לפני ימים אחדים הצליח אחד מידידי להעלות לי את לחץ הדם. האיש, פרופיסור באוניברסיטת תל אביב, חוקר מוערך באחד ממקצועות היהדות, בן בית בכל מיכמני היהדות, כתב לי מייל של ערב יום הדין, וזה לשונו: "אני לא מתאפק מלספר לך, שבני היקר ..., שהוא חייל סדיר בפלוגת 'עורב' של הנח"ל, מבלה את השבוע האחרון ואת יום כיפור בשמירה על כחמש משפחות של צעירים, שהחליטו להיאחז במאחז לא חוקי ושמו 'גבעת אסף'... אכן זה עונשם של השמאלנים ופושעי אוסלו, שהם צריכים לשמור על המתנחלים, ועוד במקום שכזה... אגב, לדבריו, אתמול באשמורת ראשונה, הגיעו אליהם כל מיני פליטים שהלכו להתפלל בלילה בקבר יוסף, כל מיני נערי גבעות מגודלי פאות, ואגב שיחה בינם לבין החיילים הם לעגו לבְּני ולחבריו, שתקועים בחור כזה, משום שעל דעתם שלהם לא עולה בכלל לשרת בצבא... היינו כחולמים!". לכאורה צודק הפרופסור המכובד. זה באמת מקומם. לנצל את הבטחון שמספק לך צה"ל, ולבוז לחייליו?! עד כדי כך להיות כפויי טובה?! אלא שזה רק צד אחד של הסיפור. מי שיראה את הצד השני של המטבע, יבין ביתר קלות, מה מביא נערים שאהבת הארץ, העם והתורה, בוערת בלבם, אלה המכונים נערי הגבעות או צעירי הגבעות, לניכור שכזה, שלא לומר איבה, כלפי צה"ל? לא שהדברים שיובאו להלן נועדו להעניק גיבוי כלשהו למחרימי צה"ל. בהחלט לא. מי שמחרים את השירות בצה"ל, ויהיו נימוקיו אשר יהיו ('תורתו אומנותו', כבר אמרנו?), סופו שהוא מחליש את יכולת הקיום של העם היושב בציון, ומבלי להיכנס לדיקדוקי הלכה, דומה שהוא נכשל גם בכמה עבירות שמדאורייתא ומדרבנן. חונטת השילוש אלא מאי? אי אפשר שלא להבין ללבם של אותם צעירי הגבעות, שמבקשים למסור עצמם על פי הבנתם למען עמישראל, ומוצאים עצמם רדופים ודרוסים בידי חונטת השילוש הלא-קדוש - צה"ל והמשטרה, מערכת המשפט והתיקשורת, של 'מדינת תל אביב' הנהנתנית. איך אפשר שלא להתפלץ כשמגלים שראש הממשלה שלבחירתו ייחלו ופעלו, בנימין נתניהו, מפנה להם עורף (ל'זכותו' ייאמר שהוא הולך בדרכי המירמה והכחש של רבותיו הדגולים מנחם בגין ואריאל שרון) ומודיע ש"אין לו ברירה" אלא לחרב עוד 200 בתי יהודים - בגבעת אסף, גבעת האולפנא בבית אל, עמונה, מיגרון, גבעת הרא"ה בעלי, מצפה יצהר, רמת גלעד ועוד, רק בשל דיקדוקי פורמליסטיקה משפטיים בלתי אמינים בעליל?! איך אפשר שלא להתחלחל מול סיפורו של המאחז הזעיר גאון הירדן, שליד כוכב השחר, הרחק מכל נוכחות ערבית: יום אחד הסתערו מאות ערבים על המאחז, שכל כולו צריף בודד אחד, ובו שהו אותה עת שלושה צעירים בלבד. ג'יפ של צה"ל, שהגיע למקום במפתיע, כנראה על סמך מידע קודם, נעמד בצד, כאילו היה מן האו"ם, והניח לנערים לשחק ל יהיו כמובן אנשים מן השמאל שיצדיקו עמדה זו, בטענה שכל עוד נערי הגבעות נאחזים בשטח ללא