מהי מורשת רבין? העיתונאי קלמן ליבסקינד מהעיתון "מעריב" תוקף את כלי התקשורת וארגוני השמאל הפועלים מדי שנה בחודש חשוון להכפיש ציבור שלם ולכפות עליו את מורשת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. "מדי שנה, ערב יום הזיכרון, פוצחים כלי התקשורת במסע נוסטלגיה מקושקש בסגנון "אומרים שהיה פה שמח", כזה שיכול לעבוד אולי על עולים חדשים או על חולי אלצהיימר אבל לא מעבר לזה. מספרים לנו על השלום שפוספס כאילו שלא היינו פה כשאנשים שקשקו מפחד באוטובוס ובבית הקפה. מזכירים לנו איזה עולם נפלא היה רבין בונה לנו ו"שוכחים" את הסקרים שלימדו שהסיכויים שלו להמשיך בתפקיד היו נמוכים מים המלח", כתב ליבסקינד. "אם בסתם ימים של חול מואשמת התקשורת בסילופים ובאי דיוקים, הרי שיש שבוע אחד בשנה שבו היא חשה משוחררת לגמרי לעשות ככל העולה על רוחה. אלו ימים שבהם, כך נדמה, מותר לשקר, לבלף ולהמציא ברשות ובסמכות. והכל עובר. קחו, רק לדוגמא, את עניין ארון המתים בצומת רעננה, זה שמדי שנה מוזכר מחדש בהקשר ל"הסתה" של בנימין נתניהו. אין שקר גדול מזה, שהרי אותו ארון מתים באותה הפגנה היה ל"ציונות". כך נכתב עליו במפורש. לא לרבין. אז מאיפה מתמחזרת לה כל פעם הבדיה הזו, כאילו מדובר היה במסע לווייה מסית לרבין? בדיוק מאותו מקום שבו צפה כל פעם הכרזה של רבין במדי אס אס. כולנו כבר יודעים שלולא סוכן השב"כ אבישי רביב לא היינו יודעים על קיומה עד היום ובכל זאת ממשיכים להטיל את האחריות לה על נתניהו והימין. ממש כמו הטענה, ששמעתי השבוע יוצאת מפיהם של שורת מגישים ברדיו, שהזכירו לכולנו את הרבנים ש"כולנו יודעים" שפסקו לרבין דין רודף, כשבאורח פלא הם לא מצליחים להיזכר ולו בשמו של רב אחד כזה. לו היינו עוסקים בלקחי הרצח עצמו, החרשתי. זה אכן דיון חשוב. אבל פולחן ההאלהה שמתנהל כבר 15 שנים סביב יצחק רבין ו"המורשת" שלו הוא נפסד ובלתי נסבל. אפשר להאמין שרבין רצה לעשות טוב אבל אי אפשר שלא להזכיר שמהלכיו המדיניים הביאו למותם של המוני ישראלים. אי אפשר גם להשכיח שהוא שלקח את רוצח היהודים הגדול ביותר מאז היטלר והפך אותו, באחד המחזות המעוותים מאז ומעולם, ללא פחות מחתן פרס נובל לשלום", כותב ליבסקינד בטורו השבועי. "רצח רבין היה צריך להביא את כל החברה הישראלית - כן, גם את התקשורת שלה - לחשבון נפש. כי כשמדברים על חיזוק הדמוקרטיה - והתקשורת היא הבבואה הנאמנה שלה - אי אפשר לשכוח שהתקשורת מילאה תפקיד מרכזי בהקצנה ובסיר הלחץ שנוצרו כאן קודם לרצח. ציבור שלם נדחק אז לפינה וכל צינורות הביטוי שלו נסתמו. העיתונות נתנה גיבוי מלא לראש הממשלה ששיקר לבוחריו, רק משום שזה הסתדר לה פוליטית. היא עצמה עין כשהוא נהג בגסות במי שניסו למחות נגדו והציגה כ"קיצוני" וכ"אויב השלום" כל מי שסרב לקבל בהבנה את הדם שהגירו מהלכיו המדיניים. תנועת "זו ארצנו", שדגלה בפעולות בלתי אלימות, הוצגה כמטורפת ומסוכנת. איש אחד, עם עולם ערכים מעוות, עשה דין לעצמו ורצח את ראש הממשלה". לטור המלא לחץ כאן
