משטרת ישראל יזמה הגשת כתב אישום נגד אליצור סגל, לאחר שפרסם מאמר שבו לכאורה העליב את הרב הצבאי הראשי, אף על פי שהאחרון כלל לא הגיש תלונה בעניין. המרכז המדיני לישראל תוקף את ההחלטה להעמידו לדין: "במדינה חופשית גם דעות מכעיסות זכאיות לחשיפה".

הבוקר (שני) נפתח בבימ"ש השלום בירושלים, משפטו של אליצור סגל, שנאשם בביצוע עבירת 'העלבת עובד ציבור' בעקבות מאמר ביקורת שכתב ופרסם באינטרנט, כנגד הרב הצבאי הראשי לשעבר ישראל וייס. במהלך הדיון הוקרא כתב האישום כנגד סגל וזה מצידו כפר באשמה.

השופטת, אילתה זיסקינד, ביקשה מהצדדים לנסות לבצע הליך של גישור פלילי, באם זה לא יצלח צפוי להתקיים הדיון בהוכחות בראשית חודש ינואר. ב"מרכז המדיני לישראל" אומרים כי הגשת כתב אישום נגד סגל מבקשת להפוך ביקורת נגד רשויות השלטון לעבירה פלילית והינה צעד נוסף ומדאיג בהצרת חופש הביטוי בישראל בכל הקשור לנושאים ציבוריים. משום כך החליטו במרכז המדיני להשתתף בהגנתו של מר סגל.

יצוין שכתב האישום הוגש ביוזמת המשטרה ולמרות שהרב וייס כלל לא התלונן על המאמר ואף לא ראה אותו עד שחוקרי המשטרה עלו לרגל למשרדו בקריה בתל אביב, והציגו את המאמר בפניו. עוד יצוין שלפי הפסיקה, עבירת העלבת עובד ציבור מתבצעת רק עם הגעת דבר ההעלבה לידיעתו של עובד הציבור, כלומר, במקרה זה באורח אבסורדי התערבות המשטרה היא שיצרה את העבירה.


במאמרו, שהופיע באתר תנועת "מנהיגות יהודית" אותו הוא עורך, תקף סגל בחריפות את הרבצ"ר לשעבר וייחס לו אחריות למדיניות צה"ל, הפסולה בעיני סגל, במספר תחומים, בהם מדיניות הלחימה של צה"ל בנוכחות אוכלוסיה אזרחית של מדינת אויב, מדיניות שילובן של חיילות בתפקידי לחימה, מידת שמירת השבת בצה"ל ומעורבותו של הצבא בתכנית ההתנתקות. סגל כתב בין השאר:"נסכם אם כן את קווי דמותו של הרב הצבאי הראשי: מסייע לרצח – איסור ייהרג ואל יעבור. מסייע לגילוי עריות – איסור ייהרג ואל יעבור. מסייע לחילול שבת – איסור סקילה. מסייע לביטול מצות ישוב הארץ – השקולה ככל התורה כולה. די בזה ואין צורך להשלים את דמותו". יצוין כי המרכז המדיני לישראל אינו תומך בהכרח בעמדות שביטא סגל או בסגנון בו בחר לבטא אותם.

עמדת המרכז המדיני לישראל היא שאסור להשתמש בחוק הפלילי כדי להצר את חופש הביטוי בסוגיות ציבוריות. בנוסף, לא יתכן שהמשטרה תנהל מצוד אחר אזרחים הכותבים מאמרים בפורומים פתוחים כדי לבשל נגדם עבירות שבלעדי מעורבותה, כלל לא היו באות לעולם. עצם העובדה שהמשטרה בלשה אחרי פרסומים באתר של תנועה פוליטית גלויה במטרה למצוא חומר מפליל, מהווה מקור לדאגה עמוקה. עולה השאלה אם מדיניות המשטרה היא לנהוג כמשטרת מחשבות, ואם היא מפעילה בילוש כזה כנגד תנועות פוליטיות נוספות. המשפט האזרחי, המאפשר תביעות דיבה וכד' הוא המסגרת הראויה לבחון אם ביטוי בציבור הוא פוגע ולדרוש סעד מתאים. יצוין כי החוק נגד העלבת עובד ציבור הוא חוק מנדטורי שמקורו במשרד המושבות הבריטי ושאין כדוגמתו במדינות אחרות, אפילו במושבות בריטיות לשעבר שנשלטות היום ע"י משטרים אוטוריטאריים.

ראש המרכז ד"ר יצחק קליין: "אמנם הסגנון של סגל עשוי להכעיס, אך במדינה חופשית, גם דעות מכעיסות זכאיות לבמה ולחשיפה. עצם הבילוש אחר תנועות פוליטיות גלויות והשימוש במשפט הפלילי כנגד ביטוי כזה פסול מיסודו. במטה הארצי של המשטרה לא מבינים את גבולות סמכותם ואת תחומי תפקידם, לא יתכן שהמשטרה תגייס מתלוננים כדי להפוך ביטוי ציבורי בסוגיות ציבוריות לעבירה".