אישור וללא תיאום, פטורים צה"ל והמשטרה מלהגן עליהם, ואולי אף מחוייבים לסכל את היאחזותם בשטח פניו. הבחורים המותקפים נמלטו על נפשם, ואילו הפורעים השתלהבו מן התחושה ש'דאולה מענה' (הממשלה איתנו – סיסמת הקרב של האוייב הפלשתיני, לפני קום המדינה, כשממשלת המנדט עודדה אותם לפרוע ביהודים), ובשמחה רבה שרפו את הצריף. איש מהם לא נעצר, למרות שפעילותם האלימה נעשתה לנגד עיני 'כוחותינו' שבג'יפ. באירוע אחר במאחז אחר, על פי עדותו של חנמאל דורפמן, מראשי צעירי הגבעות, שוב היה מעורב ג'יפ צבאי אדיש, 'מן האו"ם': "מאות ערבים תקפו חמישה נערים, אבל החיילים שישבו בתוך הג'יפ במרחק מאה מטר, לא עשו כלום. קציני מינהלת-תיאום-קישור של המינהל האזרחי נסעו ברכבים של הערבים, כאילו אמרו, שלא איכפת להם שהערבים ישחטו את הבחורים, ישרפו רכוש ודגלי ישראל, ושבפעם הבאה לא יבואו [היהודים] לכאן". משטרת ישראל או פלשתין? בפוגרום נפצע אחד הבחורים עד זוב דם. הפעם היה זה ג'יפ מג"ב שהגיע לשטח, אבל במקום להחיש את היהודי הפצוע לטיפול רפואי, עצרו המג"ב'ניקים את אחד היהודים, בעוד הפצוע מדמם בשטח. סיפור מצמרר נוסף: באחד מימי שישי טיילה באחרונה קבוצת יהודים בשביל שמוליך מעֵלי לשילֹה. מאות ערבים מהכפר קוצרה עטו עליהם. אחד היהודים שלף אקדח, וירה באוויר. אך הנפגע היחיד היה יהודי שנדקר בצווארו. רק אז התערב הצבא להפריד בין הניצים, וקינח במעצר אחד המטיילים. בהודעה מכפישה לתיקשורת מסרה המשטרה: "קבוצת מתנחלים תקפה ערבים וירתה בהם". התחושות הללו שחשים אזרחי המדינה, כאילו "משטרת ישראל היא משטרת פלשתין, וצה"ל הוא צבא הגנה לערבים", כך דורפמן, ושמדינתם הפכה אותם לאוייב הציבור, ומתירה את דמם מול פוגרומצ'יקים צמאי דם, מוליכה חלק מהם – לא כולם - למסקנה הבלתי נמנעת, שלצבא שכזה, אין להם עניין להתגייס. יהיו כמובן אנשים מן השמאל שיצדיקו עמדה זו, בטענה שכל עוד נערי הגבעות נאחזים בשטח ללא אישור וללא תיאום, פטורים צה"ל והמשטרה מלהגן עליהם, ואולי אף מחוייבים לסכל את היאחזותם בשטח. נניח. אבל מה לזה ולנוהג המזוויע של שיסוי פורעים ערביים עם רצח בעיניים כנגד המתיישבים? רדיפה ממוקדת רשימת ההתנכלויות השלטוניות כלפי המתיישבים, ולא רק נערי הגבעות, אינה מסתכמת רק בסיפורים מזוויעים נוסח גאון הירדן ודומיו. יותר ויותר אזרחים בימין, כאלה שכל אחד יגדיר 'שפויים בהחלט', אשר תורמים מעל ומעבר תרומה אישית, חברתית, בטח בטענה שכל עוד נערי הגבעות נאחזים בשטח ללא אישור וללא תיאום, פטורים צה"ל והמשטרה מלהגן עליהם, ואולי אף מחוייבים לסכל את היאחזותם בשטח. נניח. אבל מה לזה ולנוהג המזוויע של שיסוי פורעים ערביים עם רצח בעיניים כנגד המתיישבים? ונית וכלכלית גבוהה למדינה ולחברה, חיים תחת ההרגשה שמתנהלת נגדם