טורקיה מיקמה את עצמה כאוייבת של מדינת ישראל – ואין לכך שום קשר ל'כיבוש' או להתנצלות. טורקיה פשוט הולכת לכיוון האיסלאם הקיצוני, והם לא ממש אוהבים יהודים או ישראלים. מימשל ארדואן מתגעגע לימים שטורקיה היתה מעצמה שכבשה חצי מהמזרח-התיכון ומאירופה, והוא מנסה לבנות מחדש את ארצו ככזו, על חשבון ישראל. אנחנו בחברה טובה. טורקיה מסוכסכת עם כל שכנותיה ומאיימת גם על מדינות אחרות. טורקיה, למי ששכח, מצויה בימים אלו במלחמת דמים רצחנית מול הכורדים בתחום עיראק. לטורקיה סכסוך מול ארמניה, לאחר שנשיא ארמניה אמר לתלמידי בית ספר כי בעיית הר אררט, סמל לאומי ארמני המצוי בתוך טורקיה, תיפתר בדורות הבאים. ארדואן דרש מנשיא ארמניה להתנצל – כן, להתנצל; האיש חובב התנצלויות של אחרים - ורמז כי אם לא יתקיים הדבר, טורקיה תגבה את אזרבייג'אן עם חידוש הסכסוך הצבאי על נגורנו קרבאח. ארדואן אף יצא לביקור באזרבייג'אן כדי לתת משנה תוקף לאיומיו. בקרוב הוא יגיע לעזה. הסכסוך עם ישראל הוא המתוקשר ביותר, כי טורקיה רוצה לרכוש את אהדת הערבים והמוסלמים על כרטיס שנאת ישראל, בדיוק כמו אחמדינג'אד. כיוון שהטורקים פועלים נגדנו בגלל ה'כיבוש' ביו"ש, והמצור על עזה, נביא גם אנחנו כמה סיפורים על כיבוש. כיבוש אמיתי, לא מדומה כמו ביו"ש. 'כיבוש' שלא ניתן להכחיש אותו. בבוקר יום השבת, ראש חודש אב תשל"ד, 20 ביולי 1974 בשעה חמש לפנות בוקר, פלשה טורקיה לקפריסין במבצע שזכה לשם הקוד 'מבצע אטילה' ונודע גם בשם 'מבצע השלום בקפריסין'. שבועיים אח"כ, בכ"ו באב תשל"ד, 14 באוגוסט 1974, עם כשלונן של שיחות בז'נבה, החל 'מבצע אטילה השני', שהביא להשתלטות טורקיה על מחצית קפריסין. כל חלקו הצפוני של האי הפך לשטח כבוש טורקי. צבא טורקיה לא התפנה מהאי עד היום, וב-1975 הכריזו הטורקים באי על הקמתה של 'המדינה הפדרלית הטורקית של קפריסין'. קו הגבול בין שתי המדינות של קפריסין, אגב, מכונה 'הקו הירוק'. הטורקים לא הסתפקו ב'כיבוש'. בניגוד לנו, להם לא היתה שום בעיה לבצע טרנספר אמיתי. 200,000 קפריסאים-יוונים שהתגוררו בצפון האי נמלטו או גורשו אל דרומו, ובמקביל נמלטו או גורשו 60,000 קפריסאים-טורקים אל צפון האי. בנוסף היגרו מטורקיה עשרות אלפי טורקים אל חלקו הצפוני של האי. ללא הכרה בינלאומית לאחר שמונה שנות משא ומתן חסר תוצאות בין שתי הישויות המדיניות באי, הכריזה הישות הטורקית על עצמאותה ב-15 בנובמבר 1983 ועל ריבונות בשטח שנכבש בידי הצבא הטורקי ב-1974, ואימצה את השם 'הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין'. אף לא מדינה אחת, למעט טורקיה עצמה, ואף לא אירגון בינלאומי אחד, אינו מכיר עד היום בריבונותה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. יתר מדינות העולם והארגונים הבינלאומיים הוסיפו לראות בצפון קפריסין שטח כבוש, שהריבונות עליו אמורה לחזור לרפובליקת קפריסין השולטת בדרום האי. בתגובה לכך ביטלה טורקיה את הכרתה ברפובליקת קפריסין. זה לא מפריע לטורקים לכנות את קפריסין היוונית באופן רשמי בשם 'המינהל היווני של דרום קפריסין'. למרות שהמדינה הטורקית היא ישות ריבונית דה-פאקטו, היא מתנהלת באופן המזכיר נפה טורקית יותר מאשר מדינה עצמ מימשל ארדואן מתגעגע לימים שטורקיה היתה מעצמה שכבשה חצי מהמזרח-התיכון ומאירופה, והוא מנסה לבנות מחדש את ארצו ככזו, על חשבון ישראל אית. ההמנון, המטבע וכמובן השפה, זהים לאלה של טורקיה. מאידך, קפריסין היוונית משתפת את שפתה ואת הימנונה עם יוון, ועם הצטרפותה לאיחוד האירופי היא מקושרת אליה גם באופן פוליטי רשמי. המהלך פגע בטורקים עצמם, שכן גורלה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, וחוסר נכונותה של טורקיה להכיר ברפובליקת קפריסין, מכבידים על ניהול המשא ומתן לצירופה של טורקיה לאיחוד האירופי. אלא שהטורקים, אנשי כבוד, לא מוותרים. רפובליקת קפריסין עצמה התקבלה כחברה באיחוד האירופי בשנת 2004. זה דווקא נותן פתח לפעילות ישראלית: ביום בו יכירו הטורקים במדינה הפלשתינית, תודיע ישראל מחדש כי היא מכירה בשליטה היוונית על כל קפריסין, אינה מכירה בחוקיות הכיבוש הטורקי, אינה מכירה ב'קו הירוק' בכל מקום שהוא על פני הגלובוס, ודורשת נסיגה טורקית מלאה מקפריסין. ועוד צדק היסטורי צריך להיעשות – ויפה שעה אחת קודם: להכיר רשמית ברצח העם הארמני בידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה. לא 'שואה' – אבל בהחלט ג'נוסייד. את ההכרזה יעשו ראש הממשלה או שר החוץ בביקור ממלכתי רשמי במוזיאון הארמני ברובע הארמני שבירושלים, בעיר העתיקה, בירת העם היהודי. במוזיאון מוצגים ההיסטוריה והתרבות של העם הארמני, כאשר חלק משמעותי מהתצוגה במוזיאון מתייחס לרצח העם הארמני. צדק היסטורי הוא צדק היסטורי.
