בשנה של הגירוש- יכולנו קצת יותר להרגיש אבל וחורבן מהו.

אפשר כך לנסות ולהבין משמעות של גלות השכינה מביתה.

וכידוע- באבל על החורבן, כל אחד מאיתנו מתאבל על מה שחסר לו, הגירוש נתן עוד חסר משמעותי לעם כולו, והדגים מה קורה כשיש נתק מנטלי בין אחים.

חורבן הגוש היה בתאריכים האלה. וחורבן חבל ארץ בארץ ישראל וגירוש מעל 10000 יהודים מבתיהם בהחלט ראוי לציון.

בנוסף אולי לא מתו ישירות. אבל מתו ממחלות אחרי לאנשים נהרסו החיים פיזית ונפשית

יש גם קינות על גירוש ספרד..

בנוסף.. אחד מ5 דברים שקראו בט' באב זה שנגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. אז גירוש ומסירת חלק מהארץ לגויים ראוי גם לזכרון.

בנוסף.. בגוש היה מעין מלחמת אחים (נכון שצד אחד לא הגיב אבל אל תיהיה בטוח שאם זה ישנה זה לא יקרה..)

במקרה נתקלתי בזה היום

http://www.kipa.co.il/community/show/7799224

המשיכו לקרוא את התגובות שם

ב"ה

וכן את עשרת הרוגי מלכות

אבל גם אתה תסכים איתי שגרוש ספרד היה ארוע חמור פי כמה מגרוש גוש קטיף

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=823&id=5954&q=

לגבי מלחמת אחים

תנסה להיזכר איך זה כשבאמת יש מלחמת אחים

ואז תאמר על משהו שהוא "מעין"

(פילגש בגבעה בסוף ספר שופטים- 60 אלף הרוגים פלוס מינוס)

ורק כמות מסוימת?

אמרתי שזו מלחמה אבל צד אחד לא הגיב. מה יקרה בפעם הבאה אני לא יודע

ב"ה

אין לי תשובה חותכת

אבל אני אנסה.

החורבנות היו איבוד ריבונות ושלטון בארץ.

ואולי על זה נתקנו הצומות.

כל שאר האסונות "תופסים טרמפ" על זה שכבר יש צום אז מוסיפים קינות מתאימות.

(סליחה על הביטוי המזעזע).

 לגבי מלחמת אחים-  התפקיד שלי ושלך זה למנוע ממנה להתרחש.

    ולפעמים - אולי כדאי לדבר על חיבור בין העם במקום לדבר על פירוד.

     ואז ככה אולי בנסיון הבא(שבעזרת השם לא יגיע) תהיה פחות שנאה ופחות חשש למחמת אחים לא עלינו.

צום מועיל.

חורבן, איבוד שלטון בארץ, ומלחמת אחים....

ולפי כל הסימנים, הגרוש בגוש קטיף לא היה מאורע יחיד במינו.

רק עוד חוליה בשרשרת בין הגרוש שלפניו לזה שאחריו.

בדרך לגלות מלאה ח"ו.

מה צריך יותר מזה לט' באב?

עצם זה שזה קרה בימים אלו וזה נקרא חורבן אז אפשר לצרף אותו לאירועים.

כמו שפרחי כהונה וההרוגים בביתר זה יחס ענק ועצום וזה כן נכלל 80/400000

כך אלפי המגורשים מהגוש תובב"א שנפשם ספגה מכה קשה יכול להיכלל.

ולקב"ה זה לא משנה כי גם בשביל יהודי אחד או כמה, זה נחשב כאבל

כמו חנה ו7 בניה.

ואנחנו רואים שזה נקבע כיום אבל לדורות אז כל דבר שקורא ביום הזה 

לאורך כל הדורות נחשב.

צום קל ומועיל

ושבעז"ה ימים אלו יהפכו לששון ולשמחה

והמשך הגלות ואנו אבלים גם על החורבן וגם על הגלות

וכמו ש MP7 כתב אנו יכולים להיכנס לתמונת החורבן במובנים מסוימים דרך הגירוש

אני לא אומרת אם זה טוב או לא טוב שמכניסים את גוש קטיף ל ט' באב. 

אני רק רוצה להאיר על נקודה מסוימת.

אולי לא שמענו בחדשות על אנשים שמתו בגוש קטיף אבל בהחלט היו לא אנשים(ברבים כלומר יותר מ1) שהתאבדו בעקבות מה שקרה אפילו תוך כדי הגרוש!!

אף אחד לא מדבר על זה.. אבל זה קרה!!