רדיפה שלטונית ממוקדת, שנועדה להמאיס עליהם את החיים ומולידה בקרבם תחושות של חוסר אונים ותיסכול – מה שמצמיח לבסוף, על הקרקע המדושנת בהרבה התיסכול, פעולות מחאה אלימות מסוג 'תג מחיר' (ואין בכך כדי להצדיק פעולות אלה) ואמירות בגנות השירות בצה"ל. דוגמאות? – בבקשה: ישראל היא המדינה היחידה בעולם המודרני, שבה מתנהלת מדיניות גזענית ממוקדת נגד יהודים: הקפאות, גירוש אכזרי תוך הפעלת אלימות נפשעת, לעיתים תוך עיקום החוק (ההתנתקות למשל) ולעיתים תוך גיוס החוק (עמונה, מיגרון), והכל על בסיס כפיית חוק סלקטיבית: דיקדוקי התחשבנות משפטית קטנונית על כל סככה או מרפסת, תוך העלמת עין קולוסאלית מן הבניה הפראית הערבית. ישראל היא היחידה בעולם בה מופעל מנגנון משפטי כאילו-לגיטימי בתנועת מלקחיים כפולה כנגד המתיישבים: מצד אחד צוות אכיפה מיוחד נגד יהודים בראשות אוייב ההתיישבות שי ניצן המפעיל מדיניות אכיפה סלקטיבית נגד יהודים בלבד, כולל מעצרי שווא וצווים מינהליים בלתי מנומקים, ומצד שני מחלקה בפרקליטות המדינה, המייצגת את המדינה מול עתירות שמאל ובפועל מצטרפת לעותרים (ראה פרשת מיגרון, או פעילות מייק בלאס ממשרד המשפטים לחירוב החקלאות היהודית ביו"ש). הרדיפה כל כך שקופה, עד ששופט בימ"ש השלום בירושלים דב פולוק, קבע ברוב הגינותו שכאן "לקחו אזור מסויים והציבו בו כוחות שיטפלו בתושבים כאילו שמדובר באזרחים מסומנים", והוסיף: "או שאין לשי ניצן שיקול דעת או שהוא פועל ממניעים פוליטיים". ישראל היא היחידה שקלגסים עוטי שחורים (שמזכירים מחוזות זרים ומחזות זוועה שהאמנו כי לעולם לא יחזרו עוד), פושטים בששון על תושבים יהודים, כאילו היו מחבלי חמאס, כשהם מלווים בקבלני איסוף חפצים פלשתינים, והורסים עד היסוד בתים של יהודים, שהמדינה סייעה בכל המובנים בבנייתם, ומצד שני קצינים ישראליים מסתחבקים עם ראשי ה'מנגנונים' של האוייב הפלשתיני. ישראל היא המדינה היחידה שמפקדי צבאה מנחים את חייליהם למרר חיי יהודים בלבד, מתרגלים אותם לירות לעבר יהודים, אוסרים עליהם להתארח בבתיהם או לקבל מידיהם עוגה בכניסת השבת, ומאידך מנחה ראש המינהל האזרחי הפעלת אכיפה קשוחה ואפלייתית נגד מתנחלים ואף גאה בכך, בדו"חות פנימיים של המינהל. ישראל היא המדינה היחידה המבטיחה "חופש פולחן לבני כל הדתות", אבל שוללת זכות זו מיהודים (בהר הבית רשאי כל אדם להתפלל, פרט ליהודי חובש כיפה). כן, ידידי הפרופסור, חביב נפשי מן האוניברסיטה: כשזה המצב בשטח, כשמדינת היהודים נלחמת ביהודים ונוהגת בהם כבאוייב קיומי, קשה מאוד לצפות שנבגדי המערכת ונרדפיה, לא ישתמטו מגיוס. מה היית מצפה מהם? שיושיטו את הלחי השניה? לא שאנחנו בעד ההשתמטות, חלילה, אבל אנחנו – בניגוד לרבים אחרים, למן מראש הממשלה ומטה – מסוגלים להבין אותה.
