שופט בית המשפט השלום בירושלים, עודד שחם, פרסם היום (ד') את פסק הדין בתביעת הדיבה של ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, כנגד יו"ר ארגון ההורים בירושלים, אתי בנימין. השופט קבע כי "הנתבעת ייחסה לתובע, כעניין שבעובדה, שימוש פסול בילדים לקידום מטרות פוליטיות. היא לא חסכה בדימויים ובמילים על מנת לגנות התנהגות נטענת זו... על פי אמות המידה עליהן עמדתי, המדובר בלשון הרע במובן חוק איסור לשון הרע. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח ההתייחסויות השליליות במובהק הכלולות בפרסום, עליהן עמדתי... אין כל ראייה הקושרת את ברקת להגעה האמורה, למימונה, למימון החולצה ולכל פעולה אחרת... אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה את אמיתות הפרסום...". השופט הוסיף באשר לפרסום הנתבעת כי היא "לא נקטה באמצעים מינימליים לבדוק את נכונותו בטרם עשייתו ועל רקע זה לא ניתן לייחס משקל רב לטענתה של הנתבעת כי האמינה בנכונות הפרסום" כמו כן כתב השופט "אני קובע כי נשלל תום ליבה של הנתבעת בעשיית הפרסום וכי לא עומדות לה הגנות תום הלב שבחוק איסור לשון הרע. היא לא טרחה לבדוק את נכונות הדברים, לרבות מול ברקת, היא ייחסה לתובע בפרסום רמה מוסרית ירודה והשתמשה בביטויים אשר רמת פגיעתם גבוהה ובכלל זה טענה להתעללות, והשוואה של התובע ל"יצורים אחרים". היא אף קראה לכל בר דעת להתנגד לבחירתו של התובע לעמדה ציבורית כלשהי... ופנתה לאדם אשר היה ידוע לה כיריב פוליטי של ברקת.. יש ממש בטענה כי העובדה שמדובר באיש ציבור נוטה להעצים את הפגיעה בו, בנסיבות העניין". בית המשפט פסק כי עליה לפצות את ראש העיר בסכום של 35,000 ₪ + שכר טרחה 10,000 ₪ +1,100 ₪ הוצאות התובע. את ברקת ייצגו עו"ד ירון רוסמן ואסיף רוזנברג ממשרד עורכי הדין נשיץ ברנדיס. ראש העיר ברקת, הודיע עם קבלת פסק הדין, כי יתרום את הכסף לתחום החינוך בירושלים. השופט ציין בפסק דינו, בין השאר, כי התובע, אשר עורר רושם אמין, "הוכיח כי נעשה פרסום במובן חוק איסור לשון הרע". הוא הוסיף כי "בנימין לא היתה יכולה להעיד מידיעה אישית כי ברקת נהג כפי שטענה במכתבה והיא אף לא נכחה בישיבת המועצה... בנימין לא הניחה תשתית לטענה בכתב ההגנה ובתצהירה כי ברקת הביא את הילדים לבניין העירייה בצורה מאורגנת ותוך ציודם בחולצות אחידות, ואין כל ראייה הקושרת בין התובע ובין החולצות שלבשו הילדים באותו היום ואין כל ראיה הקושרת בין דרכי הגעתם של הילדים לישיבה". באשר לעדויות הצדדים ציין השופט כי "בנימין זימנה לעדות שורה של עדים... שלא היה בעדויות מי מהם כדי לשפוך אור על השאלה שבמחלוקת.... ואין בעדויות אלה כדי לסייע לנתבעת". באשר לעדים מטעם התובע כתב השופט כי "הוצגו בפני ראיות פוזיטיביות הסותרות את התיזה העולה בפרסום", וצוינו עדויותיהם של נציגי וועד ההורים כי "ההחלטה על הגעה למקום היתה של וועד ההורים והתובע לא גרר איש לישיבה האמורה וכי הגיעו לישיבה הורים עם ילדיהם בעצמם ועל דעת עצמם". כן ציין השופט את שעדויות העדים השונים לפיהן נאמר לוועד ההורים כי הגעת הילדים למקום אינה מומלצת ע"י ראש העיר "לא נסתרו בעדויות מן הבחינה העניינית, יש בהם תמיכה ממשית בגרסתו של ברקת בנקודה זו". באשר לחולצות שנטען כי ברקת מימן, קבע השופט כי ע"פ עדות עו"ד שמיר, אשר עורר רושם אמין, "היה מדובר בחולצות של קייטנת בית הספר שחולקו לילדים ע"י חברי הוועד עצמו... ואף הוצגה חשבונית התומכת בגרסתו. במייל אין כל ראייה הקושרת את ברקת להגעה האמורה, למימונה, למימון החולצה ולכל פעולה אחרת" כמו כן נכתב כי "הפרסום אף היה חריף ביותר באופן ניסוחו, אף שהוא מוען לברקת, העתק ממנו לא הועבר לידיו והוא ראה אותו לראשונה רק בישיבת המועצה בה הופץ לשאר חברי המועצה..." השופט ציין בסוף פסק הדין כי "אין בפניי התנצלות של הנתבעת על תוכן המכתב... הנתבעת עמדה על טענותיה וניהלה הליך מורכב למדי, אף שלא היתה בידה ראייה ממשית להוכחת טענותיה. גם לכך יש משקל".
