וירוסים במחשבים שלנו כמדומני, כבר מזמן מתקבלים כמובן מאליו ולא משהו יוצא דופן ומסוכן (אולי Stuxnet מהווה יוצא דופן אבל נדבר עליו בהמשך). אך כך לא היה תמיד, היו גם פאניקות מאסיביות וגם נבואות זעם של חברות אנטי וירוסים, החוזות את סוף העולם הקרב בגלל וירוסים,גם אגדות אורבאניות על וירוסים, מסוגלים לגרום להתקפי אפילפסיה ושבץ אצל האדם מאחורי המחשב. הווירוס הראשון נוצר כתוכנת ניסוי, שמדגימה יכולת תוכנה לשכפל קוד בתוך רשת ללא מגע יד אדם. בוב טומס, עובד BBN Technologies כתב תוכנה שקרא לה Creeper (היום לסוג תוכנה זה קוראים תולעת) שהדביקה מחשבים על בסיס מערכת הפעלה DEC PDP-10 TENEX וניצלה למען כך את רשת ARPANET. על מסך המחשב שנדבק הופיע כתובת I am a Reaper, catch me if you can . חברת BBN Technologies עסקה במחקר דרכי תעבורת מידע עבור רשת APRANET, הרשת שלימים תהפוך לאינטרנט שאנו מכירים. משמע הווירוס והאינטרנט הופיעו כמעט באותו זמן. המושג וירוס מחשבים הופיע בשנים 1983-1984 הודות למרצה בחוג למחשב באוניברסיטת דרום קליפורניה לאונרד אדלמן (Leonard Adleman) ולסטודנט שלו פרדריק כהן (Frederick Cohen). את המושג עצמו המציאו אדלמן וכהן כתבת תוכנת טפיל להדגמה של יכולות הדבקה כמו וירוס רפואי לכל דבר. אך קודם לכן בשנת 1981 גיק בן ה-15 בשם ריצ'רד סקרנטה (Richard Skrenta), אוהד מתיחות מחשב כתב וירוס נטען ראשון (boot sector virus) למערכת ההפעלה Apple II, שהתפשטה באמצעות דיסקטים. זה היה גם מקרה ראשון לתפוצת וירוס בין משתמשים, שלמזלו לא גרם שום נזק. כבר בשנת 1986 האחים בסיט ואמג'ד פארוק אלבי כתבו את תוכנת cBrain ומיגנו אותה בוירוס שבו סקטור בזיכרון נגנב והוחלף בסקטור פגום (bad sector). הווירוס יצר על דיסקט עד 5 קילובייט של סקטורים פגומים, עצר את עבודת הכונן ופגם בזיכרון ה-DOS. לפי ההסברים של האחים אלבי הם כתבו את התוכנה בכדי למנוע העתקות פיראטיות של התוכנה שלהם, הם ציינו את פרטיהם בתוכנה וקיבלו מבול של משתמשים נזעמים עם תלונות על נפילת קורבנות תמימים לתוכנה. שנת 1987 בכלל הסתמנה כשנה עשירה לנוזקות התוכנה. משרדי IBM בבלגיה נפלו קורבן למתקפת וירוס הצפנה הראשון Cascade, ומאז IBM החלה בפיתוח אנטי וירוסים. הופיע גם הווירוס הראשון למחשבי Commodore Amiga, אך שום וירוס לא השתווה ל- Jerusalem. תוכנה מזיקה זו התיישבה בזיכרון אופרטיבי והדביקה את כל הקבצים במערכת. הקובץ ששרד אחרון היה command.com, קבצי ה-EXE תפחו וגדלו עד אשר הפסיקו להיכנס לזיכרון. מחשבי PC-XT הואטו עד פי חמישה ממהירותם, הפגיעה במחשבי PC-AT פחות משמעותית. הבעיה העיקרית הייתה שבכל יום שישי ה-13 כל תוכנה שהופעלה ממחשב נגוע הודבקה בתוכנה. בדצמבר 1987 הופיע Christmas Tree EXEC וירוס שהפיץ עצמו בתוך רשתות ועצר פעילות של מספר רשתות מחשבים בינלאומיות. בנובמבר 1988 המומחים איתרו וירוס ראשון שרשמית נקרא וירוס התולעת Morris worm. הכותב של התולעת הוא רוברט טאפן מוריס, סטודנט אוניברסיטת קורנל שבאמצעותה רצה לדבריו לדעת כמה מחשבים מחוברים לאינטרנט בעולם. מה שלא מסביר למה מוריס הפיץ את הווירוס ממחשבי אוניברסיטת MIT ולא ממקום לימודיו באוניברסיטת קורנל. התולעת הייתה מיועדת לנצל פרצות במערכות BSD, החל מסיסמאות חלשות וכלה בפרצות בתוכנה. התוצאות של ההתפרצות התחלואה