זבולון כלפא, מזכיר קהילת עצמונה שבשומריה, שוחח ביומן ערוץ 7 על תחושותיו הוא שלוש שנים לאחר הגירוש והעקירה.

בהתייחסו לשאלת הזיכרון החזק ביותר מאותם ימי מאבק וגירוש, חש כלפא לציין שורה אורכה של אירועים שהיוו למעשה את הליך העקירה. "צרוב לי יום משאל מתפקדי הליכוד, היום בו נרצחו בנות משפחת חטואל. זכורה לי השרשרת האנושים מירושלים, וזכורים המאבקים ועד לכניסת הגייסות לבושי השחורים שצועדים בסך כשצרחות אימים נשמעים מהבתים, עד העלייה לאוטובוסים. אלה זיכרונות קשים שעולים בימים ובלילות. זיכרונות שלא נשכחים".

"בסופו של דבר, במרחק של שלוש שנים הנבואות שהזהרנו מתגשמות. הזהרנו שהדבר יביא לאסון לכל העם, והנה ראינו את המלחמה, ראינו את השחיתות. כל אלה מחייבים אותנו לחשבון נפש. כעת צריך להשקיע בחינוך ושוב חינוך ושוב חינוך. רק כך נוכל להגיע לדרך חדשה שתוביל לתוצאות טובות יותר בכל התחומים", אומר כלפא.

בימים אלה עומד בן אחד של כלפא, שהתגייס לצה"ל מיד לאחר העקירה, טרם שחרורו. בן אחר התגייס לפני שבועות אחדים. ולדבריו "שיעור ההתגייסות אצל הצעירים שלנו לא השתנה, כך זה נראה על פניו ללא בדיקה מדוייקת".

להערכתו המציאות הנוכחית נובעת "מתוך אותה הבנה שלמרות כל הכעסים כלפי אדם כזה או אחר, הוא בסך הכול ראש ממשלה באופן זמני, אי אפשר להחזיק חשבון לצבא שהוא של כולנו. הרי מאבק בצבא זו משאת נפשם של האויבים שלנו".

ועל מצבה של הקהילה שלו מספר כלפא כי בריאותם של רבים נפגעה בעקבות המציאות הנוכחית, ובמקרים מסוימים אף נפטרו חברים בעקבות מחלות שתקפו אותם לאחר העקירה.

"הגענו 50 משפחות לשומריה לאחר שמונה חודשים ב'מאהל האמונה'. כיום יש כאן 95 משפחות. הצטרפו אלינו עוד עשרים מישוב אחר ועוד הצטרפו עצמאית. כעצת אנחנו עסוקים בפיתוח הישוב ופיתוח החקלאות".

לדברי כלפא, התחושה בשומריה היא ש"אנחנו מחוברים ליו"ש. אנחנו מחפשים את המכנה המשותף בינינו לבין יושבי ההר בדרום הר חברון. זה בא לידי ביטוי בין השאר גם בעבודה משותפת ובתחומים נוספים".