אמרו חז"ל: שלוש רגלים נתן הקב"ה לישראל כנגד האבות. פסח - כנגד אברהם, שכתוב: "לושי ועשי עוגות" והיה בפסח. שבועות - כנגד יצחק, שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק. סוכות - כנגד יעקב, שכתוב "ולמקנהו עשה סוכות". ורצה הקב"ה לתת שנים עשר ראשי חודשים שיהיו מועדים ורגלים גמורים על שם שנים עשר שבטי ישראל, אבל אחר שחטאו בעגל, הפסידו דבר זה. ונשים, שלא חטאו בעגל, הם זכו לראש חודש יותר מן האנשים. וזה הטעם לכך שנוהגות נשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. וכך אומר הבן איש חי "מצוה להרבות בסעודת ראש חודש, ואם חל בחול, עושה בו מאכל יותר ממה שרגיל בחול. ואם חל בשבת, עושה גם כן מאכל יותר ממה שרגיל בשבת (פ' ויקרא) וכן: מנהג ותיקין להדליק נרות בליל ראש חודש - לפחות שניים". ובאמת כל זה שייך לעשיית הנשים. הכנת הסעודה והדלקת הנרות. ועל כך - אין נשים עושות מלאכה בראש חודש, אלא לצורך הארוחה, לצורך סעודת ראש חודש. גם אם מלא ביתנו בערימות כביסה לקיפול, גם אם מלאה הסלסלה בבגדים לגיהוץ, גם אם יש לנו רק עוד שורה לסרוג כדי לסיים את הסוודר. אנו עוצרות הכל ונחות וכך נהנות מזיוו תחילתו של חודש חדש. פסק זמן של אחת לחודש. רגיעה באמצע השבוע של מי שתמיד מוצאת מה לעשות בביתה. והיא מקבלת עליה את המנוחה, את השמחה, את הברכה. את הזכות של נשים בקידוש החודש. היום קידשנו את ראש חודש כסליו. שיהיה לנו ולכל עם ישראל חודש טוב.
