קטונתי מלכתוב על רבי חנן. אך זכיתי לעמוד לידו ולשרתו שנתיים ימים ולילות, בעת היותו ח"כ ועל כן, אספר משהו מדמות פלאית זו. יש אנשים גדולים שככל שמתקרבים אליהם - התפעלותך מסתיימת. אצל רבי חנן ככל שהתקרבת אליו והתוועדת לאישיותו רק נפעמת יותר. מלא ענווה, לא החזיק מעצמו כלום. גם כשפגעו בו ולא פעם אחת, מחל מיד. כשטענו נגדו ידידיו, מדוע אינך משיב למחרפיך? אמר שהוא מעדיף להיות מ"הנעלבין ואינם עולבין". היה בו שילוב מדהים של קודש וחול. היה יורד לפרטים ע"מ לוודא שמשימות מעשיות בחיזוק ההתיישבות או התורה מתממשות, ומייד היה יכול להעביר שיעור בתנ"ך או באורות הקודש כאילו למד כל היום. היה קם לפנות בוקר ולומד גמרא ומסיים יומו בסביבות 2 בלילה, היה תלמיד חכם אמיתי. שלט בכל הש"ס והתנ"ך בבקיאות מדהימה. היה בעל מידות עצום. מעולם לא ראיתיו כועס. היה יודע להוכיח באהבה ובנעימות. מסר נפשו על ארץ ישראל אשר אהבה כגופו. נלחם על הקמת ישובים רבים ביש"ע ובגליל. לא פחד מאיש. אמר את האמת כפשוטה, בגבורה, גם לראשי ממשלה ושרים אשר העריכו אותו ואת יושרו עד מאד. היה צנוע ומסתפק במועט, לעצמו מעולם לא ביקש כלום. התרחק ושנא כבוד, היה כלל ישראלי במובן הטהור והמדויק של המילה. אהב את כל חלקי העם, היה קשור בנפשו לחילונים ולחרדים כאחד, היה ירא שמיים אמיתי, מי שראה אותו מתפלל, היה יכול לקבל דרכו אהבת ד' ויראת שמיים. כיבד תלמידי חכמים מכל הגוונים והתנצח עימם כשווה בין שווים. דבק בספר מסילת ישרים וחי אותו בנקיות ובטהרה כרבו הרמח"ל, את תהילתו לד' ביטא דרך מזמורי ה'.
