בימי קדם כך נדמה היה לנו צבא. לצבא היה כוח של ממש ברוח ובמעש וכתולדה טבעית היה כוח ההרתעה של מדינת ישראל לשם דבר אצל קרובים ואצל רחוקים ,בקרב אויבים ועמיתים כאחד. זקני השבט יודעים לספר היאך בסמוך לאחר מלחמת ששת הימים יכול היה חייל צה"ל בודד כשכומתה אדומה בכותפתו להלך ברחובות עזה ובראותם אותו תושבי המקום היו אצים לפנות לו דרך, מתוך יראה והדרת כבוד כאחד. חלפו כארבעים שנה מאז, הכבוד האבוד של חיילי צה"ל זכה לתהילת עולם משלו. חיילינו היו למשיסה לכל ערבי שוחר רע. המחבלים העזו פנים, ראשיהם מזלזלים בנו ומנהיגיהם מטורקיה, סוריה ואיראן ועד מצרים,עזה ורמאללה מתארים איש איש על פי דרכו כיצד לקורי עכביש דמינו. בראות הרוצחים הערבים את חולשתנו המופגנת גוברת תעוזתם ומורא לא יחושו עוד. את המחיר משלמים יהודים טובים בלכתם בדרך, בבתיהם, בכרמיהם, בטיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ. לפני כמה חודשים התפרסם סרט המתעד ערבי המבקש לסקול ולרצוח יהודי מטייל בשומרון. היהודי החמוש איים על הערבי באקדח לבל יתקרב אך הרוצח הפוטנציאלי לא התייחס כלל לאקדח הגלוק השלוף והחל לרדוף אחר היהודי. שניות אחר כך ובלית ברירה ממש ירה בו אחינו היהודי והרגו- כך ניצל. יש לטפח בקרב שדרת הפיקוד כולה ערכים ומוסר יהודיים, יש להפיח רוח קרב בחיילים, אלה שבמסירות נפש מוכנים לתת הכול, גם את החיים היינו למשל ושנינה בכל המזרח התיכון. דמנו הותר וכבודנו נרמס. ברחבי יהודה ושומרון, בירושלים הבירה, בפאתי כפר סבא ובמבואות ג'לג'וליה, בהר חומה ובדרך לקריית ארבע נצפים חיילי צבא ההגנה לישראל כשהם ספונים בתוך ג'יפים ממוגנים, רשתות ברזל גסות מכסות על החלונות ומבעד לחרכים ניבטים פני החיילים שאינם אשמים. זהו מצב חולני המאיים להיות סופני . אמנה לקמן כמה מהגורמים שהביאונו עד הלום: הפיקוד העליון של הצבא איננו ראוי ו/או כשיר לשמש בתפקיד החשוב. רמטכ"ל שצוטט כאומר "הכתומים מסוכנים יותר מהחיזבאללה" (ערב הגירוש והעקירה מגוש קטיף וצפון השומרון) איננו יכול להיות לראש. סגן רמטכ"ל שפיקד על פוגרום עמונה בהנחותו את הכוחות שם "יש לכם אלות אתם יודעים מה לעשות"...הינו חוליה חולה ומסוכנת בשרשרת הפיקוד. חדשות לבקרים אנו שומעים על קצינים בכירים העוינים את ההתיישבות ואת המתיישבים. חיטוט בתבנית נוף מולדתם ובחייהם הפרטיים מגלה עד מהרה כי הינם ניזונים מסביבה אנטי יהודית ופוסט ציונית. נשות חלק מהם פעילות בארגוני שמאל קיצוניים, ילדי אחדים חברים של כבוד התקשורת העוינת ובני משפחתם חותמים על עצומות הזויות בעד גורמים אנרכיסטים ובוגדניים – אזכיר רק עצומה עליה חתמה אשת תת אלוף מוכר בתמיכה בטלי פחימה. קצינים בכירים למדו היטב את אומנות ההתחככות בפוליטיקאים, בבעלי הון, באנשי תקשורת...