הממוחשבת לא מיענו להגיע ומספר רשתות קרסו תחת התולעת של מוריס. רוברט מוריס היה הראשון שנשפט בחוק מחשוב החדש של 1986(Computer Fraud and Abuse Act) וקיבל שלוש שנים מאסר על תנאי ועשרת אלפים דולרים קנס. לימים מוריס הפך למרצה באוניברסיטת MIT. אלוף הנזקים הבא היה אמור להיות הווירוס Michelangelo בשנת 1992, אך לא הפך. הסתבר שכלי התקשורת טיפחו היסטריה מיותרת על סוף העולם הקרב ב6 למרץ. שום דבר לא קרה. ב1995 הופיע וירוס מאקרו הראשון שניצל פגיעות ב Microsoft Word- וירוס Concept , ככל שנפוצה תוכנת אופיס במחשבים, כך גדל מספר תוכנות המאקרו, המתרבות בו. בשנת 1998 הופיע וירוס מסוכן קיצוני ממקור סיני CIH. כפי שנודע הווירוס הפיץ עצמו עם עדכוני תוכנה מחודשים לכונני הcd-rom של חברת Yamaha. לאחר מכן התפשט לאתר Activision שממנו הורדה גרסת הדמו למשחק SiN מודבות בוירוס זה. בתחילת 1999 IBM סיפקה ללקוחות מספר אלפי מחשבים מדגם Aptiva שהופצו כאשר הם כבר מודבקים בווירוס CIH שעבר שדרוג ונודע לימים כ- Chernobyl, את השם שלו הוא קיבל כי את ההתקפה התחיל ביום השנה לאסון צ'רנוביל ב26 לאפריל 1999. הווירוס מילא 1024 קילובייט של הסקטור הנטען באפסים והשבית את הBIOS. לאנשים פשוטים המשמעות הייתה השבתה מוחלטת של המחשב. וירוס Melissa מאקרו וירוס שהפיץ עצמו באמצעות דואר אלקטרוני תוך ניצול ספר כתובות של Microsoft Outlook. ILOVEYOU הקרוי גם LoveLetter , נפוץ בשנת 2000, אחד הוירוסים המזיקים ביותר בהיסטוריה. הוא צד כתובות מתוך ה Outlook, שלח עצמו במייל תמים למראה עם קובץ מצורף LOVE-LETTER-FOR-YOU.TXT.vbs . אז מה הנזק שכבר יכול לגרום קובץ TXT תמים? התשובה היא 6 עד 10 מיליארד דולרים. 2001 הייתה שנה של הווירוס AnnaKournikova, גם הוא תולעת דואר. משתמשים תמימים רק רצו לראות תמונות של הטניסאית הרוסית ונפגעו. כותב התולעת אגב נתפס ונשפט ל150 שעות עבודת שירות. 24 לינואר 2003 הופיע וירוס Sapphire הוא גם SQL Slammer שיצר כבר אירוע גלובאלי, השאיר את דרום קוריאה ללא רשת האינטרנט, פגם ברשת הכספומטים בארצות הברית. מאוד קטן בגודלו 400 בייט בלבד, וירוס כזה איתר כתובות IP באופן ראנדומלי והשלח עותק של הווירוס לכל עבר. בתוך 3 דקות 75 אלף כתובות דואר אלקטרוני נדבקו בווירוס. מה שהציל את האינטרנט מפגיעה מוחלטת זה שהווירוס סגר את כל ערוצי ההתקשרות והתקשה להתרבות. אחרי התוכנות האלה (אולי שכחתי את MyDoom שבשנת 2004 היה הוירוס הכי מהיר הפצה בהיסטוריה) הוירוסים משכו פחות ופחות תשומת לב אליהם, הם שוב שינו צורה, גודל ומשמעות. היום כותבי הוירוסים אינם מתחרים איזה וירוס יתרבה מהר יותר וביותר מחשבים. היום סוסים טרויאנים ווירוסים לא נכתבים בכדי ליצור נזק פיזי במחשבים, אלא בכדי לגנוב מידע אישי, פרטי כרטיסי אשראי וסיסמאות. בשנת 2007 להרבה מהומה גרם וירוס Storm Worm שהספיק להדביק בבוט.נט 50 מליוני מחשבים. אך את הכתר תופסת התולעת "האיראנית" Stuxnet שכבר כתבנו רבות עליה גם בניוזגיק – אולי בגלל המקוריות שלה, אף אחד פשוט לא ראה דבר דומה. מדובר בנשק רציני לכל דבר. גם אם נפסול את דעות אנשי הקונספירציה, וירוס זה אכן נועד לתקוף בצורה ממוקדת מערכות תעשייתיות. 30 שנים לא הרגו את הוירוסים, הם רק שינו צורה ואופי, סיפורם לא מסתיים בזאת, ומי יודע מה תהא צורתם בעוד 30 שנים.
