מאז הופעתו בהפגנת ההמונית שנאספו לא רק בגלל "הלחם" אלא בעיקר בשביל "השעשועים" (שלמה ארצי, ריטה וכדומה) זחה דעתו של הרב בני לאו ובכיסוי התקשורתי (פורסם במעריב 12.8) חזר על הגיגיו משכבר. אין בדעתי להתפלמס עם שפע האמירות שנאמרו על ידי הרב לאו, לא אני שאקבע מה נכון ומה לא נכון. עם זאת לא אוכל שלא להגיב על שתי אמירות הנוגעות לרב הרצוג ולנביא ירמיה. הרב הרצוג בשלהי מלחמת העולם השנייה, כשנשקפה סכנת פלישה גרמנית לארץ ישראל והרב הרצוג בהיותו בארה"ב ביקש לשוב לארץ ישראל למנסים לשכנע אותו שלא יחזור לארץ אמר: "הנביאים נבאו על שני חורבנות ולא נבאו על חורבן שלישי ואני מאמין באמונה שלימה כי האויב לא יבוא בשערי הארץ". על האמירה הזאת של הרב הרצוג אומר הרב לאו (פורסם במעריב 12.8 ): "האמירה הזו נולדה באופן מזעזע על ידי הרב הרצוג במלחמת העולם השניה . . זו היתה אמירה של איש בפוזה". מלבד האומללות של ההתבטאות הזו על הרב הרצוג האמת היא שאמירתו של הרב הרצוג בארה"ב לא הייתה אמירה חד פעמית, הוא חזר עליה לפחות עוד שתי פעמים לאחר שחזר לארץ, האחת בכרוז שפרסם לציבור והשנייה בהופעתו בפני הציבור ברחובות בה אמר: "מקובלים אנו כי לאחר שני החורבנות חורבן שלישי לא יהיה – והוא הוסיף ואמר – הדבר ברור לגבי ואני אומר אותו מתוך אמונה שלימה" (אבידור עמ' 186) "מקובלים אנו" שאמר הרב הרצוג בא להדגיש ש"האמירה הזו לא נולדה באופן מזעזע" אלא יסודה במסורת יהודית עתיקת יומין שמתחילה בדברי הנביאים: "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך" (איכה ד כב), כמו שמפרש רש"י: "לא יוסיף להגלותך מגלות אדום ולהלן", והמסורת עוברת למדרשי חז"ל כמו תנחומא (פר' שופטים ט) : "והשלישית יותר בה – שאין מתיישבים בארצם אלא בגאולה שלישית. גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, גאולה שניה זו גאולת עזרא, והשלישית אין לה הפסק". ירמיה כנביא נשלח להוכיח את העם על כפירה בבורא עולם ועל מעשים פליליים בין אדם לחבירו, אין בכל דברי ירמיה דאגה כביכול למצוקת "דיור, ורווחה", ירמיה לא נשלח לדאוג לרווחת מעמד הביניים, לאלו המתבכיינים שלא מצליחים לגמור את החודש, ירמיה שנשלח ללחום בכפירה באלוקי ישראל ובמעשים פלילים של השלטון והחברה. המסורת הזו ממשיכה בדברי רבותינו הראשונים כמו רס"ג בספרו "אמונות ודעות" (מאמר שמיני סוף פרק ז) המסביר שיש הבדל בין הבטחות משה רבנו שהם מותנות בקיום התורה והמצוות, להבטחת הנחמות של הגאולה האחרונה – וההבדל הוא שבהבטחות משה כאשר חטאו עברה ממשלתם ונסתלקה מלכותם וכך נהג הדבר גם בבית השני, אבל אלו הנחמות (של הגאולה האחרונה) אין בהן תנאי והן לא תתבטלנה אלא הן יעודים מוחלטים. הוכחה נוספת שהגאולה האחרונה לא תתבטל מבסס רס"ג על הכתוב בישעיה (נד ט): "כִּי מֵי נחַ זאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבוֹר מֵי נחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ" ומסביר רס"ג "שהוא עשה דרך ההבטחות הללו (של הגאולה האחרונה) כדרך המבול בימי נח, שאפילו יחטאו בני אדם בתכלית החטאים לא אביא עליהם מבול מפני שכבר נשבעתי עליו שלא יהיה, אלא יהיה עונשם בזולתו, כך אתם (בגאולה האחרונה) נשבעתי שאני לא אסיר מלכותם, שאפילו יחטא העם יענישם במה שירצה אך לא בביטול מלכותם". כדברי הרס"ג כותב גם אברבנאל בפירושו (יחזקאל פרק לד יז): "ומפני שיאמרו ישראל איך נעמוד אנחנו כי אין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וחוטא אחד שיהיה בקרבנו יסובב חורבן הכלל. לכן אמר ה' אל תחשבו שאחרי הגאולה תבוא לחורבן וגלות, כי לא אעניש עוד את האומה בכללותה, אבל לכל איש ואיש ממנה אשפוט כפי מעשיו ובזה יתקיים הכלל במעמדו והפרטים אשיב גמולם בראשם.. . וכל זה ממה שיעיד שהנבואה הזאת היא לעתיד לבא שיתקיים כל זאת להגיד שבזמן ההוא יהיו עונשי החטאים פרטיים כפי ההשגחה