בחודשים האחרונים סיים הרב הצבאי הראשי לשעבר, הרב ישראל וייס, את ספרו "בדם לבי". הספר מזמין  את הקורא להצצה נדירה למלאכת הרבנות הצבאית, כפי שחווה אותה מי שעמד בראשה, הרב הצבאי הראשי הרביעי של צה"ל – הרב ישראל וייס.

בספר מתייחס הרב וייס לרגעים הקשים בחייו כשאסונות פקדו את צבא הגנה לישראל והוא בתוקף תפקידו נאלץ לעמוד לפני המשפחה השכולה שבנה נהרג מהתפוצצות מטען של טון שהניחו ארגוני הטרור ומבנה החלל לא נותר דבר. 

"הייתה חשיבות עליונה לזה שמשפחה תניח את ראשה על אבן שמתחתיה יש משהו. זה הבדל שבין שמיים לארץ, שבין נחמה לבין אסון. זה נכון להורים לא לדעת בסיטואציה הכואבת של ארון ריק. אני חושב שצריך לתת להם להאמין שיש שם משהו", מספר הרב וייס בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות".

הרב וייס התייחס בראיון גם לחלקו בעקירת התושבים מגוש קטיף ומצפון השומרון ונשאל האם הוא לא מצטער שלא עזב את הצבא והשיב, "אני חושב שציבורים רבים ונרחבים בעם ישראל, לא רק אני, מצטערים שנתנו יד להתנתקות. אבל צריך לשקול את הדברים כפי שנראו מנקודת הזמן ההיא", אמר הרב וייס.

"כשהוחלט על ההתנתקות אספתי את עצמי כדי להבין את כל המרכיבים ולגבש את השקפתי. היו לי שתי שיחות עם ראש הממשלה אריק שרון. שאלתי אותו: למה לעקור? הוא אמר לי 'הרב וייס, אני מבין בביטחון, נכון? ואני מבטיח לעם ישראל 40 שנות שקט'. היום אני יודע שהוא שיקר לי אבל אז האמירה הזו הייתה לבנה נוספת בחומה שבניתי לעצמי", אמר.

על דן חלוץ שהודיע לו על סיום תפקידו כרב הצבאי הראשי אמר הרב וייס, "דן חלוץ לא אמר לי אמת. נחשבתי לרב צבאי טוב ולא האמנתי לשמועות על פיטוריי. שאלתי את חלוץ והוא אמר לי 'השמועות לא חצו את מפתן דלתי' יומיים אחר כך הוא קרא לי ואמר לי שאני מסיים את תפקידי".