הכול לשם קידום אישי, חומרי, תועלתני. הצבא הפך לקבלן ביצוע של פעילות אנטי יהודית, אנטי התיישבותית ואנטי ציונית. כך צעדו בסך עשרות אלפי חיילים לבושים בשחור ולאחר שעברו הכנה מנטאלית (שטיפת מוח) בדרכם לגרש מבתיהם עשרת אלפים יהודים תמימים. כך בוצע בנחישות ובלא רגישות הפוגרום בעמונה. כך מצאו עצמם חלוצי חוות גלעד תחת מטחי כדורי גומי שנורו מטווח אפס על ידי חיילים אחים. נערים, נערות, נשים ובוגרים נתקלים חדשות לבקרים ביד הקשה של חיילים האמורים לשמור עליהם. קורה לא פעם שג'יפ מג"ב המוזעק לטפל בפורעים ערבים פונה עורף ליהודי המתלונן, עוין אותו , מתנכל לו ואף עוצר אותו. הערבים התוקפניים מנצלים עד תום את המצב המטורף – ושחוק של לעג בפיהם. התנהלות זו מחיר כבד בצידה. מקום בו שוכנת שנאת החינם שם ייפקדו העוז והגבורה .משימות הכרוכות במלחמה ביהודים בהכרח תובלנה לאובדן רוח הקרב נגד האויב הערבי. הריסת ישובים,שמירה על אינטרסים של ערבים, תפקוד ככוח מפריד נטול פניות ,זאת תחת עמידה ברורה ואיתנה לצד יהודים אחים- כול אלה סופם הברור אחד- תבוסה בקרב. הבקיאים בנעשה בצבא המתחקים אחר פעילותו והכוונתו יודעים לספר על השרשת דוקטרינת הפצל"מ (פעילות צבאית לא מלחמתית), על חיל חינוך המנחיל ללוחמים ולמפקדים את המורשת הערבית לרבות "שואת הנכבה" , על דיונים בבית הספר לפיקוד ומטה בהם נלמדים ערכים פלורליסטיים ופוסט ציוניים המציבים סימני שאלה כבדים על צדקת דרכנו כאן בארצנו. בעת תרגול מפקדים וחיילים לפני שרות ביהודה ושומרון מוצגים לבנינו מצגים הזויים בהם יהודים (מתנחלים) מאיימים על החיילים בנפש ומבקשים להרגם. התוצאות אכן לא מאחרות לבוא. יהודים בארץ כולה צופים בחוסר אונים במיליון יהודים מופגזים - ואין מושיע. האיומים המושמעים על ידי "מנהיגינו" רמים כמעט כמו השתיקה הרועמת הנלווית אליהם . אנו נדרשים להתנצל, לסגת, להתחשב, להסיר מצור, להעביר כסף לרוצחים מהחמאס, לא לירות, לא להגיב, להפסיק להפריע... כך לא נוכל להחזיק מעמד. לשם הצלתנו דרוש מהלך מקיף ויסודי של טיהור הצבא. יש לטפח בקרב שדרת הפיקוד כולה ערכים ומוסר יהודיים, יש להפיח רוח קרב בחיילים, אלה שבמסירות נפש מוכנים לתת הכול, גם את החיים. חובה ללמד את דבר כיבוש הארץ על ידי אבותינו ויש לשקוד על טיפוח מורשת הקרב מהעבר הרחוק והקרוב. בראש המערכת יש להציב יהודים ישרים ,עשויים ללא חת, שונאי בצע ואוהבי העם והארץ כך ניוושע בלי האמור לקמן לא נכון לחתום הדברים. בצבא אלפים ורבבות בחורים מצוינים המתנדבים לכל משימה קשה והמוכנים למסור את הנפש על הגנת העם והארץ. אלה מוכיחים את מסירותם , נכונותם והקרבתם בכל אשר ילכו . תפארתנו בהם ויהבנו אנו שמים בהם. בליבותיהם ובנשמותיהם הזכות עם הנצח חי משגשג ופורח בארצו. יש להציל אותם ממפקדיהם. למענם, למען כולנו.