נכון זה לא מתקרב לזוועות שהיו בחורבן... אבל ההבדל הוא שבחורבן הגדול זה היה עם אחר שרצח והרג וכבש... ונכון שבתקופת בית שני גם היו מלחמות אחים עקובות מדם...

(למרות שאנחנו לא משייכים אותם לחורבן)

ועדיין הייתי חייבת לעלות את זה שלא תחשבו שאם לא דיברו על הרוגים זה לא היה!  

לק"י

לא. כי לא היית אז. וגם אני לא.

על מה תתאבל? שואה, האמת שגם שם לא היית, ואולי אולי אולי בקושי הצלחת להבין מה קרה שם.

אז לוקחים את המושג חורבן שלהבין אותו אנחנו יכולים מעט בגלל חורבן גוש קטיף, 

ומתאבלים על החורבן.

חורבן בית המקדש וודאי וכו'

ובוודאי חורבן גוש קטיף עם כל נוראותו - אינו "החורבן", וגם לא השואה, ח"ו.

ולא גלינו משם "מארצנו" אלא בתוך ארצנו. 

ואין לטשטש מה עיקר עניינו של ט' באב.

עם זה - נכון שכל בלבול הדעת ביחס לארץ, הוא המשך מהגלות המרה שהתחילה מיום זה.

ויש מי שע"י המוחשיות של ההחרבה הנוראה של מחיקת חבל ארץ שראה שם - יוכל להמחיש לעצמו יותר "כיוון" של מה שהיה החורבן באמת, וגם להצטער באמת על כל תוצאותיו כל הדורות, שזה אחד מהתגלגלויותיהם.

ולענ"ד, זה לא מעשה נכון לציין את ט' באב ברצף של סרטי הגירוש. אני ממילא לא יכול להסתכל אפילו בקצה של אחד מהם. אבל זה גם בהכרח מסיט את הדעת מיסוד הענין. ויש לכך, לדעתי, עוד השלכות קשות.  אנחנו צריכים לזכור ולהפיק לקחים, אבל גם לנסות לרפא את השבר. אני לא חושב שזה עוזר לכך.

בעזהי"ת.

[ועיינו מגילת איכה, ביהמ"ק מוזכר שם רק במס' פסוקים בסוף.. זה ממש לא הנושא העיקרי]

בית המקדש הוא סה"כ סמל [חשוב מאוד ועיקרי, אבל סמל] למצב אידאלי של העם.

אני מתאבלת על המצב העצוב שאנו שקועים בו, ובתקווה לעתיד יותר טווב.

חורבן הבית קרה בגלל המצב בו העם היה שקוע,

ולכן כן מתאבלים בתשעה באב על חורבן הבית.

את אבותינו... בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחאב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה בתר ונחרשה העיר" (מסכת תענית)

"כל האוכל ושותה בת"ב אינו רואה בשמחת ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (שולחן ערוך, הלכות תשעה באב.)

"וכדאי הוא בית אלוקנו להתאבל עליו על כל פנים (= לפחות) יום אחד בשנה (משנה ברורה הלכות תשעה באב).

ביהמ"ק אינו "סמל" אלא גילוי חיים ממשי. השראת שכינה וקדושה ממש, שמקרינה על כל עמנו וארצנו. ועל כן שם גם הסנהדרין, בלשכת הגזית, שמודים לכל ישראל.  אלא שכאשר העם חלילה משחית את דרכו - מתרוקן גם ביהמ"ק מתוכנו הרוחני הקדושתי הפנימי (ספר "נפש החיים")

"קדושת ארץ ישראל - בגלל המקדש" (תוספות)

מגילת איכה מתארת את חורבנה של ירושלים ויושביה. ובוודאי - חורבן ירושלים הוא המשך מאסון חורבן המקדש ואיתו (אגב, ביהמ"ק מוזכר גם בהתחלה, לא רק בסוף)

אם היו עושים סרטים כאלה (או ספרים כמו אלה של השואה)

על בית המקדש - בין על הבניין ובין על החורבן

אז היה הרבה יותר קל לך להרגיש...

לק"י

אבל זה לא רק הסרטים... זה בעיקר להיזכר.. למי שהיה שם..

וחוצמיזה- חורבן גוש קטיף, וכן השואה,

הם תוצאה של חורבן בית המקדש...

אם היה בית המקדש, דבר כזה לא היה קורה..

ולא סתם צירפו חמישה דברים לאותו היום,

יכלו לומר-רק חורבן בית המקדש! זה מספיק גדול, אבל לא,

גם חטא המרגלים, לכידת ביתר, וחרישת ירושלם...

