"אם צרכנות היא אחד מאופני הבילוי הנפוצים בקרב ילדים ובני נוער, הרי שאנו כמבוגרים כשלנו", אומר יו"ר הוועדה לזכויות הילד זבולון אורלב, "כשלנו בכך שלא השכלנו להנגיש לבני הנוער את אוצרות התרבות היהודית והתרבות הכללית מהם יוכלו לשאוב השראה לחיי רוח. נכשלנו בכך שלא עמדנו בפרץ בפני האינטרסים הכלכליים האדירים ששוטפים את מוחם הצעיר ביתר קלות, ובכך שהותרנו את ילדינו חשופים לקלקלת השוק במקום לחשוף אותם לנכסי התרבות האמיתיים" לקראת דיון הוועדה לזכויות הילד של הכנסת בנושא "ילדים וצרכנות", שיתקיים מחר, יום ג' בשעה 10:00 באולם ירושלים, הכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת נתונים על ילדים וצרכנות, ובדק את אופן ומידת יישומם בפועל של החוקים והכללים האמורים להסדיר זאת. כן מעלה מסמך המממ נושאים שלפי ארגונים העוסקים בזכויות הצרכן מהווים מוקד לתלונות ולקושי בהקשר של צרכנות ילדים. המסמך המלא מצ"ב. להלן מידע מתוכו: השפעה שלילית של מסחור וחשיפה לפרסומות על ילדים עשויה לבוא לידי ביטוי במספר אופנים: פגיעה בקשר בין הורים לילדיהם בשל הפצרות הילדים לרכישת מוצרים, גרימת קשיים חברתיים לילדים ולבני נוער והפעלת לחץ חברתי, פגיעה בדימוי הגוף של ילדים ובני נוער, עידוד ילדים לעישון, שתיית אלכוהול וצריכת מוצרים אחרים המזיקים לבריאותם, השמנת יתר, חשיפת ילדים לתכנים מיניים ומסחור של המיניות, הבניית זהויות מגדריות והגדלת תחושת אי השוויון בין ילדים משכבות שונות באוכלוסייה. במסגרת משרד החינוך פועלת וועדה שמנפיקה אישורים לגורמים מסחריים לפעילות בבתי ספר. כל המבקש לשלב פרסומת מסחרית בפעילותו במערכת החינוך חייב לפנות אל הוועדה לקבלת היתר. בכל שנה ניתנים בין 10 ל-20 היתרים מסוג זה. עם זאת, הוועדה איננה גוף מפקח. לפי נתוני האגף לפניות הציבור במשרד החינוך בשנת הלימודים תש"ע טיפל האגף בשמונה תלונות בנושא פעילות מסחרית במוסדות חינוך, זאת לעומת שלוש תלונות בשנת תשס"ט ושמונה תלונות בתשס"ח. משרד החינוך לא העביר מידע על העמדה לדין של עובדי הוראה או מנהלי מוסדות חינוך בגין עבירה על חוק איסור פעילות מסחרית במוסדות חינוך, התשס"ח-2007. ההשפעות העיקריות על ההחלטות הצרכניות של הילדים מקורן בפרסומות ובמותגים, בחברים ובמושאי הערצה כגון זמרים ולהקות, סלבריטאים, תכניות טלוויזיה וכד'. נמצא כי צרכנות היא אחד מאופני הבילוי הנפוצים בקרב ילדים ובני נוער. לסוגיות אלו השפעה הן בהיבטים כלכלים, והן בהיבטים חברתיים רחבים יותר בעולמו של הילד, בהם: אלימות ילדים ובני נוער, השמנת-יתר של ילדים ובני נוער ועישון בקרב ילדים ובני נוער. טכניקות שיווק כגון מועדוני מעריצים, אירועי שיווק, יחסי ציבור ותוכן שיווקי, מיועדות להגדיל את חלקם של הקשרים הבין-אישיים במערך השיווקי. סעיף 7א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: החוק) קובע כי: "לא יפרסם אדם פרסומת ולא ינקוט דרך שיווק אחרת אם הפרסומת או דרך השיווק כאמור עלולות להטעות קטין, לנצל את גילו, תמימותו או חוסר ניסיונו או לעודד פעילות שיש בה כדי לפגוע בגופו או בבריאותו הגופנית או הנפשית." כן מובאים בתקנות איסורים על פרסומות ודרכי שיווק המיועדים לקטינים, בהם איסורים על פרסום ושיווק שעשוי לנצל את תמימותם וחוסר ניסיונם של הילדים הצופים. סעיף 40 לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת בטלויזיה), התשנ"ד- 1994 אוסר על בעל זיכיון לשדר תשדיר פרסומת המכוון לקטינים אשר יש בו משום עידוד קטינים למעשים לא ראויים או שיש בו ניצול לרעה, בכל דרך שהיא, את עובדת היותם של קטינים נוחים לשכנוע יותר ממבוגרים. ועדת האתיקה בפרסומות של הרשות השנייה בחנה לפני שנים אחדות את נושא התוכן השיווקי והגדירה את הכללים הנהוגים בעניין זה "מתכונת של איסור גורף המלווה בשורה ארוכה של יוצאים מן הכלל". מאז 2004 ניכרת מגמת עלייה במספר תלונות הציבור על תוכן פרסומות ותוכן שיווקי ובתלונות על תוכן שאינו מתאים לילדים. מרבית הפניות שקיבל ארגון "אמון הציבור" בנושא צרכנות ילדים הם מתייחסות לענף התקשורת. בין התלונות בולט חיוב צרכנים על שירותי תוכן שילדים הזמינו בטלפונים הניידים, חיוב צרכנים באמצעות חשבון הטלפון הנייד בגין מסרונים ששלחו ילדים בעקבות פרסומים באינטרנט והחתמה של ילדים ובני נוער על עסקאות ללא אישור הוריהם.
