"הפסדנו ראש ישיבה אדיר" אמר לי בכאב אחד מיקירי וותיקי "כרם ביבנה" על חנן פורת ע"ה, שעתה חלפו שלושים להסתלקותו. תחושה זו עלתה מדי פעם לאורך השנים, גם בקרב אלה שפועלו של חנן בהתיישבות ובפוליטיקה היה לרוחם והם שיתפו עימו פעולה. כך היה גם איש שיחי הנזכר. אכן שאלת העדיפויות מבצבצת ועולה, בדברנו על אנשים בעלי כישרונות מיוחדים, אשר בחרו לפעול בעולם העשייה, מול ההסתופפות באוהלי תורה. דברים דומים שמעתי גם אודות הרב נרי'ה זצ"ל, אשר אלמלא בחר לעסוק בחינוך נערים, ולהקים בפועל את עולם של תורה - יכול היה להימנות עם גדולי התורה שבדור. ראוי להזכיר בטרם דיון, כי על אף פעלו ההתיישבותי, תרם חנן זצ"ל רבות לעומק לימוד התנ"ך בדורנו, ולחיבובו על רבים. ובתפילת מנחה של חנן ביום רגיל, ניכרה התלהבות אשר אפיינה את תפילת ערב יום כיפור של אחרים. ולגופו של עניין יש לומר, כי לעיתים קובע הקדוש ברוך הוא את סדר היום. הן הקמת מדינת ישראל, והן מלחמת ששת הימים ותוצאותיה, היו לדעת מאמינים רבים איתות אלוקי ברור למה שיש לעשות. כך ראה זאת למשל הרב סולובייצ'יק במסותיו "קול דודי דופק", וכן ב"חמש דרשות". כך ראו זאת רבים מגדולי התורה בארץ, לעומת אחרים אשר הגיבו בהתכחשות מוחלטת לאיזשהו רמז אלוקי העולה מאירועים אלו. על אפשרות של התעלמות כזו מצאנו רמזים בחז"ל. כשבלעם הרשע מברך את ישראל בעל כורחו, הוא אומר בין השאר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל". במספר מדרשים מצאנו נוסח האומר שבת קול "מפוצצת בראש ההרים ואומרת: כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול את שכרו". אותה בת קול שבראש ההרים מחלקת בין אלה שפעלו עם א-ל בתורה ומצוות ובין אלה שלא עשו כן. אולם, בירושלמי הנוסח שונה: "עתידה בת קול להיות מפוצצת באוהליי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו". בנוסח חזה,בת קול מחלקת באוהליי צדיקים עצמם, בין כאלה שפעלו עם א-ל לבין כאלה שלא פעלו. והלוא צדיקים לעולם פועלים עם א-ל כשלומדים תורה ומקיימים את מצוותיה. אלא שלא בזה מדובר, כי אם בשעה שפעולה אלוקית מתגלה מעבר לחיי היום יום, מי מזהה זאת ופועל איתו, ומי לא. מסכת שבת פרק ו דף ח טור ד /ה"ט במסכת סוטה דף מח עמוד ב נכתב: "מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא? קטנות שהיה בהן, שלא האמינו בהקב"ה". מפרש רש"י : קטנות - קטנות אמנה. הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, נהג לצטט גמרא זו כשהיה נשאל על התעלמותם של כמה מגדולי תורה שבדור מהקמת מדינת ישראל. לאחרונה, עקב חיבור לחן והשמעתו בחוגי המוסיקה החסידית, התפרסם המדרש המופלא הבא: ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצט. שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענווים הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים- ראו באורי שזרח עליכם. הנה, אומר המדרש, יש הרואים סימני גאולה ואינם מאמינים. הרצ"י זצ"ל נהג לחלק בין מסירות נפש למסירות גוף. כשאדם מסכן את חייו במלחמה, זו מסירות גוף, אך אם הוא מוסר את רוחניותו למען המעשה האלוקי, זו מסירות נפש. חנן הצטיין במסירות גוף, במלחמה על ירושלים, ובמלחמת יום הכיפורים בה אף נפצע קשה. אך מעבר לכך הצטיין במסירות נפש, כשהבין כי שיבתנו אל יהודה ושומרון, ובייחוד לגוש עציון מבחינתו, היא בבחינת "מה ה' אלוקיך שואל מעימך. ולענין תלמודו של חנן יש להוסיף: נכתב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף יח: ת"ת שקול כנגד כל המצות. היה לפניו עשיית מצוה ות"ת, אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתורתו. לכאורה אפשר לומר שהיו עוד רבים אחרים העושים את המצווה, ואולי צריך היה חנן לעסוק אך בלימודו? אלא שבשולחן ערוך אשר חובר על ידי הרב בעל התניא, הלכות תלמוד תורה פרק ד נכתב כך: סעיף ג "ואם אי אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים כגון להיות מעשה לצדקה במקום שדבריו נשמעים יותר מדברי אחרים או שאין עשיית אחרים מספקת למצוה זו יפסיק תלמודו ויעשה המצוה ויחזור לתלמודו" והלוא מוסכם כי באותם דברים שבהם עסק חנן בקידום ההתיישבות, היו דבריו נשמעים יותר מדברי אחרים! ואכן, על חנן זצ"ל "בת קול להיות מפוצצת באוהליי צדיקים ואומרת: כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו".