כל דבר שקורה בזמן הזה הוא משמעותי!

תוצאה של חורבן בית המקדש!!!

גם גירוש יהודי ספרד, וגם מאורעות תרפ"ט וגם גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון.

של בתים וגלות ממקום כלשהו בארץ ישראל...

ב"ה

אם הגרוש הי ה קורה בחורף - אז זה כבר לא היה קשור לט' באב?

יש איזה משהו בימים האלה שדווקא בהם הדברים האלה קורים- ולא סתם.

וחוץ מזה- אם זה היה קורה בחורף, לדעתי לא היו שמים על זה דגש כל כך ביום הזה..

אין קשר לדעתי.

אפתח ואומר כי בכל פעם שנרצה למצוא קשר בין שני משתנים תמיד נמצא, וההוכחה לכך אפילו היא כי יש מלא מחקרים שלא מוצאים קשרים בין משתנים ולחלופין מלא מחקרים אחרים שכם מוצאים קשרים בין אותם משתנים בדיוק.

ברובד היותר עמוק, ניתן לומר כי יש קשר בין חורבן הבית לבין חורבן גוש קטיף, לאוו דווקא בתשעה באב.

ולכן לדעתי, אין קשר ממשי בין תשעה באב לבין גוש קטיף.

ובגלל שהתעייפתי מלכתוב (צום וזה.), אני רק אעשה העתק הדבק להודעה שכתבתי באותו רעיון מוקדם יותר בפורום אחר באתר:

כן, גם אני הייתי צופה כל שנה בתשעה באב בסרטי הגירוש, אך השנה פשוט נפל לי אסימון.

מעבר לזה שהגירוש אירע בי' באב ולא בט' באב. המהות של ט' באב היא הרבה יותר עמוקה, במחילה.

שריפת בית מקדשנו, המקום הזה שהוא מקור השכינה והקדושה, העילוי, פני הקב"ה התגלה שם. במחילה שוב, זה לא בית כנסת, זה לא דמה, זה המקור של המקור! זה העצום שבעצומים.

אני יכולה להבין את הדור שלנו שקשה לנו להתחבר לחורבן בית המקדש ויותר קל להתחבר לאובדן גוש קטיף. עם זאת, אני חושבת שצריך לשים את הגבול הזה. ולהבין שזאת לא המטרה! ...זה יכול להיות האמצעי בהתחלה כדי להתחבר לחורבן האמיתי, לחורבן בית המקדש, אבל אסור לנו "להיתקע" בשלב הראשוני הזה כדי להבין את החורבן הגדול באמת עליו אנו מתאבלים בתשעה באב.

חייב להיות תיאום מושלם בין שני הדברים ורק אז נוכל לומר שיש פה קשר?

הדברים שקרו בגירוש קרובים מאד למציאות בה נוכל להרגיש חורבן אמיתי ואין צורך להאריך בדיבור על זה..

דווקא תמוה בעיני לא לראות קשר כלל

וניתוק חבלי מולדת היה דיוק בט' באב, או אפילו בי' באב שזה גם יום שנחרב בית המקדש כמו שכתוב בחז"ל.

הבעיה שחוץ מהמרחק האסטרונומי בין חורבן הבית לגירוש גוש קטיף, דבר נוסף שבחורבן הבית אנו יודעים על איזה עבירות קרה לנו, ובחורבן גוש קטיף, איננו יודעים למה ה' בחר להעניש צדיקים קדושים, אין לנו נביא ואין איתנו יודע עד מה.

והנה מקור אחד בנושא שתנוח דעתך:

"אמר ר' יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו שנאמר (ישעיהו ה) באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב ואמר ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן שנאמר (תהילים קכה) שיר המעלות לדוד הבוטחים ביי' כהר ציון מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן" (בבלי ברכות נח ע"ב)

ולהשוואה שערכת אתה יכול להוסיף לכף השניה את העניין שאת בית המקדש החריבו שונאי ישראל מבחוץ, ואת גוש קטיף החריבו אחים מעם ישראל שזה כואב יותר, ודי נכון לומר שהוא נחרב בגלל שנאת חינם.

השנה התרכזתי אך ורק בחורבן המקדש..

היה לי הט' באב הכי משמעותי שהיה לי בחיים!!

הרבה יותר משנים קודמות בהם צפינו בסרטים מהגירוש וכו'..

באמת אין מה להשוות..

אין כמו לילה בעיר העתיקה.

הייתי חורבה מחורבות ירושלים..

שנה הבאה בעז"ה בבית המקדש..