הפרטית, אבל לכללות ישראל לא יבוא בגלות, ובזה ייעוד גדול להתמדתם". והמסורת הזו שהעיד עליה הרב הרצוג ממשיכה עד ימינו וכך כתב הראי"ה קוק (אורות, עמ') "מאמין הוא העם כולו שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו". ועל המקורות הללו מבוססת הקבלה שעליה העיד הרב הרצוג. ואם עלי לבחור בין הקבלה של הרב הרצוג שיסודה בהררי קודש לבין הזעזוע של הרב לאו אני מעדיף את המסורת, מה עוד שלפי עדותו של הראי"ה הוא "רז קיומו של עם ישראל" ולא "סם שינה כדי לא לקחת אחריות". הנביא ירמיה מכאן נעבור לענין השני: הרב לאו מעיד על עצמו שהוא הרגיש כמי "שמגביר את קולו של הנביא ירמיה" וכפי הנראה שזה היתה תחושתו כשעמד ודיבר בפני ההמונים. הרב לאו יודע שרובו של הציבור אינו מכיר את ספר ירמיה ואינו יודע מה כתוב בו, ולכן אפשר "למכור" לו בשם הנביא ירמיה כל מה שעולה בדעתו. וכך הוא מתאר את הנביא: "ירמיה ראה מלכות שמתנכרת למעמד הפועלים, (איני יודע אם היה דבר כזה בימי הנביא) שלא משלמת את השכר בזמן (בימי ירמיה לא שלמו שכר כלל "ברעהו יעבוד חנם"), שרודה בעובדיה, שרואה מקרו ולא מיקרו. ..אם תדאגו קודם לשכבות החלשות, למצוקה, לדיור, לרווחה, תמשיכו לשמור על השלטון ואם לא חורבה יהיה הבית הזה". (הנביא תולה את החורבן "על עזבם את תורתי"). הדברים הללו נראו לי מוזרים, מה לירמיה ולמחאת האהלים? על כן לא התעצלתי לקחתי ספר ירמיה ועברתי עליו מהחל ועד כלה למצוא את מחאת מעמד הביניים בספר ירמיה. והנה התברר לי שהמילה "צדק" במובן של צדק חברתי אינו מופיע בספר ירמיה אפילו פעם אחת, לעומת זה רובו של הספר עוסק בבגידת עם ישראל בהקב"ה שלפי ירמיה זו הייתה הסיבה לחורבן, כמו שהנביא אומר זאת במפורש: "עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עוֹבֵר? וַיּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלא הָלְכוּ בָהּ: וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר לִמְּדוּם אֲבוֹתָם", וכך מוסיף ירמיה ואומר: "שכחת אותי ותבטחי בשקר".וכן בחטא עבודה זרה ככתוב:"מספר עריך היו אלוהיך ישראל", ובמיוחד עבודת המולך "שרפו את בניהם באש, קטרו לכל צבא השמים" והעבירות הללו חוזרות בעשרות פעמים. עבירות נוספות שעליהם מוכיח ירמיה את העם הם שמירת השבת: "לקדש השבת לבלתי עשות בו מלאכה", ניאוף: "וינאפו את נשי רעיהם", שפיכות דמים: " וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה", גזל ועושק של השכבות החלשות: "וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תּוֹנוּ אַל תַּחְמוסוּ". המקום היחידי בו מדבר ירמיה על "צדק" הוא הפסוק : "הוֹי בּונֶה בֵיתוֹ בְּלא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבוֹד חִנָּם וּפועֲלוֹ לא יִתֶּן לוֹ". אלא שכאן לא מדובר על צדק חברתי אלא על "אי צדק בלא משפט". ירמיה כנביא נשלח להוכיח את העם על כפירה בבורא עולם ועל מעשים פליליים בין אדם לחבירו, אין בכל דברי ירמיה דאגה כביכול למצוקת "דיור, ורווחה", ירמיה לא נשלח לדאוג לרווחת מעמד הביניים, לאלו המתבכיינים שלא מצליחים לגמור את החודש, ירמיה שנשלח ללחום בכפירה באלוקי ישראל ובמעשים פלילים של השלטון והחברה. מה מכל הדברים הללו נאמרו מעל הבמה בהפגנת ההמונים על ידי מי שמעיד על עצמו כמי שמייצג את הנביא ירמיה . הנביא ירמיה היה מצפה ל"דובר" שלו שיאמר לפחות: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אותִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצוֹב לָהֶם בּורוֹת בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לא יָכִילוּ הַמָּיִם". ירמיה לא רצה להיות "פוליטיקלי קורט". כידיד אל ידיד אני פונה: לאט לך הרב בני לאו, להבא קצת כבוד ליהודי כמו הרב הרצוג, דבריו אינם "פוזה" ואמירתו אינה "מזעזעת". כמו כן אל תיקח בעלות על ירמיה, תאמין לי שהוא מוותר על השירות שאתה נותן לו.
