שופטי ביהמ"ש העליון דחו את ערעורו של תושב מחנה הפליטים קבטיה, אשר תביעה שהגיש בדרישה לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו לאחר שנורה במהלך פעילות כוח מסתערבים שהסתבכה, נדחתה בבית המשפט המחוזי. בפעולה, אשר אירעה בחודש נובמבר 1991, נכנס כוח מסתערבים מצומצם למחנה הפליטים קבטיה דרך השדות, במטרה לאסוף מודיעין ולצאת בצורה שקטה. הפעולה הסתבכה לאחר שצועדים בתהלוכה שעברה במקום זיהו את המסתערבים כחיילים, ונוצר חשש ללינץ'. לבסוף חולצו מהמקום חיילי הכוח תוך שימוש באש, ולאחר שלא הצליחו לבצע את המשימה. התובע טען, כי נורה כאשר ירד לחנות מכולת סמוכה לביתו לקנות אבקת חלב לבנו התינוק. כשיצא מהחנות הבחין ב-6-7 חיילים רצים, ותוך הליכתו שמע קולות של ירי. לטענתו הוא הפנה ראשו וראה שהחיילים כיוונו את נשקם לכיוון הליכתו וירו. כעבור שבריר שנייה חש במכה בגבו. לדבריו הוא לא עשה דבר במטרה לפגוע בחיילי צה"ל והוא נורה, לטענתו, בטעות. למרות מאמצי צה"ל לא אותר החייל היורה, בין השאר כיוון שהתביעה הוגשה רק שש שנים אחרי קרות האירוע. המדינה טענה, כי מדובר פעולה מלחמתית, עליה חל החוק לפיו "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל". בית המשפט המחוזי, ובעקבותיו גם בית המשפט העליון קיבלו את הטענה לפיה מדובר בפעולה מלחמתית. השופטת נאור ציטטה את פסק דינו של השופט אהרון ברק, לפיו "אם סיור צבאי בכפר או בעיר נקלע למצוקה של סכנת חיים או סיכון חמור לגוף בשל ירי עליו וזריקות אבנים ובקבוקי תבערה, וכדי לחלץ את עצמו הוא יורה ופוגע בפלוני. פעולת הירי היא 'פעולה מלחמתית', שכן הסיכון שבפעולה זו הוא סיכון מיוחד". השופטת נאור הוסיפה, כי "דיני הנזיקין הרגילים גם אינם צריכים לעסוק באירוע שבו כוח צבאי נתון לסכנה ומופעל הכוח שבידו כדי להגן על עצמו. נראה שאין חולקים כי תוצאת האירוע היא מצערת אך מסקנתי היא כי לאחר בחינת כל נסיבות האירוע – אלו הנוגעות לכוח, אלו הנוגעות לתהלוכה, ואלו הנוגעות לאינטראקציה בין הכוח והתהלוכה – יש להגיע לכלל מסקנה כי זהו מקרה שאף אם תחילתו כפעולת שיטור הרי סופו בפעולה מלחמתית". לפסק הדין הסכימו נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והשופט אדמונד לוי.
