הפרופ' שלום רוזנברג, סבור שפרשת בר-לב מעלה כמה שאלות גדולות. "יש כאן שאלה גדולה ועקרונית, אנחנו לא שופטים לגופו של עניין, האם היו מעשים פליליים או לא. אבל בעצם מתעוררת פה שאלת יפתח. יפתח הרי היה בן לאשתו הלא חוקית של אביו גלעד, ואחרי מות אביו, האחים זורקים אותו מהבית, הם טוענים שהוא בן לאשה אחרת והוא לא ראוי לנחול איתם. יפתח בורח ואז בבוא היום כשיש מלחמה, שוכרים מחדש את שרותיו של יפתח, בגלל כישוריו. יפתח היה גיבור מלחמה שיודע היטב איך להנהיג את הצבא בזמן מלחמה. אז למרות הקלון שהטילו בו, ממנים אותו לתפקיד הרם, בגלל כישוריו הצבאיים. אבל מסתבר שהפגם שהטילו בו, בא לידי ביטוי מאוחר יותר כשהוא בא למלא את נדרו ולהקריב את ביתו. מה שאומר שלעיתים אם לאדם יש פגם ערכי מסוים, זה עלול לבוא לידי ביטוי בשלב מאוחר יותר במהלך חייו הציבוריים". פרופ' רוזנברג, טוען, כי ייתכן שצריך למנות את בר-לב למפכ"ל ולא להתחשב במעשים אחרים שאינם קשורים לניסיונו ומקצועיותו, אבל צריך לזכור שלעיתים פגם ערכי עלול לצוץ מאוחר יותר בווריאציה אחרת. "לעיתים תכונות מסוימות שהביאו אדם לפעול כפי שפעל עלולות להתגלות פעם נוספת בסיטואציה אחרת. אם ניקח לדוגמא את פרשת עימאד פארס, אם אתה מסתכל בהיסטוריה שלו, אתה מגלה שהוא היה מעורב בכמה פרשות של אלימות עוד בטרם הפרשה האחרונה שהכריעה אותו". לדבריו הדוגמא הבולטת, לכשל ערכי שפגע בתפקודו של מנהיג, זה משה דיין. "בן גוריון אמר על משה דיין שלא מעניין אותו מה גנרל עושה בחייו האישיים, אבל הנה, באמת ראינו שכשדיין היה צריך לחשוב על המלחמה הבאה הוא הביא אותנו לכלל קטסטרופה של ממש, לכן צריכים להיות זהירים כשממנים מנהיגים". הוא חושש שלעיתים במדינת ישראל יש למנהיגים את הפריבילגיה שאין לרבנים. "הרי אין אדם בארץ שלא יחטא, אבל מצד שני אתה לא יכול למנות רב שיחנך את הדור הצעיר אם הוא בעצמו נותן דוגמא רעה, גם איש משטרה בכיר אם יש חשש שהוא בעצמו עשה דבר לא ראוי איך הוא יכול לשמש דוגמא כבכיר השוטרים, נכון, אולי לא מגיע לו לעזוב את המשטרה בגלל זה, אבל להיות מנהיג זה כבר ענין אחר לגמרי. אפשר למנות אותו לראש אבל בלי לקרוא לא ראש".
