורקובסקי, מול אימפריה קומוניסטית מתפרקת, שהופרטה בהנחיית הנשיא דאז ילצין. נכסיה נמכרו בפרוטות, שגם להן נזקקה הממשלה פושטת הרגל. נבזלין וחודורקובסקי קפצו בתבונתם העסקית על העגלה, רכשו כמטורפים נכסי מדינה והפכו כמעט בין לילה למולטי מיליארדרים. בין היתר הקימו את חברת הנפט 'יוקוס', שבינתיים התפרקה בהנחיית פוטין, ורכשו חברות פטרוכימיות ונדל"ן.

במקביל פעל בשדה הפוליטי. הוא נבחר כסנטור בבית העליון של הפרלמנט הרוסי, שימש בו סיו"ר ועדת החוץ, היה סמנכ"ל סוכנות החדשות הרוסית טאסס והתמנה רקטור אוניברסיטת רוסיה למדעי הרוח. כמו כן קידם בהתנדבות את הקהילה היהודית, תמך במוסדות חינוכיים יהודים, ועודד ארגוני זכויות האדם בארץ הולדתו ומפלגות אופוזיציוניות לגיטימיות בארצו.

אבל בהגיע עידן פוטין, הפך הנשיא הרוסי (דאז) ליריבו החריף וניסה בכל דרך לשים יד עליו. אחת הדרכים – האשמתו, יחד עם שותפו חודורקובסקי, בפלילים ובהשתלטות על נכסי המדינה שלא כדין.

ריח הכסף

חודורקובסקי, שלא הצליח לחמוק בזמן מפני נקמנותו של פוטין, הורשע בהעלמות מס והושלך לכלא ללא הקצבת זמן. לעומת זאת השתמט נבזלין ברגע האחרון מגורל דומה ועלה ארצה, אך הורשע במוסקווה שלא בפניו בקשירת קשר לרצח. ממשלת רוסיה ביקשה הסגרתו, ואולם הבקשה נדחתה ע"י משרד המשפטים והבג"ץ, בטענה שאינה מבוססת. ארגון 'אמנסטי', הפרלמנט האירופי וביהמ"ש באנגליה קבעו שפוטין מנהל מסע של רדיפה אישית נגד חודורקובסקי, נבזלין ויתר בעלי יוקוס, על תמיכתם במפלגות אופוזיציה דמוקרטיות.

נכון להיום, לאחר שמדינת ישראל וגורמים בינלאומיים דחו את ההרשעה שהודבקה לו, נחשב נבזלין, על פי כל קנה מידה, צח כשלג. חף מפשע, עד שלא יוכח אחרת, בבית משפט מוסמך. ואף על פי כן צפה התהיה, כיצד מרשה לעצמו העיתון שהתייצב בראש מכפישי נבזלין, לרמוס את כל הערכים שלהם הטיף באדיקות, תוך הגמשה פליק-פלאקית של עקרונותיו.

תזכורת: אותו הארץ, שהתאמץ להפוך את נבזלין למוקצה מחמת מיאוס, לא חסך שבטו ממנו לאורך השנים: הוא פירסם נגדו מאמר תחת הכותרת, הנשמעת היום אירונית משהו: "כסף קונה לגיטימיות", בעקבות החלטתו לתרום סכומי עתק לבית התפוצות. הארץ התנדב ללעוג לאליטות הישראליות שנהרו לחגיגת יום ההולדת ה-50 של נבזלין כדי לשחר פניו ולהתחכך בו. מאמר אחר, תחת הכותרת 'חידון האוליגרכיה הגדול', בז לישראלים המתרפסים בפני האוליגרכים ולעיתונאים המוכנים לעבוד בכלי התיקשורת שבבעלותם. בקיצור, נבזלין אישית ובני מינו הפכו יעד מועדף למתקפותיהם המתחסדות של הצדיקים מרחוב שוקן.

והנה לפתע הפך אותו נבזלין, בלהטוט אקרובטי עוצר נשימה, ליקיר העיתון לאנשים חושבים, אחד מבעליו וחבר הדירקטוריון שלו. איזה מהפך. איזה פליק-פלאק. בהודעה שפירסם הארץ, הוא תואר במונחים של איש צדיק תמים: "יו"ר חבר הנאמנים של בית התפוצות", "מראשוני היזמים הצעירים ברוסיה", ש"היה יעד לרדיפה ע"י הממשלה הרוסית"; "היה דמות מרכזית בהקמת מרכז התרבות היהודית במוסקבה, בהקמת המרכז הרוסי והמזרח אירופי ללימודי יהדות במוסקבה, ותרם לתוכניות לימוד בנושאים יהודיים בשיתוף קרן היסוד, הסוכנות היהודית ועוד". ילד-טוב-ירושלים. לא אוליגרך ולא נעליים. צביעות במיטבה.

אין זו הפעם הראשונה שהארץ מתמסר לאתנן שנוי במחלוקת. לפני 5 שנים מכר עמוס שוקן, מו"ל הארץ, 25% ממניות עיתונו, למו"ל הגרמני אלפרד דומונט, שלמשפחתו היו קשרים אפלים עם המשטר הנאצי: אביו היה חבר המפלגה הנאצית וזכה באוגוסט 1944 בעיטור כבוד, יחד עם היינריך הימלר ראש הגסטאפו, מטעם שר התעמולה יוזף גבלס יש"ו, על תרומתו לרייך השלישי.

נכון אמנם שלכסף אין ריח, אבל בכל זאת, מר שוקן היקר, עד כדי כך אין לו ריח? עד כדי נכונותך לצרף כשותפים לעיתונך משקיע אחד שיש לו רקע נאצי ואחר שהורשע במוסקבה בקשירת קשר לרצח? איפה המצפון השוקנ'י הצדקני? איפה האינטגריטי, מר שוקן?