כמעט חודשיים וחצי עברו מאז נרצחו בני הזוג יצחק וטליה אימס הי"ד סמוך לחברון והותירו אחריהם שישה יתומים. בנם אריאל בן ה-16, תלמיד כיתה י"א בישיבה התיכונית ביישוב הסמוך סוסיא, מדבר לראשונה בראיון לערוץ 7 ומספר על התמודדות היומיומית, על השבת ללא ההורים, סגירת החשבון עם המחבלים והחלום להקים ישוב על שמם. אריאל עלה אתמול להר הבית לראשונה מאז רצח הוריו ומספר, "אבא שלי תמיד רצה שנעלה עם הישיבה להר הבית - הוא מאוד רצה לחבר את הנוער להר הבית. היום הגשמנו לו את החלום". על החיים לאחר הרצח אמר "איבוד הורים זה משהו שאי אפשר לעכל, אני מאמין שכל אח מבין אחיי מעכל את רצח באופן שונה". כיום הם עדיין גרים בישוב בית חגי בדרום הר חברון ומקבלים חום ואהבה רבה מהישוב והסובבים לו, "ריגש אותי" אומר אריאל, "קיבלתי טלפון שבוע שעבר אחרי 'שבת חברון' שתורמים מארה"ב שמעו על האסון שפקד אותנו ורוצים לפגוש בנו. באוסטרליה אספו לנו כסף, ויש גם אנשים רבים טובים כמו יהודה גליק שמלווה את המשפחה מאז האסון 24 שעות ביממה". אריאל מספר על הרגע בו צה"ל הודיע להם על חיסול שני המחבלים שביצעו את הפיגוע, "התקשרו אלינו בשש בבוקר בסיום פעילות צה"ל ואמרו לנו שזיהו פגיעה בשני המחבלים שרצחו את אבא ואימא, הודיתי להם, הרגשתי טוב שאותם מחבלים לא יהרגו יותר יהודים אבל זה לא מה שיחזיר את ההורים שלנו". בשלושת אחיו הקטנים מטפלת המשפחה הקרובה, לשבתות הם מוזמנים פעם בישוב פעם מחוצה לו."הפיגוע נתן לי מבט על החיים, הבנתי הרבה דברים על ההורים שלי שלא הבנתי אז", אומר אריאל. איך ממשיכים הלאה? "החיים מלמדים אותך שאתה חייב להמשיך, הנסיבות שההורים שלי נהרגו מחייבות אותנו להמשיך, המחבלים שהרגו אותם ניסו להפסיק את החיים שלנו כאן, זו החובה שלנו להמשיך". איך מנציחים? "בצורה הפרטית, ביום-הולדת האחרון של אימא קראנו דברים שהיא כתבה, הסתכלנו בתמונות, למרות שהיא לא הייתה חגגנו איתה, בצורה הכללית, אני מקווה שנוכל לבנות ישוב על שמם זו תהיה הנצחה ראויה ומתאימה להם".
