פגישת תחזוקה. איזו הגדרה נחמדה, המשמשת בתיקשורת לתיאור אירוע סגור שאינו ניתן לסיקור: שיחה בארבע עיניים שמנהלים שני אישי ציבור, אשר שומרים בעקשנות על תוכנה האמיתי, ונמנעים מלדווח, וזו זכותם, על נושאי הליבה של המיפגש. פגישת תחזוקה. כך הגדירה התיקשורת הישראלית את המיפגש שקיימו בדיוק לפני שבועיים, בצאת חג הסוכות, ראש הממשלה ומנהיגה הרוחני של ש"ס הרב עובדיה יוסף, בבית הרב. מה באמת היה בפיסגת התחזוקה הזו, שהתקיימה בשמונה עיניים: האורח והמארח, ושני בכירי ש"ס אלי ישי ואריאל אטיאס? מצידו של ראש הממשלה לא נכח איש בחדר. אפילו עוזרו הקרוב ונאמנו, נתן אשל, שהשתהה מעט בתחילת החלק הסגור של הפגישה ואותת על מישאלתו להצטרף למעמד, נזרק החוצה כשהתבקש ע"י נתניהו, לאו דווקא בלשון דיפלומטית, ש"ייצא בחוץ". על פי דיווח לאקוני שיצא מלשכת רה"מ, עסקו השניים בענין עיסקת שליט ושיחרור המחבלים: "במהלך פגישתם, ברך הרב את ראש הממשלה על שהשיב את גלעד שליט הביתה. ראש הממשלה הודה לרב על תמיכתו בהסכם החזרתו של גלעד. ראש הממשלה התרגש כאשר הרב ברכו בחזק ואמץ על האזהרה ששיגר למחבלים המשוחררים: 'מי שיחזור לעסוק בפעילות טרור - דמו בראשו'. הרב עובדיה יוסף אמר לראש הממשלה: 'אני יודע שהיו מתנגדים להסכם, אבל הסכם ללא מתנגדים אינו הסכם טוב'". זהו? רק גלעד שליט ושחרור המחבלים? רק אירועים מן העבר? לא שום דבר הצופה פני עתיד. והרי לא לשם כך יטריח ראש הממשלה את הרב מתלמודו. אט אט מתברר, שהמיפגש עסק גם בנושאים צופים פני עתיד, והם שהיוו את העילה האמיתית לפגישת התחזוקה. הראשון עלה על השולחן ביוזמת נתניהו, והשני ביוזמת מארחו-מארחיו. למה השר אינו ישן בלילה? הראשון עסק בסוגיית האיום הגרעיני האיראני ההולך ומתקדר מעל לראשינו ובדילמה הישראלית הבלתי פתירה: האם להניח לעו עכשיו מגלים בש"ס, החושקת למענה ולמען אחיה החרדים האשכנזים, בכל הכהונות המתפנות של דיינים בביה"ד הרבני הגדול, מבלי להותיר שריד ופליט לדיינים בוגרי שירות צבאי, שגם הספיקו לעשות דבר או שניים למען החברה הישראלית, ששר המשפטים שוב נוקט באמצעים העומדים לרשותו, לבלימת הסחף ולחלוקה שיוויונית ומאוזנת של המינויים. לם החופשי בראשות ארה"ב והמדינות השפויות באירופה להגביר לחצן הכלכלי - והחשאי, וד"ל - על איראן, במאמץ להניאה מהמשך פעילותה לפיתוח נשק גרעיני להשמדה המונית, העלול להוות איום קיומי לא רק לגבי ישראל, אלא גם כלפי מדינות מעגל האיום האיראני השני; או אולי לצאת למיתקפה ייעודית על מיתקני הגרעין ויהא מחירה אשר יהא, לרבות סיכונים של שטיפת הארץ במבול של רקיטות מצפון, ממזרח ומדרום, ושל מלחמה מתמדת, כמעט מלחמת עולם, בין איראן הפגועה למדינת ישראל? די ללמוד על עומק הדילמה שנחשפה בפני הרב, מדברים שאמר השבוע יו"ר ש"ס אלי ישי בכנס פעילי ש"ס בצפון: "קשה לישון בלילה כשאתה יודע מה קורה... עדיף לא לדבר עד כמה זו תקופה מסובכת, כמה היא מורכבת, כמה היא מדירה שינה מעינינו. ובאמת, קשה לישון בלילה". רמז נוסף השמיע ישי בהמשך: "במלחמת לבנון (השניה, 2006), כל הצפון ברחו. מה קרה? תארו לכם צפון, דרום, מרכז. אני לא רוצה להפחיד אף אחד, אבל מערך הטילים של החמאס, של חיזבאללה, של הסורים – סדר גודל של טילים ארוכי טווח וקצרי טווח, המתקרב ל-100 אלף. תעשו עכשיו חשבון מה זה חס וחלילה יכול לעשות". סיכם ישי: "פה, בכנס הזה, יותר ויותר מבינים את מה שאנחנו תמיד אוהבים לומר, שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים". בהחלט מדאיג. בהחלט דילמה מורכבת עד מאוד. לא