גילוי נאות: כבר שנים רבות שאינני מנוי ואינני קונה את העתונים: מעריב, ידיעות אחרונות, או הארץ. אני מנוי על העתונים: ישראל היום, מקור ראשון ובשבע. אלו עתונים המביאים נושאים דתיים וערכיים וחוסכים התרגזויות וכאבי בטן כשקוראים את שאר העתונים. מהסיבה דלעיל, הביא לי חבר טוב את הכתבה במעריב: מלחמת קודש מאת עופר שלח, שהתפרסמה בתאריך 22.7.11. שמי הוזכר שם ורציתי לראות כיצד ניתן לי הכבוד להיות מפורסם במעריב. הכתבה מביאה ליקוטי ידיעות שמטרתן להוכיח עצימת עיניים נוכח ההקצנה הדתית בצבא. העתונאי מביא את שילובן של החיילות ביחידות השדה ולאחר מכן הקטע הבא: "נגד המגמה הזו החל מסע מתוכנן. תמכו בו גופים כמו קרן לה"ב (לחיזוק היהדות בצה"ל) בראשות סגן אלוף (במיל) הרב פיני איזק (שלפני שלוש שנים תבע במכתב לשר הבטחון לסגור את גלי צה"ל בשבת)". ראשית, אני מצהיר שלא הייתי שותף לשום מגמה. אם זו הקצנה דתית אני שמח להימנות עליה. אין הקצנה דתית יותר מאשר לפני 30 שנה (משך שירותי בצה"ל). הבעיה היא שהיה רב צבאי ראשי שכל חילולי השבת ובעיות הכשרות לא טופלו כראוי. כתוצאה מכך ועוד סיבות שאינני רוצה לפרטן, היו מפקדים ששיקרו לחיילים הדתיים על הוצאתם לכל מיני "מבצעים" בשבת. קרן לה"ב קמה לפני 12 שנה על רקע דיכוי החייל הדתי בצה"ל. התלונה הראשונה של קרן לה"ב היתה על הכנסת פיתות לעמדת צה"ל ליד ג'נין בפסח, על ידי קצין צעיר, כאשר בעמדה היו בני ישיבות. התלונה הועברה ללשכת הרמטכ"ל והקצין נשפט ונכלא. חוסר ההבנה לצרכים הדתיים נמשך גם כיום. בתאריך 20.4.09 התלוננתי בלשכת הרמטכ"ל על כך שבנות דתיות הנמצאות בטירונות קצרה אינן זוכות לקבל חצאיות. תשובת לשכת הרמטכ"ל (7.5.09): "נושא פנייתך נבדק ונמצא שתלונתך צודקת". בתאריך 3.7.11 התלוננתי שוב בנושא זה בלשכת הרמטכ"ל, על כך שמורות דתיות אינן מקבלות חצאיות. אם יש בצוות ההדרכה מדריכים ומדריכות, מדוע לא לשלוח לבני הישיבות מדריך. מנין הרוע לשלוח דווקא מדריכה? הרי השילוב הראוי הינו פשרה והסכמה בין הרוב למיעוט, מדוע להרוס הבנות אלו? תשובת לשכת הרמטכ"ל מתאריך 9.6.11 היא: "ההזמנה עבור החצאיות בוצעה ביום חמישי 2.6.11 והן צפויות להגיע תוך 10 ימים". בתאריך 3.7.11 התלוננתי כי החיילות טרם קיבלו את החצאיות (תוך מתן 2 תזכורות נוספות) ורק ב-2.8.11 קיבלתי תשובה כי ב-28.7.11 החיילות קיבלו חצאיות ב'. האם לזה קוראים הקצנה דתית כאשר החיילים/ות הדתיים עומדים על זכותם? וכך גם בנושאים אחרים שהצבא, גם כיום לאחר 63 שנים, עדיין מפגר ביחס לצרכים הדתיים. כאשר שר הבטחון בודק במיקרוסקופ כל בניה בלתי חוקית ביו"ש והורס בתי כנסת, דבר שאם היה קורה בחו"ל היו קוראים לו אנטישמיות ובארץ הוא נקרא חוק. אבל, כאשר פקודות מטכ"ל יוצרות מצב של ניגוד עם הפעלת גלי צה"ל בשבת, פתאום אין חוק ואין פקודות. בעקבות התעלמות זו פניתי במכתב (המצוטט) וכך גם הפורום המשפטי למען א"י (מעצמו וללא תיאום) אשר פנה לבג"צ. הענין טרם הוכרע (למיטב ידיעתי) ובשקט הזה גלי צה"ל ממשיכים לשדר בניגוד לפקודות מטכ"ל המתירות חילול שבת רק לצורך מבצעי. קל היום לנפנף בכל מיני קלישאות ומסקנות. חיילי צה"ל הדתיים ראויים להתגייס לצה"ל ולהמשיך באורח חייהם הדתי. אם יש בצוות ההדרכה מדריכים ומדריכות, מדוע לא לשלוח לבני הישיבות מדריך. מנין הרוע לשלוח דווקא מדריכה? הרי השילוב הראוי הינו פשרה והסכמה בין הרוב למיעוט, מדוע להרוס הבנות אלו?. הנח"ל החרדי לא רואה חיילות אפילו במשקפת. כנראה שנוח לתת להם את מבוקשם ולצאת נגד הציונות הדתית ולפחד מההשתלבות של קצינים דתיים בתפקידי פיקוד. מה יקרה בעוד 5 שנים כאשר מבחינה דמוגרפית הדתיים יעברו את 50% מהאוכלוסיה? האם גם אז לא יהיה מקום להבנות והסכמות?. במקום לצאת בהצהרות ידועות ומכוונות מראש, מאנשים שיש להם ענין במסקנות אלו, אני מציע להידבר ולעשות הכל כדי שהמתגייסים הדתיים יוכלו לשרת בנוחות ומתוך בטחון בקיום אורח חיים דתי בצה"ל.
