לאביבה שליט

בסייעתא דשמייא!

                                  לאביבה שליט.

שלום אביבה. אמא אמרה לי שיש לכם בן שהוא בארץ אחרת, שהוא רחוק ושאתם לא יכולים לראות אותו, אז החלטתי לכתוב לכם מכתב כי גם לי יש אחים שאני לא יכולה לראות ושהם רחוק רחוק. אמא אומרת שהם יכולים לשמוע אותנו אם נדבר אליהם, אבל רוני צוחקת, היא אומרת שמתים לא יכולים לשמוע.

כששאלתי את רוני לאן הבן שלך הלך היא צחקה עלי ואמרה שאני תמימה ושהוא בכלל לא רצה ללכת לאיפה שהוא נמצא ושהמחבלים לקחו אותו. גם את אבא שלי הם לקחו, את יודעת אביבה? וגם את האחים שלי, אז בעצם אנחנו די דומות. נוכל להיות תאומות בפורים ביחד, אם תרצי.

אתמול כשראינו טלוויזיה אני, אמא ורוני דיברו על הבן שלך, שמעתי אותם. אפילו ראיתי תמונה שלו, הוא מאוד גדול.

האישה בטלוויזיה אמרה שרוצים להחזיר את הבן שלך ולהחזיר גם מחבלים. אבל אז חשבתי שזה בעצם לא פייר העסקה הזו, כי זה אחד תמורת אלף והם גם יכולים להרוג, הם תמיד הורגים. אמרתי לאמא שבכלל זה לא טוב לשחרר אותם, שיישארו איפה שהם כי הם רעים.

רוני אמרה שאני לא מבינה כלום והיא הפילה אותי מהספה ובכיתי אבל אז אמא הסבירה לי שהמחבלים שכלואים אצלנו יחזרו לארץ שלהם והבן שלך אלינו. קוראים לזה החלפת שבויים. אמא קצת רעדה כשהיא דיברה אז רצתי מהר להביא לה מים למרות שכאב לי הברך כשנפלתי וחיבקתי אותה חזק חזק, שלא תפחד.

בלילה כשהלכנו לישון רוני נרדמה מהר אבל אני לא רציתי להירדם. תמיד אני מנסה להישאר ערה עד מאוחר מאוחר בשביל לשמור שאף אחד לא ירה על רוני ועל אמא בלילה כמו שעשו לאבא, אהרון וגם לשחר שהוא היה התאום שלי ושהכי אהבתי אותו כי תאומים חייבים להיות תמיד אותו דבר וגם לאהוב אחד את השני יותר מאחרים. (אבל גם את אהרון אהבתי מאד, הוא תמיד היה נותן לי מהסוכריות שלו) .

לפני שכמעט נרדמתי חשבתי שאולי זה יהיה טוב אם הבן שלך יחזור מרחוק, כי אז אולי גם אבא יחזור וגם שחר. אבל אני לא רוצה שהמחבלים יחזרו כי אז אני אצטרך לשמור יותר טוב על רוני ואמא ואני לא כל כך חזקה, כי אני עדין די קטנה.

רציתי לשלוח לך את המכתב כדי לחזק אותך, כי את בטח מאד אוהבת את הבן שלך וזה בטח קשה לך שהוא רחוק.אני יודעת כי גם לאמא קשה, היא תמיד עצובה וכפופה.

חשבתי המון זמן על מה לכתוב לך וחשבתי שאולי זה יהיה קצת קשה לך, אבל תוכלי להגיד לאישה בטלוויזיה לא לשחרר מחבלים גם אם הבן שלך יהיה רחוק? כי אם המחבלים יחזרו אז הם יקחו גם את אמא ורוני רחוק ואני לא רוצה שגם הם ילכו. למרות שאמא אומרת שהם אף פעם לא הולכים, היא חושבת שהם גרים על הגבעה שלידינו, בתוך סלעים לבנים וגדולים, אבל בכלל אי אפשר לנשום שם ואין שם מקום. אני לא רוצה לגור שם, זה בכלל לא נשמע כיף.

רוני אמרה שהבן שלך הוא חייל גיבור ואני חושבת שלחייל גיבור יש אמא גיבורה. אז רציתי להגיד לך כל הכבוד. קשה להיות גיבור, אני יודעת, גם אנחנו גיבורות, ככה אנשים אומרים לנו.

                           נועה מכתה א' ורדית.