פשוט להסב סביב שולחן ההכרעות האמיתי בסוגיה זו, ולה' הישועה על עמך ברכתך סלה. ש"ס נגד 'הנער ההולנדי' הנושא השני שעלה לדיון, והפעם ביוזמת ש"ס, היה הגברת הלחץ על ראש הממשלה, להכניע ולכופף את שר המשפטים שלו יעקב נאמן. השר מתעקש, רחמנא ליצלן, שלא להיענות לדרישת החרדים לעיסקה שתוביל למינוי דיינים חרדים לבית הדין הרבני הגדול, תוך הדרת המיגזר הסרוג מגיזרה זו, וזאת בהתאם ל'הבנות' בין ש"ס ל'יהדות התורה', לחלוקת שלל המינויים לתפקידי דיינים, בין הספרדים לליטאים, מה שמבטיח העלאת סף ה'חומרעס' בפסיקות בתיה"ד. השר נאמן, שבזירות אחרות בתחום משרדו לא הצליח להטביע חותמו (ראה התנכלותם של בכירי משרדו להתיישבות, לרבות התיישרותם לפי מדיניותה האנטי ציונית של שלום עכשיו; ועוינותם למיגזר הסרוג, שרק השבוע הוכחה שוב עם זיכויו המוחלט של עו"ד יעקב ויינרוט, תוך הענקת סטירת לחי מצלצלת מידי ביהמ"ש לפרקליטות ולמשוגותיה), דווקא מצליח לשמש בתפקיד הנער ההולנדי, המנסה לתחוב אצבעו בסכר כדי לעצור את השטפון. הוא נאבק על פי מיטב מצפונו המשפטי והלאומי, לאיוש מאוזן של המישרות הפנויות במערכת המשפט, מביהמ"ש העליון וביה"ד הרבני הגדול ומטה. מצפונו של נאמן אומר כי יש למנות שופטים ודיינים מיקצועיים ומוכשרים, המייצגים את כל גווני הקשת, וזאת על מנת לגוון ולהבריא את המערכות, ולמנוע זיהויין המוחלט עם מיגזר או שניים בחברה הישראלית. במערכת בתיה"ד הרבניים פירוש הדבר מינויים, בין היתר, של דיינים ששירתו בצה"ל ושנהירים להם שבילי החברה הישראלית ומצוקותיה החברתיות. נאמן כבר הוכיח מגמה זו כשנקט בשיטת הסחבת מול להיטותם של החרדים ועושי דברם, להעביר בוועדה למינוי דיינים אך ורק מועמדים מן המיגזר החרדי. רק משהבינו שלא ייצאו מהוועדה עם מלוא תאוותם, הסכימו לפשרות, שעניינן חלוקה הרבה יותר צודקת של השלל, קרי: מינויים של דיינים סרוגים לצידם של חובשי המגבעות. היה זה, למשל, השר נאמן, שחסם דרכו של אחיו של השר אטיאס, למישרה הנחשקת של מנכ"ל בתיה"ד הרבניים, שהתפנתה עם הדחתו (בידי נאמן עצמו) של הרב אלי בן דהאן, שמילא בהצלחה במשך 20 שנה תפקיד רגיש זה (בעיקר מבחינת מעמד האשה וזכויותיה). עכשיו מגלים בש"ס, החושקת למענה ולמען אחיה החרדים האשכנזים, בכל הכהונות המתפנות של דיינים בביה"ד הרבני הגדול, מבלי להותיר שריד ופליט לדיינים בוגרי שירות צבאי, שגם הספיקו לעשות דבר או שניים למען החברה הישראלית, ששר המשפטים שוב נוקט באמצעים העומדים לרשותו, לבלימת הסחף ולחלוקה שיוויונית ומאוזנת של המינויים. לצורך זה הפעילה ש"ס את 'הנשק הכבד' שלה – פיסגת הרב עובדיה וראש הממשלה. לאחר ששר המשפטים כבר אמר את דברו, העבירה עכשיו ש"ס את הכדור לידי ראש הממשלה. הוא האיש שאמור לשאול עצמו, אם לצורך תיחזוק הקואליציה, מותר לו לבגוד בכל השאר: בחברה הישראלית הבוחלת בגישה המחמירה של יקוב הדין את ההר; בציבור הנשים והעגונות המתייחסות להלכה בחוסר רלוונטיות מחמת תחושת הקיפוח המקננת בהן; ובמיגזר הסרוג, שנמצא כידוע מתאים מאוד לגירושים מן הבית, להרס יישוביו ובתי הכנסת שלו, להגליות על בסיס צווי חירום מנדטוריים, להקפאת הבניה הדרושה להתפתחותו הטבעית, לשיסוי מצד בכירים דוגמת תא"ל ניצן אלון שסיים באחרונה תפקידו כמפקד צה"ל ביו"ש, לרדיפתו בידי המינהל האזרחי שמצטייר כעושה דברם של הפלשתינים, לסגירה שרירותית של מוסדות לימוד תורה בהחלטה פקידותית ז'דאנוביסטית, ומידי פעם הוא גם מתאים ליהרג על בטחון המדינה - אבל אינו ראוי, לדידה של ש"ס ועושי דברה, לשבת על כס הדיינות.
