מבולבל

בחדרי אני יושב

על עצמי אני חושב,

פותח את יומני וכותב,  

כל מה שמצטבר אצלי בלב.

שונא וגם אוהב,

שמח ומתאכזב

מעריך אבל מתעב,

אושר מעורבב בכאב.

ליבי אכול ספקות,

כל כולי דאגה וחרדות,

מחשבות ותהיות,

ייסורים והתלבטויות.

לא מצליח לכתוב,

על כל הרוע והטוב,

על המרגוע והמכאוב,

שיוצרים אצלי רגש רחוק קרוב.

סוגר את היומן,

מרגיש שזה בזבוז זמן,

הכתיבה לא תעזור,

אל עצמי אני לעולם לא אחזור.

מבולבל בוהה בתקרה,

רוצה לסובב את הגלגל בחזרה,

עדיין לא מבין מה קרה,

איך הגעתי למצב הנורא.

לא יודע מה קורה לי,

לא מבין מאיפה זה בא לי,

לא יודע אם טוב או רע לי,

חושב שאני קצת לא נורמלי.

אלוקים, למה אתה לא עונה לי?!

פורק את כל המחשבות,

לכולן אני מחפש תשובות,

מקווה שכל האכזבה,

תהיה רק לטובה.