לילה בעיר העתיקה זה ממש עוזר להכנס ליום הזה כמו שצריך.

תוסיפו לזה קריאת מגילה של הרב אריאל ולעמוד כל הלילה בדוכנים של מכון המקדש, ובכלל זו חוויה מרגשת.

דווקא אם יש משהו שהפנמתי מהלילה הזה זה כמה אנשים לא יודעים מה זה בית המקדש, כולל אני. וביחס ישיר לכמה שהם לא יודעים, מגיע כמה שהם רוצים לדעת, אם רק יתנו להם את הדחיפה. לעומת כמה שיודעים על גוש קטיף זה באמת מעט. נכון, אולי זה יכול לעזור להתחבר לנושא, להבין קצת מה זה חורבן, אבל לדעתי זה לא יגרום לנו להבין מה זה מקדש, שזו המטרה העיקרית לדעתי של היום הזה- הבנייה שתבוא יותר מהחורבן שהיה, התיקון יותר מהחטא.

שנזכה לתקן את עצמנו עד לשנה הבאה בירושלים הבנויה, מהצד השני של הכותל...

 היה שמח, שמח ורוקד, שמח ורוקד 120 שנה!!!

   
בעז"ה שנזכה להתקרב לרב אריאל כמה שיותר...

יש מטרה 'עצמית' בלהתקרב לרב אריאל?

אני רוצה להתקרב לה' דרך ביהמ"ק, ואת זה אפשר לעשות אולי דרך הרב אריאל.

אוי נו....

בלי אם.. ובלי אולי..
אתה באמת לא מבין או מנסה לא להבין?
 
לא רואה מקום למחלוקת בכל מה שקשור לרב אריאל.

סוף דיון.

כמו שצורם לי המשפט 'שרבנו ימצא לך זיווג/ישמח אותך'.

למרות שלמדתי 3 שבועות על הנושא,

והתפללתי לפני, שלא נסמן "וי" על היום הזה אלה נכאב את החורבן

למרות שהייתי בכותל, טיילתי קצת בעיר העתיקה, השקפתי על הר הבית

הלב נשאר אטום והעיניים יבשות,(ווהבטן מקרקרת)

אז מה נשאר? רק לפנות לה', מהמקום הזה,

ה',אני אדישה!!

לא מרגישה שום דבר

 לא כואב לי

לא ירושלים, לא כבוד ה', לא גלות השכינה

חוץ מצפיה - שהצום יגמר ..

תגרום לנו לרצות, להבין, לצפות, לפעול לגאולה

תעזור לנו - שיהיה לנו אכפת מכבודך וכבוד השכינה..

(וכן על זה הדרך)

טוב , כן (מה רציתם אחרת לא הייתי כותבת..)

כאן באמת בכיתי,

אבל גם אם לא, זה לא משנה....

מה שאמור להיות חשוב הוא לא מס' הדמעות אלה למי הן מופנות

מה שניסיתי לומר שהרעיון כאן הוא לעמוד מול ה' ולכאוב איתו

כל אחד דרך מה שמדבר אליו

אבל אם אדם יעמוד מול ה', גם אם הוא יראה סרט על הגירוש זה לא ישאר שם

אלה יהיה מנוף למקום של ההשתוקקות לגאולה,לבית.

טוב זה בכל מקרה ארוך מידי

שנזכה..

עמ"י זכה להיות עם סגולה ולקיים תרי"ג מצוות (613)

האמנם? בלי בית מקדש אי אפשר לקיים:

א. מצות בניית המקדש- מצווה אחת

ב. עבודת המקדש (עבודת כה"ג ביום כיפור, עלייה לרגל,קידוש החודש...)-55 מצוות

ג. קורבנות וצרעת- 71 מצוות

ד. מצוות התלויות בארץ ובמקדש( יובל,ביכורים,נטע רבעי...)- 29 מצוות

ה. מצוות כהנים ולווים-35 מצוות

ו. טומאה וטהרה- 19 מצוות

ספרתם?

ישנם 210 מצוות יותר משליש ממצוות התורה שתלויות במקדש שאיננו יכולים לקיים בגלל עוונותנו...

וזה עוד בלי למנות את החוסר במצוות הסנדרין והמלך...

העולם עומד על תורה עבודה וגמילות חסדים-

היום אין לנו לא עבודה (קורבנות..,)

גמילות חסדים לא שלמה (אין סנדרין שיחוקקו וקי צדק)

וגם התורה שלנו לא מתקיימת בשלמותה....

שנזכה בקרוב ממש

(עיבוד מתוך לימוד יומי של המקדש בדרך- חודש תמוז)

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.