כמי שצבר עשרות שנות ניסיון בנושאים הקרובים לעיסוקיו של ביה"ד לעבודה, ראיתי את הנזק שנגרם למוסד חשוב זה מקפיצתה, הראויה למדליה אולימפית, של נילי ארד מפרקליטות המדינה לכס נשיאת ביה"ד לעבודה. צריך היה למשוך דיונים במשך לילה שלם, כדי לפסוק שהשביתה הכללית תימשך "רק" עד 10 בבוקר, במקום לפסול אותה על הסף? רק מי שלא עסק מימיו בעבודה יצרנית יכול לאפשר בכזו קלות שיתוק של מדינה שלמה עם תחילת יום העבודה. מה קרה לשיקולי "המידתיות" ששומעים עליהם, פעם אחר פעם, בדיונים על תגובות צה"ל לפעילות מחבלים? האם זה מידתי להכריז על שביתה כללית, כדי לאלץ ממשלה שתקבל תכתיבים בנושא הנמצא בספק בתחום אחריות של ההסתדרות? ואם יש ויכוח על הצדקת ההזמנה של שירותים לממשלה מגופים זרים, אולי כדאי קודם לברר את סוגיהם וההצדקה לכל אחד מהם? למשל, ניקיון במשרדי הממשלה מתבצע אחרי שעות העבודה הרגילות. מישהו חייב להיות אחראי לעבודתם בשעות אלו. הפתרון המתאים לכך איננו השארת פקיד מתאים להשגיח עליהם לאחר סיום יום העבודה הרגיל שלו, אלא – הגעתם של עובדים אלה למשרד יחד עם הממונה עליהם מטעם ספק השרות. פיקוח מטעם המדינה צריך להבטיח עובדים אלה, כמו כל עובד אחר, מפני קיפוח בשכר ובתנאי העבודה הקבועים בחוק, ושמירה על החוק היא מחובתו הישירה של כל מעביד. במצב כזה, אפשר יהיה להבין התערבות של הסתדרות העובדים במצבים בהם עובדי קבלן מועסקים כעובדים קבועים לכל דבר אך מופלים ביחס לאלה הוותיקים מהם. מקרים כאלה יכולים להיות מובאים לבית הדין לעבודה, לשם פסיקה נקודתית בתלונה של ההסתדרות. אבל, מתפקידו של ביה"ד הוא למנוע השבתה טוטאלית של התחבורה היבשתית, הימית והאווירית של כלל המדינה כצעד ראשון בוויכוח עם נציגי הממשלה שגם אין להם שליטה על הנעשה בתחום זה במפעלים הלא-ממשלתיים. לא צריך לשם כך לבלות לילות שלמים להתדיינות עם הצדדים. אף אחד לא מונע מהסתדרות העובדים ליזום תיקונים בחוק שיסדירו את זכויות עובדי הקבלנים, אם החוקים הקיימים אינם מספיקים לשם כך. ועדת העבודה של הכנסת ודאי תמצא דרך לדון בהם ללא איומי שביתה כללית. הכותב היה מנכ"ל המכון לפריון העבודה והייצור עד שנת 1994.
